ויקרא כא, יד

וחללה. שנלדה מפסולי כהנה:

אַרְמְלָא וּמְתָרְכָא וְחַלִילָא מַטְעֲיָא יָת אִלֵין לָא יִסָב אֱלָהֵין בְּתֻלְתָּא מֵעַמֵהּ יִסַב אִתְּתָא

אַרְמְלָא וּמִפְטְרָא וּדְאִיתְיְלִידָא מִן פִּיסוּלַיָא וּמַטְעַיָא בִּזְנוּ יַת אִילֵין לָא יִסַב אֱלָהֵן בְּתוּלְתָּא מִיכַשְׁרָא מִבְּנַת עַמֵיהּ יִסַב אִתְּתָא

אלמנה וגרושה. כלל מכהן או מישראל:

וחללה זנה. חסר וי״ו הדבק כמו שמש ירח עמד זבולה:

וטעם להוסיף כי אם בתולה. להזכיר עמיו כי הבתולה השבויה והמתייהדת אסורה לו:

כי אם בתולה מעמיו. למה הוצרך והלא כבר הזכיר והוא אשה בבתוליה יקח, אלא מכאן למדנו שאסור לכהן גדול לקדש בביאה, לפי שסוף ביאה קונה, וכשהוא קונה אותה בסוף ביאה הרי אינה בתולה, שבעולת עצמו היא, וכהן גדול מוזהר הוא בבעולת עצמו כמו בבעולת אחרים, וזהו שאמר כי אם בתולה מעמיו יקח, ולא בעולה, והוא לאו הבא מכלל עשה וכדאיתא בפרק קמא דקדושין.

אלמנה וגרושה יאמר אלמנה מה ת״ל וגרושה הייתי אומר ומה אלמנה שהיא מותרת לכ״ה אסורה לכ״ג גרושה שהיא אסורה לכ״ה אינו דין שתהא אסורה לכ״ג אלא אילו כן הייתי אומר אלמנה שהיא מותרת לכ״ה זרעו של כה״ג ממנה חולין אבל גרושה שהיא אסורה לכ״ה זרעו של כ״ג ממנה ממזר ת״ל גרושה ולא יחלל, חולין הוא עושה ממזרים אינו עושה. או אלו נאמר גרושה ולא נאמר אלמנה הייתי אומר גרושה שהיא אסורה לכ״ה זרעו של כ״ג ממנה חולין אבל אלמנה שהיא מותרת לכ״ה זרעו של כהן גדול ממנה כשר ת״ל אלמנה ולא יחלל, גרושה ולא יחלל אלמנה להחמיר עליה גרושה להקל עליה.

וחללה זנה חסר וי״ו כמו שמש ירח עמד זבולה. וכפר אדמתו עמו.

את אלה לא יקח בגלוי.

כי אם בתולה הא בעולה בעשה ולאו הבא מכלל עשה, ואם תאמר מאי שנא מכי אם צלי אש דהוי לאו כדאמרינן אכלו נא לוקה שתים אחת משום נא ואחת משום צלי אש והכא כי אם בתולה הוי עשה אלא י״ל דכי אם בתולה קאי איקח אשה דאבתריה קאי שהוא עשה אבל כי אם צלי אש קאי אלאו דלעיל שהרי אין אחריו עשה.

כי אם בתולה. הא בעולה בעשה, דלאו הבא מכלל עשה, עשה, ואם תאמר, מאי שנא: כי אם צלי אש, וכי אם בתולה הוי עשה, איכא למימר, דכי אם בתולה קאי איקח אשה דבתריה שהוא עשה, וכי אם צלי אש אלאו דלעיל קאי, שהרי אין אחריו עשה:

וגרושה וחללה זונה. מן הקל אל החמור לא כדרך המקרא. היינו משום שכל המקרא מיותר ולא בא אלא לדרשה כידוע. ומכש״כ למ״ד אין איסור חל ע״א אינו לוקה על כל אלו אלא דוקא בזה הסדר דהוי מוסף ולא להיפך:

כי אם בתולה מעמיו יקח אשה. חזר הכתוב ופירש דרק בתולה מעמיו יקח אשה. אע״ג שמהראוי שיהדר כה״ג ליקח דוקא אשה בתולה שהיא מצוינת בדעת אבל אם אינו מוצא לפניו זה האופן אזי יקח אשה איזה בתולה מעמיו שהרי אסור לישב בלי אשה. מש״ה רשאי לישא מעמיו מאיזה עם אפילו בת הדיוט בישראל:

ת ואם תאמר הא כבר פירש לעיל, ואי רוצה לפרש גם כאן היה לו לפרש גם פירוש שני שפירש לעיל והיה לו לפרש גם כן זונה דכתיב כאן, ויש לומר כאן צריך לפרש הפירוש של חללה דהוה אמינא דמיירי דוקא כשנתחללה מן הכהונה על ידי ביאת אחת מן הפסולים פירוש אף שלא כדרכה. אבל בתולה שנולדה מן הפסולין לכהונה לא הוה חללה דדוקא כתיב וחללה זונה דמשמע חללה שהיא זונה דהא כתיב לפניו אלמנה וגרושה דמשמע אלמנה או גרושה אם כן גם בכאן היה לו לכתוב וזונה דמשמע או זונה, אלא מדכתיב זונה בלא וא"ו משמע חללה שהיא זונה לכך הוצרך רש"י לפרש דנולדה מפסולי כהונה גם כן מקרי חללה וזונה לא קאי אחללה, והא דלא כתיב וחללה וזונה, דרך המקרא לדבר כן כמו לעיל כי אם לשארו הקרוב אליו לאמו ולאביו היה לו לכתוב ולאמו: