ויקרא יח, כו

וְתִטְרוּן אַתּוּן יָת קְיָמַי וְיָת דִינַי וְלָא תַעְבְּדוּן מִכֹּל תּוֹעֶבְתָּא הָאִלֵין יַצִיבָא וְגִיוֹרָא דְיִתְגַיְרוּן בֵּינֵיכוֹן

וְתִיטְרוּן אַתּוּן כְנִישְׁתָּא דְיִשְרָאֵל יַת קְיָימַי וְיַת סִדְרֵי דִינַי וְלָא תַעַבְדוּן חֲדָא מִכָּל תּוֹעֶבְיָא הָאִילֵין יַצִיבַיָא וְגִיוֹרַיָא דִי יִתְגַיְירוּן בֵּינֵיכוֹן

ושמרתם את חקתי. אלה שאמרתי לכם אלה תהיינה אסורות:

ואת משפטי. שתעשו המשפט שאצוה על העובר על אחת מהן וטעם ולא תעשו מכל התועבות האלה שנית להכניס הגר כי זאת המצוה היא שוה לאזרח ולגר בעבור שהוא דר בארץ ישראל ואם יש לך לב תוכל להבין כי בימי יעקב שלקח שתי אחיות בחרן ואחריו עמרם שלקח דודתו במצרים לא נטמאו בהם:

ושמרתם אתם את חקותי. שלא תקרבו לגלות ערוה:

ואת משפטי. להעניש את החוטאים:

ולא תעשו מכל התועבות. ובזה האופן לא תעשו שום אחת מחקות התועבות:

ושמרתם אתם את חקותי. למה הוצרך לומר אתם, להוציא שאר העכו"ם, שאם רצו לשמור את המצות אינם יכולים, וכן ארז"ל בן נח ששבת היה חייב מיתה, וזהו לשון ושמרתם אתם אין חייבין בשמירת המצות אלא אתם.

ושמרתם אתם אתם שומרים שאתם פתחתם תחלה וכן הוא אומר גן נעול אחותי כלה.

את חקתי פרשת עריות שהזכרתי.

ואת משפטי שתעשו המשפט שאצוה על העובר על אחת מהם.

ושמרתם אתם. טעם אמרו תבת אתם ולא הספיק במה שדבר להם לנוכח ״ושמרתם״, נראה כי מצוה זו באה להזהיר על החקים והמשפטים שלא יהיו מתבטלים מכל המצטוים עליהם. והכונה שלא יאמר אדם שאין לו להקפיד אלא שלא יתבטלו המצוות על ידו, אבל אם יתבטלו מהזולת אין לו לחוש, לזה אמר ושמרתם את חקותי וגו׳, פרוש, שלא יתבטלו מכל המצטוים עליהם. ולצד כי מצוה זו אינה אלא על הגדולים, לזה אמר ״אתם״, דבר לנכח עם משה ובית דינו, כי על בתי דיני ישראל לפקח עין לבל תתבטל מצוה אחת ממצוות התורה מבני ברית. ובתורת כהנים אמרו זכרונם לברכה: ״ושמרתם אתם״ – אתם נאים שומרים אותם שאתם פתחתם אותם, וכן הוא (שיר השירים ד:יב) אומר: ״גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום״, עד כאן. פרוש, כאן קרב ה׳ אזהרת העריות אל טבע הרגיל, ואמר להם כי מצוה זו של שמירת העריות אינו דבר חדש וזר בערך ישראל, שהרי הם מצד עצמם קדם שנצטוו היו פרושים מן העריות, דכתיב: ״גן נעול אחותי כלה״, והוא מה שרמז באמרו אתם, פרוש, מה שאתם שמרתם כבר מעצמכם.

האזרח והגר. רז״ל דרשו (תורת כהנים): ״אזרח״ – זה אזרח, ״האזרח״ – לרבות נשי אזרחים, ״גר״ – זה הגר, ״הגר״ – לרבות נשי הגרים וכו׳, עד כאן. טעם שהצרך הכתוב לפרט כל פרטים אלו, לבל תטעו מתיבת ״אתם״ ותאמר שבא למעט איזה פרט מהפרטים הרשומים, תלמוד לומר וכו׳.

עוד נראה כי נתכון הכתוב להודיע שאם ישראל והגרים ישמרו כל החקים והמשפטים, אין כח במעשה הגוים, הגם שיתעבו מעשיהם, להקיא הארץ יושביה. ודוקא קודם שנכנסו ישראל לארץ הוא שקאה הארץ הגוים על מעשה התיעוב, אבל אחר כניסת ישראל לארץ אין הדבר תלוי אלא בישראל והגר, ולזה פרט אותם שמעשיהם יסובבו למעט הגוים.

ותמצא שאמר הכתוב (שמות כג:לג) ״לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי״, וכתב רמב״ם וסמ״ק שגוי שלא קבל עליו שבע מצוות אסור לדור בארץ ישראל מטעם ״פן יחטיאו״ וגו׳, הא למדת שאם לא היה טעם ״פן יחטיאו״ הגם שלא יקבל עליו שבע מצוות ויתעב מעשיו, אין לחוש להקאת הארץ בשבילם.

ושמרתם אתם את חקתי וגו׳. עתה שב המקרא לדבר בפרטי אנשים כמו שהתחיל בראש הפרשה להזהיר על שמירת העיון בחקים ומשפטים וע״י זה ולא תעשו מכל התועבות האלה. ודייק המקרא ושמרתם אתם שאין קדושת עיון תורה מועיל להציל מעבירה אלא לישראל ולא לאוה״ע:

האזרח והגר וגו׳. פי׳ הכתוב דאזהרה זו שייך ליחידים ולא לכלל האומה: