ויקרא יח, ל

ושמרתם את משמרתי. להזהיר בית דין על כך:

ולא תטמאו בהם אני ה' אלהיכם. הא אם תטמאו, אני אלהיכם, ואתם נפסלים מאחרי, ומה הנאה יש לי בכם, ואתם מתחיבים כליה, לכך נאמר אני ה' אלהיכם:

וְתִטְרוּן יָת מַטְרַת מֵימְרִי בְּדִיל דְלָא לְמֶעְבַּד מִנִימוֹסֵי תוֹעֶבְתָּא דְאִתְעֲבָדָא קֳדָמֵיכוֹן וְלָא תִסְתַּאֲבוּן בְּהוֹן אֲנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן

וְתִטְרוּן יַת מַטְרַת מֵימְרִי לְאִזְדַהֲרָא מְטוֹל לְמֶעֱבַד מִנִימוּסֵי תּוֹעֵבְתָּא דְאִיתְעַבִידוּ בְּאַרְעָא קֳדָמֵיכוֹן וְלָא תִסְתַּאֲבוּן בְּהוֹן אֲנָא הוּא יְיָ אֱלָהָכוֹן

ושמרתם את משמרתי. זאת המשמרת והיא לבלתי עשות:

וטעם אשר נעשו לפניהם. שלא יאמר אדם הואיל ועשו כן הקדמונים אעשה כן גם אני:

וטעם אני ה׳ אלהיכם. דבק עם משמרתי שלא ישאל חסר לב למה זאת המשמרת כי אני ה׳ אלהיכם עשו כל אשר אצוה אתכם:

ושמרתם את משמרתי, לבלתי עשות מחקות התועבת. שמרו גם את המצות שצויתי לשמירה וגדר שלא תכשלו בכל אלה, כמו אסורי מאכלות וטומאת נדה וזבה ויולדת וזולתם, ובזה האופן לא תטמאו בהם:

לבלתי עשות מחקות התועבת שמגפפים ומנשקים ומתוך כך באים לידי זימה.

אשר נעשו לפניכם שלא תאמרו הואיל והקדמונים עשו כך אעשה כך גם אני.

אני ה׳ אלקיכם אין לי להשיב על דברי אפילו אין אתם יודעים טעם מצותי. שלימא סדרא דפרשת אחרי מות

אני ה' אלהיכם. אם תשמרו עצמכם מטומאות ותועבות הללו. אי נמי אלהיכם בוטר"א אטיצטייר"א [בלע"ז], שעתיד לנקם אם לא תשמרו, כמו: עד האלהים יבא דבר שניהם, אלשאטיצ"א [בלע"ז]. והמקום יצילנו מעונש ומכל טומאה יטהרנו:

ושמרתם את משמרתי. יצו ה׳ על הגדרים השומרים לבלתי יבא להכשל בתיעוב, והוא אמרו ושמרתם את משמרתי, פרוש, משמרת הגדר, והטעם ״לבלתי עשות״ וגו׳, אפילו בשוגג, והגם שלא תתחייב על התיעוב בשוגג, ואף על פי כן אתם מתטמאים במעשה התיעוב, והוא אמרו ולא תטמאו בהם, ולחשש זה תשמרו משמרתי.

ואמרו אני ה׳ אלהיכם, נתכון לומר כי בהטמאם אפלו בשוגג הם נגרעים מערך זה שיתיחד שמו יתברך עליהם, כי התיעוב בכל מציאות שיהיה, יפעיל פרוד בין ישראל ובין השכינה, שאין שכינה שורה אלא על המושלל מהכעור ההוא, וקדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים.

חסלת פרשת אחרי

ושמרתם את משמרתי. כבר ביארנו בספר בראשית כ״ו ובכ״מ שהתורה מכונה משמרת שהיא משמרת את האדם מכל רע. ואמרה תורה ושמרתם את משמרתי תראו לשמור את התורה שתתקיים בישראל:

לבלתי עשות וגו׳. כי כמו שתורה משמרת מן העריות כך להיפך עריות מזיק לת״ת ומטמא את האדם שאינו זוכה לה. וגם זה המקרא מתפרש בשני אופנים המבוארים לעיל. אם עריות בא ע״י חקי המדינה אזי גולים לחו״ל וממילא כשל כח התורה כדכתיב מלכה ושריה בגוים אין תורה. וע״ז כתיב לבלתי עשות מחקות התועבות אשר נעשו וגו׳. ומכ״מ בזה האופן עדיין אפשר ללמוד בחו״ל אלא שבא במחשכים כדאי׳ בסנהדרין דל״ד דזהו תלמוד בבלי. אבל אם איזה יחיד נכשל בעריות עפ״י תאוה אזי הוא מחליש כח התורה שבו והשכל מתגשם וע״ז כתיב לבלתי עשות מחקות התועבת אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בהם. דטומאת הנפש גורמת חולשת הדעת וקאי על מה דסליק מינה כדרך המקרא כמש״כ לעיל י״ג כ׳ וי״ז ט״ו:

אני ה׳ אלהיכם. המשגיח והמעניש כאמור:

ח דאי להזהיר את ישראל על כך הרי כבר אמור ושמרתם את חקותי וגו' ולא תעשו מכל התועבות האלה:

ט דקשה לרש"י והא בתחלת הפרשה כתיב אני ה' אלהיכם. לכן פירש רש"י דאני ה' אלהיכם דכתיב הכא הוא קבלת מלכותי וגזרותי ומשום הכי הוצאתי אתכם ואם כן כשתטמאו את עצמכם ולא תשמרו את גזרותי אם כן נפסלים אתם ממני ואם כן מה הנאה תהיה לעולם בכם כיון שאין אתם מקיימים גזירות ומשפטים של הקדוש ברוך הוא וכל שכן שאין אתם מקיימים גזירות ומשפטים של שאר מלכי בשר ודם וממילא אתם חייבים כלייה כיון שאין צורך בכם ובפרט שאתם עובדים עבודת אלילים: חסלת פרשת אחרי