ויקרא יח, ד

את משפטי תעשו. אלו דברים האמורים בתורה במשפט, שאלו לא נאמרו, היו כדאי לאמרן:

ואת חקתי תשמרו. דברים שהם גזרת המלך, שיצר הרע משיב עליהם, למה לנו לשמרן, ואמות העולם משיבין עליהם, כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז וטהרת מי חטאת, לכך נאמר אני ה' גזרתי עליכם, אי אתם רשאים להפטר:

ללכת בהם. אל תפטר מתוכם, שלא תאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמד חכמת האמות:

יָת דִינַי תַּעְבְּדוּן וְיָת קְיָמַי תִּטְרוּן לְהַלָכָא בְּהוֹן אֲנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן

יַת סִדְרֵי דִינַי תַעַבְדוּן וְיַת קְיָימַי תִיטְרוּן לְהַלָכָא בְּהוֹן אֲנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן

את משפטי תעשו אלו דברים האמורים בתורה שאילו לא נאמרו בדין היה לאומרן לשון רש"י (רש"י על ויקרא י״ח:ד׳) ובתורת כהנים (פרק יג ט) אלו דברים הכתובים בתורה שאלולי לא נכתבו בדין היה לכתבן כגון הגזלות והעריות ועבודת כוכבים ושפיכות דמים וקללת השם ועל דרך הפשט "משפטי" כמשמען הדינין האמורים בפרשת ואלה המשפטים ובכל התורה ולכך יאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כי הדינים נתנו לחיי האדם בישוב המדינות ושלום האדם ושלא יזיק איש את רעהו ולא ימיתנו וכן יחזקאל הזכיר פעמים רבות במשפטים "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (יחזקאל כ יא יג כא) ובשבתות אומר (שם פסוק יב) להיות לאות ביני וביניהם וכן בנחמיה (ט כט) ובמשפטיך חטאו בם אשר יעשה אדם וחיה בהם ורבותינו אמרו (יומא פה) וחי בהם ולא שימות בהם ללמד על פקוח נפש שדוחה את השבת והמצות ומדרשו (תו"כ פרשה ט י) וחי בהם לעולם הבא אם תאמר בעולם הזה והלא סופו הוא מת ואם כן יחזור "אשר יעשה אותם האדם" גם על חוקותי ודע כי חיי האדם במצות כפי הכנתו להם כי העושה המצות שלא לשמן על מנת לקבל פרס יחיה בהן בעולם הזה ימים רבים בעושר ובנכסים וכבוד ועל זה נאמר (משלי ג טז) בשמאלה עושר וכבוד ופירשו (שבת סג) למשמאילים בה עושר וכבוד וכן אותם אשר הם מתעסקין במצות על מנת לזכות בהן לעולם הבא שהם העובדים מיראה זוכים בכוונתם להנצל ממשפטי הרשעים ונפשם בטוב תלין והעוסקין במצות מאהבה כדין וכראוי עם עסקי העולם הזה כענין הנזכר בתורה בפרשת אם בחקותי (ויקרא כ״ו:ה׳) והשיג לכם דיש את בציר וגו' יזכו בעולם הזה לחיים טובים כמנהג העולם ולחיי העולם הבא זכותם שלמה שם והעוזבים כל עניני העולם הזה ואינם משגיחים עליו כאילו אינם בעלי גוף וכל מחשבתם וכוונתם בבוראם בלבד כאשר היה הענין באליהו בהדבק נפשם בשם הנכבד יחיו לעד בגופם ובנפשם כנראה בכתוב באליהו וכידוע ממנו בקבלה וכמו שבא במדרשים בחנוך ובבני העולם הבא העומדים בתחיית המתים ולכך יאמרו הכתובים בשכר המצות למען יאריכון ימיך (שמות כ יב) למען תחיה (דברים טז כ) והארכת ימים (שם כב ז) כי הלשון יכלול מיני החיים כולם כפי הראוי לכל אחד:

אני ה׳ אלהיכם. אז אהיה אלהיכם:

את משפטי תעשו וגו׳. קשה, אחר שאין מדבר אלא בפריצות העריות, מה החקים והמשפטים אשר צוה ה׳ אלהינו אותנו? גם מה היא כונתו באמרו ללכת בהם? גם צריך לדעת למה חזר פעם שניה לומר ״אני ה׳ אלהיכם״?

ונראה לפרש לפי מה שכתבתי בסמוך, שהמחשבה בעריות תגדיל החפץ ותמעט מניעת הרצון, חש הכתוב שיאמר האדם להתרחק מכל וכל מפרט זה ויבטל מצות פריה ורביה ומצות היבום וכדומה, ויהיה פרוש ממין זה לחלוטין, שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סוכה נב:) אבר קטן יש באדם, משביעו רעב, מרעיבו שבע. לזה צוה ה׳ ואמר את משפטי תעשו שהם ממין עצמו שאסרתי לך אני מחיבך לעשות, ואף על פי כן את חקתי תשמרו שהם העריות שאסר.

או יאמר, כי באמצעות שמירת העריות ימצאו הכנה בנפשותם לקים מצוות עשה, כאמרו משפטי תעשו, ושמירת כל הלאוין, כאמרו חקתי תשמרו. מה שאין כן אם יתעב מעשיו בדרך ההוא, תחלה נפשו בתחלואי הטמאה ולא יקים אחת מהנה, כי טמאת חטא זה משרה טמאה על כל איברי האדם וכחותיו, וכיון שכן כל הלאוין לא ימנע מהן, כי בכל איבר טמאתו בו. וכן מצוות עשה, והגם שיעשה לפעמים איזו מצוה אינה מצוה, כי לא יתרצה בה הבורא יתברך שמו, על דרך אמרו (תהלים נ:טז): ״ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי״ וגו׳, כי אין חפץ לה׳ בהם אלא במצוה הנעשית בקדשה.

ואמרו ללכת בהם יכון לומר לדרכנו כמין חומר, כי כאשר יהיה האדם טהור וקדוש מהתיעוב יוליד בטבעו לקים המצוות תמיד, על דרך אמרו (תהלים קיט:נט) ״חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך״, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה (ויקרא רבה לה:א) שרגליו של דוד מעצמם היו הולכות לבית המדרש לצד ההרגל והחפץ הנבחר. לזה אמר ללכת בהם, פרוש, שמעצמו ילך בהם בטבעו כעושה דברים שהטבע עושה, לצד שעקרו וגופו הכל עומד במקום טהור.

עוד יכון באמרו ללכת בהם על דרך מה שאמר הנביא (יחזקאל לג:יב): ״צדקת הצדיק לא תזכר ביום שובו״ וגו׳, שאם יהיה צדיק כל ימיו וירשיע לבסוף, הרי זה הפסיד זכותו ולא ילך עמו ביום לכתו לעולם העליון. לזה צוה ה׳ ואמר ״ללכת בהם״, פרוש שיתמיד במעשים הטובים ושמירות החקים כדי שילך בהם ביום נסעו לדרך כל הארץ.

עוד ירצה, שלא יקוה האדם לשכר מצוות בעולם הזה, על דרך אמרם: ״היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם״ (עירובין כב.), שכל מה שיעשה לא יבחר לאכול עולמו בחייו, אלא ילך לפניו צדקו לחזות בנועם ה׳.

עוד ירצה על דרך אמרו ״כי נר מצוה ותורה אור״ (משלי ו:כג), כי עולם העליון רחוק במהלך, ובעלות נפש אדם מעולם זה לעולם העליון, אם הוא רשע – דרך רשעים כאפלה. ובלכת אדם כשר, מצוות ותורה שבידו מאירים לו, כאמרו ״נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי״ (תהלים קיט:קה), שהכונה הוא להיות כי יש בנר מה שאין באור, ויש באור מה שאין בנר, כי הנר יש בה בחינה גדולה מהאור כשיהיה קרוב, ולזה אמרו רז״ל (פסחים ב.) שבדיקת החמץ צריכה בלילה לאור הנר, שהנר יפה לבדיקה להכניסה בחורין ובסדקין, מה שאין כן באור. ויש באור בחינה גדולה מהנר שרואה למרחוק, מה שאין כן בנר. לזה אמר דוד כי מצוות ה׳ יש באורם שתי בחינות הנזכרות: בחינת הנר בקרוב, וזה אמר ״נר לרגלי״ שהוא בקרוב, ובחינת האור למרחוק, והוא אמרו ״ואור לנתיבתי״. וזה אמר כאן ללכת בהם, פרוש באורם ילך, שאם לא כן בחשכה ילך ולא ידע במה יכשל רחמנא לצלן.

עוד ירצה על דרך מה שאמר התנא האלהי רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום (זוהר ח״א קע:) כי רמ״ח אברי האדם ושס״ה גידיו הם כנגד מצוות עשה ולא תעשה, ובעשות האדם מצוה באותו אבר שנעשית המצוה שורה בו שם הוי״ה יתברך, כי המצוה היא אותיות שם הוי״ה חציה מגלה והוא סוד עלמא דאתגליא, וחציה מכסה סוד עלמא דאתכסיא, כי אותיות מ״צ בא״ת ב״ש הם י״ה. ודבר ידוע הוא כי הקדוש ברוך הוא הוא שמו ושמו הוא, בסוד אמרו (זכריה יד:ט) ״ה׳ אחד ושמו אחד״. הראת לדעת כי בעשות המצוה נעשה האדם מרכבה לשכינה ומתהלך ה׳ בתוכו, וזה אמרו ללכת בהם, וחזר ופרש מי הוא ההולך בהם, ואמר אני ה׳ וכאלו אמר ללכת אני ה׳ בהם, והוא סוד (שמות כה:ח) ״ושכנתי בתוכם״. וכפי זה ירצה אמרו ״בהם״ כפשטה, כי בעשית המצוה נעשית ההכנה ללכת בה, וזהו סוד אמרו (ויקרא כו:יב) ״והתהלכתי בתוככם״, (דברים ד:ד) ״ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם״:

את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו. כאן הקדים המשפטים לחקים ואח"כ הפך הסדר ואמר ושמרתם את חקותי ואת משפטי, לפי שפסוק ראשון מדבר בשכר העה"ז מדקאמר ללכת בהם כי בעה"ז נקרא האדם מהלך שהוא נעתק ממדריגה למדריגה כמ"ש (זכריה ג ז) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, כי המלאך נקרא עומד כי הוא עומד במדריגה אחת אבל האדם נקרא מהלך וכן לעולם הבא נקרא גם האדם יושב כאמרו רבותינו ז"ל (ברכות יז.) צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשם, ויושבים דוגמת העומד כי הוא יושב במנוחה וכבר קנה כל שלימתו ובשכר העה"ז הקדים המשפטים שהם מן המושכלות אל החקים שאין טעמם נגלה לומר לך לא זו שבזכות המשפטים תזכה להתהלך לפני ה' בארצות החיים שהרי עיניכם הרואות תועלתם כי אלמלא מוראה כו', אלא אף זו שבקיום החוקות אע"פ שאין טעמם נגלה מ"מ תזכה על ידם להתהלך לפני ה'.

אמנם בפסוק וחי בהם שפירש"י על חיי העה"ב, הפך הסדר דרך לא זו אף זו כי בקיום החקות פשיטא שתזכה לחיי העה"ב כי מאחר שאין אתה מרגיש בתועלתם פשיטא שכל מעשיך לש"ש כדי לקיים מצות בוראך, אלא אפילו בקיום המשפטים שכבר קבלת שכרך בעה"ז ויש מקום לומר שאתה מקיימם בעבור הנאתך כי קיום העולם תלוי בהם מ"מ תזכה גם בעבורם לחיי העה"ב, ולמה כי אני ה' שהרי אתה מקיימם בעבור שאני ה' צויתיך על דרך שאמרו רז"ל (תו"כ קדשים קכח) אל יאמר אי אפשי לאכול חזיר ונפשי קצה בו אלא אפשי והקב"ה גזר עלי כו', וע"כ מצינו שהוא מזכיר עקב רב טוב הצפון לצדיקים ביותר אל החקים כמ"ש (תהלים קיט לג) הורני דרך חקיך ואצרנה עקב. נטיתי לבי לעשות חקך לעולם עקב. (תהלים קיט קיב) ומסיק בילקוט פר' עקב (תתמו) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך זה שכרן של מצות קלות, ומנא ליה לומר כן אלא לפי שהמצות קלות בני אדם דשים בעקביהם והשטן והאומות מונין עליהם לומר מה המצוה הזאת לכם, וזה מצוי ביותר בחקים שאין טעמם נגלה והם מתנגדים אל בני האדם המונין עליהם לכך נאמר (תהלים לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם, והיינו בדבר המתנגד אל שכלו של אדם והיינו המצות קלות.

והזכיר תמיד לשון שמירה בחקות, כי כל דבר שיש לו מהרסים צריך שמירה ביותר כמבואר למעלה פר' בא (יב כה) על פסוק ושמרתם את העבודה הזאת, האמור על בן הרשע המבקש להרוס העבודה כך שמירה זו האמורה בחקות היא נגד בני אדם המונין על החקות.

את משפטי תעשו. ידוע פי׳ הת״כ ובגמ׳ יומא דס״ז מצות שדעת אנושי נותנת ג״כ. והזהיר הכתוב שזה יהיה מעשיכם בלא פרצה עפ״י התאוה. ולא הוצרך להזהיר להתהלך בם דהיינו שיהיה כך מנהגם של ישראל. דזה מובן שאחר שכך גם הדעת נותנת. יהי כן המנהג:

ואת חקתי תשמרו ללכת בהם. דברים שאין דעת אנושי נותנת כמו שעטנז וכדומה מכ״מ תהיו נשמרים להנהיג כך. והנה כבר ביארנו בספר שמות י״ח ט״ז שכל מצות ה׳ המה חקים וגזרות ואע״ג שבאמת גם דעת אנושי נותנת כך. אבל לא משום זה נצטוינו מפי ה׳ אלא משום שהם חקים וכמו שביארנו הכתובים במצות כבוד או״א שבדברות הראשונות ושבס׳ דברים ונ״מ בזה בכמה פרטים במצות אלו ג״כ שאין דעת תורה כדעת נוטה של ב״א יע״ש ואחר שכן הוא לא היה לרבותינו ז״ל לפרש כאן חקים על לבישת שעטנז וכדומה. אלא מדחלק הכתוב כאן משפטים וחקים ראו לפרש כן. והוא מדויק לפי הענין שאזהרה על הליכה שהוא להנהיג כך לא שייך על מצות שהדעת נותנת ג״כ כמש״כ. שאע״ג שיש בהם פרטים שיוצא מדעת אנושי מכ״מ לא שייך ע״ז אזהרת מנהג שזה אינו אלא מקרה. מש״ה מוכרח לפרש כאן מצות שאין דעת אנושי נותנת כלל:

ט כגון גזל ושפיכת דמים:

י דאם לא כן ללכת בהם למה לי שהרי תשמרו כתיב: