ויקרא יד, מז

וּדְיִשְׁכּוּב בְּבֵיתָא יְצַבַּע יָת לְבוּשׁוֹהִי וּדְיֵיכוּל בְּבֵיתָא יְצַבַּע יָת לְבוּשׁוֹהִי

וּדְיִשְׁכּוֹב בְּבֵיתָא יְצַבַּע יַת לְבוּשׁוֹי וּדְיֵיכוֹל בְּבֵיתָא יְצַבַּע יַת לְבוּשׁוֹי

והשוכב. חמור על כן יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב ולא הזכירו הכתוב כי כל שוכב ואוכל הוא בא בבית:

והשכב בבית חמור הוא לפיכך טעון כבוס בגדים וטבילה, שכל הטעון כבוס בגדים טעון טבילה אבל להיות טמא עד הערב אין צ״ל, שהרי כל אוכל ושוכב הוא בא בבית ובו נאמר יטמא עד הערב.

והשכב... והאכל. מטמא בגדים והוא הדין לשוהה אפילו לא שכב ואכל, אלא אורחא דמילתא נקט, וילמוד סתום מן המפורש כמה שעור שהיה ושכיבה כדי אכילה ושעור אכילה כדי אכילת פרס, והם ד' ביצים, וזה השעור הלכה למשה מסיני. כדאמרינן: שעורין, חציצין [ומחיצין] הלכה למשה מסיני, וזה פרס פת חטין ולא פת שעורין, תיסב ואוכלו בליפתן, כדאמרינן הנכנס לבית המנוגע וכליו על כתפיו וטבעותיו באצבעותיו וסנדליו ברגליו, הוא טמא מיד והם בכדי אכילת פרס: