ויקרא כג, כ

והניף הכהן אתם תנופה. מלמד שטעונין תנופה מחיים, יכול כלם, תלמוד לומר על שני כבשים:

קדש יהיו. לפי ששלמי יחיד קדשים קלים, הזקק לומר בשלמי צבור שהם קדשי קדשים:

וִירִים כַּהֲנָא יָתְהוֹן עַל לְחֵם בִּכּוּרַיָא אֲרָמוּתָא קֳדָם יְיָ עַל תְּרֵין אִמְרִין קוּדְשָׁא יְהוֹן קֳדָם יְיָ לְכַהֲנָא

וִירֵים כַּהֲנָא יַתְהוֹן עַל לַחְמָא דְבִכּוּרַיָא אֲרָמָא קֳדָם יְיָ עַל תְּרֵין אִמְרִין קוּדְשָׁא יְהוֹן לִשְׁמָא דַיְיָ לְכַהֲנָא

והניף הכהן אתם על שני כבשי שלמי עצרת.

על לחם הבכרים עם לחם הבכורים.

על שני כבשים סמוך לשני כבשים כמו ששנינו בפרק כל המנחות כיצד הוא עושה מניח שתי הלחם בצד שני הכבשים ומניף.

קדש יהיו לה' לכהן ולא אוכל זר מהם כמו שאוכל משאר שלמים.

על שני כבשים. של שלמים, שהיו נאכלים עם הלחם:

קדש יהיו לה' לכהן. ולא יאכל זר מהן כמו משאר שלמים, לפי שהן באין בשביל הצבור:

על לחם הבכורים וגו׳ על שני כבשים. משמעות על בכאן הוא בשביל. תכלית התנופה הוא בשביל זה ובשביל זה. ומסיים המקרא יהיו לה׳ היינו הכבשים פי׳ האימורין:

לכהן. הוא הלחם ובשר השלמים. וכמו תנופת החלבים עם חו״ש הניפום יחד כדי לקדש החלבים שהן חלק גבוה יחד עם חו״ש חלק הכהנים. כך תנופת הכבשים עם הלחם לחברם יחד ומשניהם ירימו חלק גבוה וחלק הכהנים. זהו פירוש הכתוב לפי פשוטו והדרשות ידוע. והנה היה בעצרת שלמים ולחם חמץ בשביל לעצור רוחות רעות וטללים רעים לקציר השנה. כמו שהיה בסכות כל יחיד מביא תודה שהוא שלמים עם לחם חמץ כמו שביארנו לעיל שהיה מנהגם כך לפני הגשם. אלא דשם היה כל יחיד מביא בפ״ע משום שהגשם היה בא לכל אחד לפי זכותו כדאיתא בתענית ד״ט דגשם בשביל יחיד. אבל רוחות וטללים היה בשביל צבור מש״ה היה קרבן צבור:

ל דילפינן גזירה שוה דאותם אותם, כתיב הכא והניף הכהן אותם ולהלן בפרשת מצורע כתיב והניף אותם תנופה מה להלן מחיים שהרי כתיב אחריו ושחט אף כאן מחיים. והרא"ם פירש מדכתיב בשלמי יחיד את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם דמשמע לשון רבים והיה לו למכתב בלשון יחיד כיון דבשלמי יחיד מיירי לימד על שלמי צבור שטעונים תנופה אם כן והניף אותם תנופה לפני ה' דכתיב הכא למה לי אלא ללמד שתנופת שלמי צבור תנופתה מחיים, והוא בפרק כל המנחות:

מ דאם לא כן קדש יהיו למה לי דלא גריעי שלמי צבור משלמי יחיד שהם קודש אלא לומר שהם קדש קדשים: