ויקרא כג, לא

כל מלאכה וגו'. לעבור עליו בלאוין הרבה, או להזהיר על מלאכת לילה כמלאכת יום:

כָּל עִבִידָא לָא תַעֲבְּדוּן קְיַם עָלָם לְדָרֵיכוֹן בְּכֹל מוֹתְבָנֵיכוֹן

כָּל עִיבִידַת פּוּלְחָנָא לָא תַעַבְדוּן קְיַים עֲלָם לְדָרֵיכוֹן בְּכָל אֲתַר מוֹתְבָנֵיכוֹן

וטעם כל מלאכה לא תעשו. פעם אחרת להוסיף חקת עולם לדורותיכם:

בכל מושבותיכם. אף על פי שאין שם כפרת מזבח שהיא חובת היום כמו שקרה בגלות:

כל מלאכה לא תעשו אהדריה קרא בשביל חקת עולם לדרתיכם.

כל מלאכה לא תעשו. מיותר לגמרי. כדי להסמיך למקרא שבת שבתון. דאע״ג דעיקרו בא לשארי עינוים דסמיך להא דועניתם וגו׳. מכ״מ קאי ג״כ על מלאכה או לעשה או לענין קניבת ירק והיינו דתניא בשבת דקי״ד ב׳ מניין ליוה״כ שחל בשבת שאסור בקניבת ירק ת״ל שבתון שבות וכל הסוגיא ומסיק לעשה. והיינו מקרא זה ולא כפרש״י שם. ובהע״ש שאי׳ קס״ז א׳ נתבאר היטב ואכ״מ:

ס ואם תאמר למה אצטריך להכי מהיכא תיתי למעט לילה, ויש לומר הוה אמינא הואיל וכתיב בעצם היום דמשמע בעצומו של יום דוקא כמו בעצם היום הזה בא נח, בעצם היום הזה נימול אברהם, דהוה דוקא בעצומו של יום, אף אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה הוא דוקא בעצומו של יום לכך אצטריך כל מלאכה. רא"ם. אי נמי הואיל ובעצם היום ממעט תוספת יום כפורים מה שמוסיף מחול על הקדש בכניסתו וביציאתו שאינו בכרת אם עושה בהם מלאכה הוה אמינא דממעט לילה נמי ממלאכה לכך אצטריך רבוי: