ויקרא יד, ג

אל מחוץ למחנה. חוץ לשלש מחנות שנשתלח שם בימי חלוטו:

וְיִפּוֹק כַּהֲנָא לְמִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא וְיֶחֱזֵי כַהֲנָא וְהָא אִתַּסִי מַכְתַּשׁ סְגִירוּתָא מִן סְגִירָא

וְיִפּוֹק כַּהֲנָא לְמִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא וְיֶחֱמֵי וְהָא אִיתְּסֵי סְגִירוּתָא מִן סְגִירָא

ויצא הכהן אל מחוץ למחנה. אף על פי שטהרו הכהן לא יכנם אל המחנה או במדינה עד שיתן טהרתו וישלם כל אשר צוה:

ויצא הכהן. איננו כהן גדול והנה נתברר פירוש או אל אחד מבניו הכהנים:

ויצא הכהן אל מחוץ למחנה למדך הכתוב כהן טהור שיכול ליכנס במחנה מטהר את המצורע שהרי כתיב ויצא ואם לא נכנס במחנה היאך יצא ממנו אבל כהן טמא שאינו יכול להכנס במחנה אינו מטהר את המצורע. והנה נרפא שהלך לו נגע.

נגע שהלך לו שער לבן הצרעת שהלכה לה המחיה. מן הצרוע אפילו מקצת שער לבן.

ויצא הכהן אל מחוץ וגו׳. לשון אל משמעו סמוך לחוץ. אחורי החומה אבל המצורע אע״ג שלא היה מוזהר אלא שלא להיות בחומה. ורשאי היה לישב חוץ לחומה מכ״מ מסתמא הלך הרחק מאדם העיר כדי שלא יזיק באוירו ומש״ה כתיב והובא למקום קרוב לעיר. וע׳ מש״כ בספר במדבר ה׳ ג׳:

מן הצרוע. מיותר ללמדנו אע״פ שעדיין הוא צרוע. אלא שנרפא משם נגע דמשמעו דוקא בסימני טומאה כמש״כ לעיל:

ב ואין להקשות למה לו לרש"י לפרש זה והא כבר פירש זה לעיל גבי מחוץ למחנה בפרשת תזריע. דיש לומר דמשום הכי פירש הכא שנית דלא תימא מדכתיב והובא אל הכהן דמשמע שיבא המצורע אל אחת המחנות ושם יראנו הכהן לכך הוכרח לפרש כן דהא כתיב ויצא אל מחוץ למחנה והא דכתיב והובא לאו אמצורע קאי אלא על טהרת המצורע כלומר והובא אל הכהן איך שהמצורע נטהר מצרעתו. וקל להבין: