ויקרא יא, כו

מפרסת פרסה ושסע איננה שסעת. כגון גמל שפרסתו סדוקה למעלה, אבל למטה היא מחברת כאן למדך שנבלת בהמה טמאה מטמאה, ובענין שבסוף הפרשה פרש על בהמה טהורה:

לְכָל בְּעִירָא דִי הִיא סְדִיקָא פַרְסָתָא וְטִלְפִין לֵיתָהָא מַטִלְפָא וּפִשְׁרָא לֵיתָהָא מַסְקָא מְסָאֲבִין אִנוּן לְכוֹן כָּל דְיִקְרַב בְּהוֹן יְהֵי מְסָאָב

לְכָל בְּעִירָא דְהִיא סְדִיקָא פַרְסָתָא וְטִילְפוּן לַיְתָהּ מְטַלְפָא וּפִישְׁרָא לֵיתָהָא מַסְקָא מְסָאֲבִין הִינוּן לְכוֹן כָּל דְיִקְרַב בְּהוֹן יְהֵי מְסָאָב

וטעם כל הנוגע בהם. והם הנבלות הנזכרות למעלה יטמא כמשפט הנזכרים שהוא עד הערב ויש מין ממין הצדוקים שאמרו כי כל הנוגע בהם והם חיים יטמא ואין צורך להשיב על דברי שגעון כי הכתוב לא אסר כי אם בשרם ואמר ובנבלתם לא תגעו:

הבהמה - אף על פי שהיא מפרסת פרסה, אבל שסע אינה סדוקה כגון סוס וחמור. וגרה איננה מעלה - כל הנוגע בהן - בין מתים בין שחוטים [יטמא]. וכאן לא פירש במותם, אבל בבהמה טהורה כתב לפנינו: וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה וגו' - דוקא מתה, אבל שחוטה טהורה ואפילו טריפה.

לכל הבהמה אשר היא וגו׳ כולם מטמאות במגע ובמשא ואפי׳ שחוטות כדאמר לעיל.

כל הנגע, יטמא להביא את הבהמה הטמאה שלא תהא שחיטתה מטהרת.

אשר היא מפרסת פרסה ושסע איננה שסעת וגרה איננה מעלה. פי׳ או גרה וגו׳. ומהראוי היה לכתוב אשר איננה מפרסת פרסה. ולא היה מן הצורך לכתוב עוד וכל הולך על כפיו. אלא ס״ד דאם מפרסת פרסה אלא שאיננה שוסעת כמו גמל יש לו דין טריפה שהשחיטה מטהרת מידי נבלה. מש״ה כתיב דמכ״מ כל נבלתם איך שהוא אפילו בשחיטה מטמאה. ומכ״מ הוצרך לפרש וכל הולך על כפיו וגו׳ ולא למדנו מק״ו דאפילו מפרסת פרסה שהוא קרובה לטהורה מטמאה כש״כ הולך על כפיו. הא ל״ק דלא שייך בזה ק״ו שהרי נחש אינו מטמא ושמונה שרצים מטמאים מש״ה צריך לפרש דכמו כן הולך על כפיו מטמא בנבילה. וע׳ עירובין די״ג ב׳:

כ כלומר חילקן הכתוב לשנים לומר ששחיטת בהמה טהורה אם היתה טריפה ושחטה שחיטתה מטהרתה מידי נבילה ומשום הכי כתיב התם וכי ימות וגו' דוקא מתה מטמאה טומאת נבילה אבל טריפה אף על פי שסופה למות אם שחטה טהורה מטומאת נבילה אבל בהמה טמאה בין מתה בין שחוטה אין שחיטתה מטהרתה מידי נבילה ולכן נכתב בה בנבלתה סתם בין על ידי מיתה בין על ידי שחיטה. הרא"ם: