ויקרא כג, יט

ועשיתם שעיר עזים. יכול שבעת הכבשים והשעיר האמורים כאן הם שבעת הכבשים והשעיר האמורים בחומש הפקודים, כשאתה מגיע אצל פרים ואילים אינן הם, אמור מעתה אלו לעצמן ואלו לעצמן, אלו קרבו בגלל הלחם ואלו למוספין:

וְתַעְבְּדוּן צְפִיר בַּר עִזֵי חַד לְחַטָאתָא וּתְרֵין אִמְרִין בְּנֵי שְׁנָא לְנִכְסַת קוּדְשַׁיָא

וְתַעַבְּדוּן צְפִיר בַּר עִיזֵי דְלָא עֵירוּבִין חַד לְחַטָאתָא וּתְרֵין אִמְרִין בְּנֵי שָׁנָה לְנִכְסַת קוּדְשַׁיָא

ואחר ששחיטת השלמים ביום חג שבועות והוא יום מקרא קדש הנה מותר לשחוט בכל מועדים הפך דברי הצדוקים:

ועשיתם שעיר עזים פרש״י כשאתה מגיע אצל פרים ואלים אינם הם וכו׳ כלומר כאן כתיב ופר בן בקר אחד ואלים שנים וכשאתה מגיע לפרשת פנחס תמצא כתוב פרים בני בקר שנים ואיל אחד ועוד אי ס״ד הני מוספין שבפרשת פנחס נינהו מאי שנא מוספי עצרת שכתבן כאן ומאי שנא מוספי שאר ימים טובים שלא כתבן אלא בפרשת פנחס.

ושני כבשים בני שנה אמר ר״ש על מה שני כבשי עצרת מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו ואם ראשון כפר השני על מה הוא בא הא אינו בא אלא על טומאה שארעה בין זה לזה אמור מעתה כך היו ישראל צריכין בכל שעה אלא שחס הקב״ה על ישראל.

כ פירוש אף על פי שמספר הכבשים והשעיר שבזאת הפרשה הם כמספר אותן שבפרשת פנחס מכל מקום מספר פרים ואילים שבזאת הפרשה אינן מכוונים עם פרים ואילים שבפרשת פנחס, דכאן כתיב פר בן בקר אחד ואילים שנים ובפרשת פנחס כתיב פרים בני בקר שנים ואיל אחד: