ויקרא כא, טו

ולא יחלל זרעו. הא אם נשא אחת מן הפסולות, זרעו המנה חלל מדין קדשת כהנה:

וְלָא יַחֵל זַרְעֵהּ בְּעַמֵהּ אֲרֵי אֲנָא יְיָ מְקַדְשֵׁהּ

וְלָא יָפִיס זַרְעֵיהּ בְּעַמֵיהּ אֲרוּם אֲנָא יְיָ מְקַדְשֵׁיהּ

ולא יחלל זרעו בעמיו הא אם נשא אחת מן הפסולות זרעו ממנה חלל מדין קדושת כהונה לשון רש"י (רש"י על ויקרא כ״א:ט״ו) פירשו הרב לשלילות בלבד את אלה לא יקח שלא יתחלל זרעו ועל דעת רבותינו (קידושין עח) הוא לאו שני וכך אמרו קדש ובעל לוקה שתים אחת משום לא יקח ואחת משום לא יחלל ואמרו בעל ולא קדש לוקה משום לא יחלל והנה הם שני לאוין ונדרש להם גם כן כטעם קדש ולא בעל אינו לוקה מה טעם לא יקח משום לא יחלל אם כן פירושו "את אלה לא יקח כי אני מזהירו בלא יחלל זרעו" ומאלינו נלמוד שהזרע מן הפסולות הוא מחולל:

ולא יחלל זרעו. פירוש אלמנה וגרושה בסתר כי את כל אלה לא יקח בגלוי ואחר שהזכיר קדושת הכהנים החל להזכיר המומין:

ולא יחלל זרעו ליקח אותן הפסולות לו בסתר.

ולא יחלל זרעו. בשני חלולין הכתוב מדבר, אחד לה ואחד לזרעה, זרעו מתחלל אבל הוא אינו מתחלל, אלא נודר ועובד יורד ומגרש, אבל כל זמן שלא נדר לגרשה לא שבקי ליה מדרבנן:

ולא יחלל זרעו. אפילו בביאה בעלמא בלא אישות מכ״מ לא יחלל זרעו:

בעמיו. מאיזה עם אפי׳ באפרתי ישראל אם אסורות לו ה״ז מתחלל זרעו:

כי אני ה׳ וגו׳. ע״כ הוא קדוש מכולם. ומי שיש בו קדושה ה״ז מתחלל ביותר אלא שהוא בעצמו אינו מתחלל לחלוטין כ״א באותה שעה כדתנן בבכורות פ״ז הנושא נשים בעבירה פסולין וכו׳ וכמש״כ לעיל דלמדין מקרא. אבל מכ״מ לאחר שגירש חזר לכשרותו שהיה תחלה משא״כ הבנים מתחללין לגמרי שהרי באים מאותה שעה שהיה הוא חלל:

א (נחלת יעקב) רוצה לומר שבניו הזכרים מותרים ליטמא ולישא גרושה וכל כיוצא בזה: