ויקרא כג, כט

אֲרֵי כָל אֲנָשָׁא דִי לָא מִתְעַנֵי בִּכְרַן יוֹמָא הָדֵין וְיִשְׁתֵּיצֵי מֵעַמָהָא

אֲרוּם כָּל בַּר נַשׁ דְיֵיכוֹל לְצַיְימָא וְלָא יְצוּם בִּכְרַן יוֹמָא הָדֵין וְיִשְׁתֵּיצֵי בְּמוֹתָנָא מִגוֹ עַמֵיהּ

אֲרוּם כָּל נְפַשׁ דִּכְמֵיסַת לִמְצוֹם וְלָא צַיְימָא בְּיוֹם צוֹם כִּפּוּרֵיהּ:

כי כל הנפש אשר לא תעונה. זה מהבנין שלא נקרא שם פועלו וזה אות כי מי שנדע שאינו שומר זו המצוה כאשר נשמרנו נכריחנו להתענות וטעם שלא יעשו מלאכה. שלא תהיינה הנפשות מתעסקות חוץ מבקשת כפור העונות:

כי כל הנפש אשר לא תענה אזהרה שמענו עונש מניין ת״ל ונכרתה.

כי כל הנפש וגו׳. הוא טעם על איסור מלאכת א״נ משום שאסור לאכול. מבואר הא אי היה מצוה לאכול ביוה״כ כמו בשאר מועדות היו רשאין אע״ג שעונש מלאכה בכרת. וכמש״כ לעיל ג׳ דראוי היה שידחה מצוה די״ט את איסור שבת דבכרת לולי דשבת קביעא ויו״ט אינו קבוע יומו כ״כ בכל ישראל: