ויקרא כג, יח

על הלחם. בגלל הלחם, חובה ללחם:

ומנחתם ונסכיהם. כמשפט מנחה ונסכים המפורשים בכל בהמה בפרשת נסכים (במדבר טו ד י) שלשה עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל ועשרון לכבש, זו היא המנחה. והנסכים חצי ההין לפר ושלישית ההין לאיל ורביעית ההין לכבש:

וּתְקָרְבוּן עַל לַחְמָא שִׁבְעָא אִמְרִין שַׁלְמִין בְּנֵי שְׁנָא וְתוֹר בַּר תּוֹרֵי חַד וְדִכְרִין תְּרֵין יְהוֹן עֲלָתָא קֳדָם יְיָ וּמִנְחָתְהוֹן וְנִסְכֵּיהוֹן קֻרְבַּן דְמִתְקַבֵּל בְּרַעֲוָא קֳדָם יְיָ

וּתְקַרְבוּן עַל לַחְמָא הַהוּא שַׁבְעָא אִימְרִין שַׁלְמִין בְּנֵי שָׁנָה וְתוֹר בַּר תּוֹרִין דְלָא עֵירוּבִין חַד לְחַטָאתָא וּתְרֵין אִמְרִין בְּנֵי שָׁנָה לְנִכְסַת קוּדְשַׁיָא

ויתכן ששנה הכתוב בשנה הראשונה בעבור שהיא תחלת ההתחלה ויש אומרים כי יקרב פר ואילים שנים או שני פרים ואיל אחד כרצון הכהן ועוד לא ראינו מצוה כזאת ובפנחס אפרש האמת:

על הלחם ב' במסו' והקרבתם על הלחם שבעת כבשים. כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם ע"כ והקרבתם על הלחם שבעת כבשים כי אכילת המזבח מעין אכילת אדם כדאמרינן גבי נסכים מה אכילת אדם אכילה מרובה משתייה וכו':

אשה ריח ניחוח לה'. וכתיב ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת, יש לך להשכיל איך הזכיר כאן ביום חמשים אשה, ושעיר לחטאת, לפי שהקרבן לשכינה, ובסוף סדר פנחס בפרשת וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה', לא תמצא שם לא אשה ולא חטאת כי הקרבן לשם הגדול, וכוונה תורה לרמוז לך בזה על מה שאירע לנו ביום מתן תורה שראינו את כבודו ואת גדלו, וכנגדם במשכן מצינו (שמות מ׳:ל״ד) וכבוד ה' מלא את המשכן, שני פעמים, וכן בביהמ"ק שנקרא (ישעיהו ס״ד:י׳) בית קדשנו ותפארתנו, וזה מבואר כי עצרת זה ירמוז לתפארת ולכבוד, כי בו כתיב (שמות כ״ג:י״ז) יראה כל זכורך, ובו הראנו את אשו הגדולה ודבריו שמענו מתוך האש, אבל בעצרת של שמיני לא תמצא בו יראה כל זכורך כי ירמוז לכבוד לבדו, והבן זה.

על הלחם עם הלחם.

והקרבתם על הלחם. אלו הקרבנות באים בשביל הלחם, לבד מוספי יום טוב הכתובים בפרשת פנחס, תדע שהן מופרשין, דהתם שני פרים והכא פר אחד, והתם איל אחד והכא שני אלים, ועוד דאי סלקא דעתך דהני מוספין נינהו מאי שנא מוספי שבועות שפי' הכא, ומאי שנא שאר ימים טובים שלא פירש מוספין אלא בפרשת פינחס:

ומנחתם ונסכיהם. כמו שמפורש במקום אחר, שלשה עשרונים מנחה וחצי ההין נסך לפר, ושני עשרונים ושלישית ההין לאיל, ועשרון ורביעית ההין לכבש:

שבעת כבשים וגו׳ יהיו עולה לה׳. שינה הכתוב כאן שהקדים כבשים לפר ואילים משא״כ בכה״ת. הן איתא במנחות דמ״ה ב׳ דמדשינה הכתוב כאן סדרן מסדר הכתוב במוספין ש״מ דלא האמור כאן הוא האמור בחומש הפקודים אבל מכ״מ לא משום זה שינה הכתוב כדי שלא נטעה אלא ה״ק בגמ׳ דמדשינה הכתוב למדנו שכך הוא. אבל עדיין יש להבין למאי שינה הכתוב בשתה״ל. וגם לשון יהיו עולה אינו מדויק לשון יהיו. ובמנחות דמ״ו דרשו מכאן שמעכבין זא״ז. אבל לפי הפשט מרומז כאן תכלית קרבנות הללו שלא כתכלית הכבשים תכלית הפר והאילים. דעיקר שתה״ל בא לרצות ולהביא ברכה בקציר כמו שביארנו בענין תנופה דכתיב לרצונכם. והקב״ה קבע מין כבש לתכלית שפע פרנסה כמו כבשי התמיד שבא לכך באה״ק כדכתיב את קרבני לחמי לאשי וגו׳ כמו שיבואר שם מש״ה בעומר בא כבש. וכן בשתה״ל הכבשים לעולה הוא לזה התכלית אבל הפר והאילים באין לדורון בשעת הבאת הכבשים והלחם. וכיב״ז יש בשלמי יחיד כמש״כ לעיל כ״ב י״ח ובס׳ דברים י״ב ו׳. ומש״ה הקדים הכבשים. וסיים המקרא דפר והאילים יהיו לעולה לה׳ היינו לדורון. ומש״ה כתיב תמימים אחר כבשים אע״ג דגם פר ואילים המה תמימים מכ״מ ייחד הכתוב בפירוש אצל הכבשים שהן עיקר המרצים אז. וכבר ידוע דבכל שמפורש בו האזהרה אזהרתו חזקה ממקום שאינו מפורש:

י ולא חובת היום שאם לא הביא הלחם אינו מביא כבשים. ואמר בגלל הלחם כי לא יתכן להיות כמשמעו עליו ממש, אלא על, פירוש בגלל שמצינו שעל משמש במקום למ"ד המשמשת במקום בגלל. (נחלת יעקב) הרא"ם האריך לבאר כוונת הרב וכתב שאם לא הביא לחם אינו מביא כבשים והביא לראיה דברי התורת כהנים ואשתמיטתיה הא דאמרינן במנחות דף מ"ה במשנה ויותר מבואר בסוגיא והכי אמרינן התם בדברי רבי עקיבא: