ויקרא כג, ל

והאבדתי. לפי שהוא אומר כרת בכל מקום ואיני יודע מה הוא, כשהוא אומר והאבדתי, למד על הכרת שאינו אלא אבדן:

וְכָל אֱנַשׁ דִי תַעְבֵּד כָּל עִבִידָא בִּכְרַן יוֹמָא הָדֵין וְאוֹבֵד יָת אֲנָשָׁא הַהִיא מִגוֹ עַמָהּ

וְכָל בַּר נַשׁ דְיַעֲבֵיד כָּל עִיבִידָא בִּכְרַן יוֹמָא הָדֵין וְאוֹבִיד יַת בַּר נְשָׁא הַהוּא בְּמוֹתָנָא מִגוֹ עַמֵיהּ

והאבדתי. יש הפרש בינו ובין ונכרתה ולא אוכל לפרש:

והאבדתי וגו׳. בת״כ תניא לפי שה״א כרת בכ״מ ואיני יודע מהו כשה״א והאבדתי וגו׳ לימד על הכרת שהוא אבדן הנפש. פי׳ מכאן למדנו בכל כרת. ובספרי פ׳ חקת תניא שהכרת היא המיתה ולמד ג״כ ממק״א. ושניהם אמת. מיהו פי׳ הכתוב אבדן הנפש במלאכה. ובכ״מ שמפורש הוא חמור יותר כמש״כ כ״פ. והיינו כמש״כ הספורנו שהעושה מלאכה ביוה״כ ה״ז להכעיס או אינו מאמין בקדושת היום. משא״כ האוכל ה״ז לתיאבון: