ויקרא יט, יז

ולא תשא עליו חטא. לא תלבין את פניו ברבים:

לָא תִשְׂנֵי יָת אֲחוּךְ בְּלִבָּךְ אוֹכָחָא תוֹכַח יָת חַבְרָךְ וְלָא תְקַבֵּל עַל דִי לֵהּ חוֹבָא

לָא תְמַלְלוּן שְׁעִיעַיָא בְּפוּמְכוֹן לְמִיסְנֵי יַת אֲחוּכוֹן בְּלִיבְּכוֹן אוֹכָחָא תּוֹכָחוֹן יַת חַבְרֵיכוֹן בְּרַם אִין מִיבְהִית לָא תְקַבְּלוּן מְטוּלְתֵּיהּ חוֹבָא

לא תשנא את אחיך בלבבך בעבור שדרך השונאים לכסות את שנאתם בלבם כמו שאמר (משלי כו כד) בשפתיו ינכר שונא הזכיר הכתוב בהווה ואמר הוכח תוכיח את עמיתך מצוה אחרת ללמדו תוכחת מוסר "ולא תשא עליו חטא" שיהיה עליך אשם כאשר יחטא ולא הוכחת אותו ולזה יטה לשון אונקלוס (תרגום אונקלוס על ויקרא י״ט:י״ז) שאמר ולא תקבל על דיליה חובא שלא תקבל אתה עונש בחטא שלו ואחרי כן צוה שתאהוב אותו והנה השונא את רעהו עובר בלאו והאוהב לו מקיים עשה והנכון בעיני כי "הוכח תוכיח" כמו והוכיח אברהם את אבימלך (בראשית כא כה) ויאמר הכתוב אל תשנא את אחיך בלבבך בעשותו לך שלא כרצונך אבל תוכיחנו מדוע ככה עשית עמדי ולא תשא עליו חטא לכסות שנאתו בלבך ולא תגיד לו כי בהוכיחך אותו יתנצל לך או ישוב ויתודה על חטאו ותכפר לו ואחרי כן יזהיר שלא תנקום ממנו ולא תטור בלבבך מה שעשה לך כי יתכן שלא ישנא אותו אבל יזכור החטא בלבו ולפיכך יזהירנו שימחה פשע אחיו וחטאתו מלבו ואחרי כן יצוה שיאהב לו כמוהו:

לא תשנא את אחיך. הפך ואהבת לרעך והנה אלה המצות כולם נטועות בלב ובהשמרם ישבו בארץ כי על שנאת חנם חרב בית שני:

הוכח תוכיח. שמא תחשדהו בדבר ולא היה כן וזה טעם ולא תשא עליו חטא כי עונש יהיה לך בעבורו:

לא תשנא את אחיך בלבבך - אם גמלך רעה לא תתראה לפניו כאוהב. ובקרבו ישים אורבו לא טוב, אל תשנאהו בלבך אלא -

הוכח - תוכיחהו על מה שעשה ומתוך כך יהיה שלום.

ולא תשא עליו חטא - בלבבך.

ולא תשא עליו חטא וסמיך ליה לא תקום רמז לת"ח שאינו נושא חטא אם נוקם ונוטר:

לא תשנא את אחיך בלבבך אם שמעת שהעוה לך לא תהיה נוטר לו שנאה בלבבך מסותרת אלא הוכיח תוכיח אותו מדוע עשית לי כך ושמא מתוך כך יתברר הדבר כי הכל שקר ולא נתכוין למה שאתה סבור, או יתקן את מה שהעוה ומתוך כך לא תשא עליו חטא לחשדו בדבר שאינו. ד״א הוכח תוכיח את עמיתך אם ראית בו ערות דבר תוכיחנו. אבל אם לא תוכיחנו תשא עליו חטא לחשדו בדבר שאינו.

עליו בשבילו. כמו כי עליך הורגנו כל היום. כי עליך נשאתי חרפה.

לא תשנא את אחיך בלבבך. שאם יעשה לך אחיך דבר שקשה בעיניך, לא תשנאנו בתוך לבבך, אלא הוכיחנו ואמר לו: למה עשית לי כזאת? שמא לא נתכון למה שאתה סבור, או נאנס, או שום טעם יש בדבר שיאמר לך ומתוך כך תדע שלא עשה עמך שלא כהוגן:

[הוכח]. אם תראהו עובר עברה אל תאמר: מי יתן [ו]יוסיף על חטאתו פשע, אלא הוכח:

ולא תשא עליו חטא. לשנאותו בחנם. ומצוה הוכח תוכיח את עמיתך, אם תראה בו דבר ערוה ולא תשא עליו חטא אם הוכחתו ואינו רוצה להניח בשבילך, אבל אם לא תוכיחנו יש לך חטא, כדכתיב ביחזקאל: ולא הזהרתו [ולא דברת להזהיר] רשע מדרכו הרשעה [לחיתו] הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש:

לא תשנא את אחיך וגו׳. פרוש, אם נסבב מאחיך דבר הגורם לשנאתו – לא תשנאהו בלבבך, אלא בפיך דבר אליו תוכחות על אשר ככה סבב, והוא אמרו הוכח וגו׳. ואמרו ולא תשא עליו חטא, פרוש, לא תחליט בדעתך שמה שנסבב מאחיך ברשע עשאן ועודנו עומד בחטאו עמוס על שכמו, אלא תהיה דן אותו לכף זכות, ותוכיחנו ועל ידי התוכחה יהיה אחד משני דברים: או יתן אמתלא להנעשה ואין חטא, או יתחרט על הנעשה וישוב לבל עשות כדבר הזה, והרי הוא כרע כאח לך.

עוד נראה לפרש, בהעיר עוד בשעור הנדבר שהיה צריך לומר ״לא תשנא בלבבך את אחיך״, שיגמר מקום השנאה שהתחיל לדבר בה ואחר כך יזכר את מי ישנא. אכן יכון להודיע שעור השנאה אשר ה׳ מצוה עליה, שלא יאמר אדם שאינו קרוי שנאה אלא שנאה גמורה לבקש רעתו ולחפץ בכליונו, אבל הרחקה בלב אינה קרויה שנאה. לזה נתחכם הכתוב לסמך לא תשנא עם תיבת אחיך, לומר כי השערת השנאה אשר יצוה ה׳ עליה היא הנרגשת בערך אח, ושעור זה כל שירחיקהו מלבו קצת הנה הוא יורד ממדרגת אח, והרי הוא עובר משום ״לא תשנא״.

עוד ירצה, בהעיר למה באזהרת ״לא תשנא״ דקדק לומר ״את אחיך״, ובאזהרת ״הוכח תוכיח״ אמר ״את עמיתך״, שנראה שמדבר בשני נושאים.

אכן יתבאר על דרך אמרם זכרונם לברכה (תיקונים ה׳, תנא דבי אליהו רבה פ״ג): אם ראית תלמיד חכם שעבר עברה ביום, אל תהרהר אחריו בלילה כי ודאי עשה תשובה. גם מצינו שאמרו זכרונם לברכה (פסחים קיג:) בפרשת ״כי תראה חמור שונאך״ וגו׳ שהכתוב מדבר במי שראה בחברו דבר מגנה שמצוה לשנאותו. וכאן צוה הכתוב שאם ראה דבר מגנה בתלמיד חכם אינו נכלל בגדר אותם שצוה ה׳ לשנאותם, אלא צריך להחזיקו כי ודאי עשה תשובה, והוא אמרו לא תשנא את אחיך שהוא תלמיד חכם המתכנה בשם אח, דכתיב (תהלים קכב:ח): ״למען אחי ורעי״. או על דרך אמרם ״את ה׳ אלהיך תירא״ לרבות תלמידי חכמים, כמו כן כאן את אחיך פרוש, המתרבה מ״את אחיך״, ותבת ״אחיך״ חוזרת על הבורא ברוך הוא שנקרא אח לישראל (מדרש שוחר טוב כג) כביכול.

ואמרו הוכח תוכיח מדבר בנושא אחר, שהם המון העם, ולזה אמר את עמיתך ולא אמר ״הוכח תוכיחנו״ וחוזר לאחיך שאמר בתחלה, אלא לומר שאינו מדבר במה שהתחיל לדבר בו שהוא תלמיד חכם, אלא בהמון העם שמצוה לשנאותו, מצוהו ה׳ שיוכיחנו על פניו ״למה תעשה כה״ בנעימות לשון, בחבה וברכות לשון. ואמרו ולא תשא עליו חטא, פרוש שלא ימנע ממנו התוכחות, שבזה ישאר במשא חטאו ולא ישוב אל ה׳, הא למדת שאם לא הוכיחו בטל עשה דהוכח ולא תעשה של ״ולא תשא״.

עוד ירצה על דרך אמרם זכרונם לברכה (כתובות קה:) האי צורבא מרבנן דסנו ליה בני מאתיה משום דמוכח להו במילי דשמיא. ומעתה יאמר החכם: ״למה לי קנאה, למה לי שנאה ותחרות עם זרע ישראל? ואחדל מהוכיח ואהיה אהוב ונחמד לכלן!״ לזה נתחכם ה׳ וקודם שצוהו להוכיח, צוה לבני ישראל שלא ישנאוהו, ואחר כך צוהו להוכיח, שהרי ישראל מזהרים מה׳ לבל ישנאוהו. ואם תאמר: ״ומי יערבנו לעם שלא ישנאוהו וישמרו מצות לא תשנא?״ לזה אמר ולא תשא עליו חטא, פרוש שלא יחשדם בחטא זה אלא יחזיקם בכשרות. ואומר לשון יחיד לשלול החשד אפלו מיחיד, שיחזיק כל איש ישראל שלא ישנאו בשער מוכיח, ובזה יוכיח ויחזור ויוכיח עד שיקבלו מוסרו.

עוד ירצה על דרך אמרם זכרונם לברכה (שבת לג:) בעון הדור נתפסים גדולי עולם, וכן הוא אומר (שיר השירים א:יד) ״אשכל הכפר״ וגו׳, ולצד זה חש הכתוב שתכנס בלב קרובי ה׳ הרחקת הלב על מעשה ה׳ זה, כי יאמרו שאינם מבטחים בחייהם ובשלותם הגם כי יפליאו להיטיב מעשיהם. לזה בא דבר ה׳ כאן ואמר לצדיקיו ״לא תשנא את אחיך בלבבך״, פרוש ״אחיך״ זה הקדוש ברוך הוא, ויש לך לדעת שלא לכל ישראל בהשואה יקרא הקדוש ברוך הוא אח אלא להקרובים והדבקים בה׳ כרבי עקיבא וחבריו, וצוה להם שלא יתרחק לבם מה׳, שההרחקה היא ענף השנאה. ואם תאמר, מה אשיב אל לבי לבטחון בחיי ובשלותי, לזה אמר הוכח תוכיח את עמיתך ובזה לא תשא אתה עליו, פרוש, בשבילו, חטא, כי כלום טעם תפיסת הצדיק הוא בשביל עון הדור, אם יוכיחנו הרי הוא נצול ממה נפשך, אם חזרו בתשובה הרי אין כאן עונות שיתפס עליהם, ואם לא חזרו הרי נפטרת מתפיסה, כמו שגלה סודו ביד עבדיו הנביאים, דכתיב (יחזקאל לג:ט): ״ואתה כי הזהרת רשע וגו׳ הוא רשע בעונו ימות ואתה את נפשך הצלת״. ולדרך זה נתישבו כל הדקדוקים שדקדקנו בפסוק.

שוב בא לידי תנא דבי אליהו (רבה פי״ח) וזה לשונו: וכי באחים מן האב והאם הכתוב מדבר? אין הכתוב מדבר אלא כנגד הקדוש ברוך הוא, שאין לו אחים לא בעולם הזה ולא בעולם הבא ולא לימות המשיח, אלא צדיקי עולם שעושין רצונו בתורתו בכל יום, שקרא אותם אחים ורעים, עד כאן לשונו. ותדע שמעלת אח יותר ממדרגת בנים, כמאמר זכרונם לברכה (שיר השירים רבה פ״ג): לא זז מחבבה עד שקראה בתי, לא זז וכו׳ עד שקראה אחותי.

הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. דווקא עמיתך במצות תוכיח לאפוקי ג' כיתות שאינן מקבלין תוכחה והם רשעים, כסילים, לצים, וסימנך רכ"ל כמ"ש (משלי ט ח) אל תוכח לץ, וכתיב (שם כג ט) באזני כסיל אל תדבר, וכתיב (שם ט ז) ומוכיח לרשע מומו. כי כל הולך רכיל שמח לאיד וכשהוא רואה דבר ערוה בחבירו לעולם אינו מוכיחו להשיבו מדרכו אלא הולך ומרגל בו כדי לבשר ברבים לפרסם קלונו כדרך כל הולך רכיל, וג' כיתות אלו מואסים התוכחה על כן אין חיוב להוכיחם.

ולפי שנאמר ולא תשא עליו חטא מכלל שאם לא תוכיחו אז יהיה חטאו נשוא עליך וזה לפי שכל ישראל ערבים זה בעד זה, והמלוה לחבירו ונותן לו ערב בזמן שהערב רואה שהלוה מפזר ממונו הוא מוכיחו מיראת הערבות פן יצטרך לשלם בעבורו, כך הערבות של כל ישראל גורם התוכחה ואם אינו מקבלה אזי נקי הוא ממנו כי אין שורת הדין נותן שיסבול אחד בעד חבירו שאינו ברשותו, אך בדבר זה לבד נעשו ישראל ערבים שבזמן שיש בידו למחות ואינו מוחה אז דין הוא שיתפס בעבורו וישא עליו חטאו אם לא יוכיחו משל משלו בזה במי שקודח בספינה תחתיו צעקו עליו כל אנשי הספינה מה זו אתה עושה, השיב להם הלא תחתי אני קודח אמרו לו אם יכנסו המים תחתיך אז תטבע הספינה מכל וכל. כך אמר איוב לחביריו ואף אם אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי, (איוב יט ד) ומה השיבו לו חביריו אם יוסיף על חטאתו פשע בינינו יספוק (איוב לד לז) לכך נאמר ולא תשא עליו חטא.

וסמך למצות התוכחה פסוק לא תשנא אחיך בלבבך. כי בזמן שהאהבה מצויה בישראל כל אחד בטובתו של חבירו חפץ ועל כן הוא מוכיחו שלא יכשל בעבירה, אבל בזמן ששונאים זה לזה לעולם אינו מוכיחו ואדרבה הוא מחניפו לאמר כשורה עשית ולא פעלת און וכל כוונתו להדיח עליו הרעה לפי שהוא שמח במפלתו, ומדה זו הלא היא ברכת בני עמינו מיום שגברה אגרופה של שנאת חנם מן חורבן בית שני והלאה ועד היום לא סרה, והנגע הולך ופושה עד אשר ישקיף ה' וירא, ויסיר לב האבן מקרבנו.

לא תשנא וגו׳. לפי הפשט אזהרות שבזה המקרא קשורים זה בזה וכמש״כ הרמב״ן ז״ל שלא ינטור אשם בלב אלא יתוכח עמו אז ולא תשא עליו חטא. כי קרוב שיצדיק עצמו ויוכח שלא כמו שמדמה או להיפך יבקש מחילה. ובב״ר פרשת וירא אי׳ והוכיח אברהם את אבימלך כל אהבה שאין עמה תוכחה אינה אהבה. אמנם הדרשות רבו על כל פרט בפ״ע: