ויקרא יא, יד

וְדַיְתָא וְטָרָפִיתָא לִזְנַהּ

וְיַת דַיְיתָא וְיַת דַחְיָיא טַרְפִיתָא לִזְנָהּ

הדאה. שם כלל לשני מינים והם דאה ודיה כמו ואת הצפור לא בתר עם תור וגוזל והנה צדקו המעתיקים שאמרו כי ראה היא דאה וסרה טענת רבי יונה שאמר איך יתכן לאמר השמר לך מהאריה והליש. ויש אומרים שנשר מן אשורנו ופרס מן הלא פרס לרעב. ועזניה מן עוז והנו״ן נוסף והוא הנקרא עקב״א. ודאה מן כאשר ידאה הנשר ואיה שמנהגה לשבת באיים ידועים:

הדאה. וושטויי״ר מגזרת ידאה הנשר. וסימן דש חטין, פירש דאה נראית, בפ׳ שמיני.

האיה אמר רבי עקיבא נאמר כאן איה ונאמר להלן דיה מה דיה האמורה להלן עשה בה את הראה ברי״ש שבפרשת ראה וסימנך רר בשרו, מין איה, אף איה האמורה כאן עשה בה את הדאה בדל״ת מין איה. ועל שם שמנהגה לישב באיים נקראת איה.

דאה היא ראה שבמשנה תורה ויש לה שני דברים הצריכים לדרוס אחד שרואה מאוד מרחוק כאז"ל שיושבת בארץ ישראל ורואה נבילה בבבל ונקרא וולטור והוא שם העופפות. השנית שפורח' במהרה להשיג הנדרס שנאמר כאשר ידאה הנשר ולזה יש לה שתי שמות ראה דאה ואיה שוכנת באיים ודמה נשרפת והיא גארסה:

ואת האיה למינה. (האיה) האמורה כאן כולל הרבה מינין שכלם מין איה, ותמצא שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (חולין סג:) כי ק״ך מיני עופות היו ידועים להם שכלם מין איה, ואפשר שיהיו עוד כהנה, וכן במינו של עורב ימצאו כמה וכמה הגם שאינם דומין ושמם משנה כסינונית לבנה (תורת כהנים; חולין סב.) שהיא מין עורב.

למינה. בכמה עופות לא כתיב למינה אע״ג שיש כמה מינים באותו שם. כמו נשר שנקראים כמה מינים בזה השם גדולים וקטנים. ויש לדעת כי אדם הראשון בחכמת רוה״ק קרא שמות להברואים בלשה״ק לפי הבטתו באיזה פרט בפנימיות אותה בריה וקרא שמו ע״ש הפעולה. ונכלל כמה מינים משונים במראיהם ובכמה פרטים עד שבלשון אוה״ע וחכמי הטבע המה מינים נפרדים לגמרי בשם. ומכ״מ נכנסו בסוג א׳ בלשה״ק ע״ש אותה השתוות באותו דבר שנקראו משום זה אותו שם. ומש״ה באותה בריה שחלוקי המינים שבו המה תחת סוג א׳ גם בלשון ודעת חכמי הטבע לא כתיב בלשה״ק למינה. כמו שיש כמה מיני תרנגולים ונכנסים תחת שם א׳ ע״פ דעת חכמי הטבע. משא״כ במינים שע״פ חכמי הטבע המה נפרדים אלא בלשה״ק המה בסוג א׳ עפ״י הפרט שנקראו משום זה אותו שם. באלו כתיב למינו. ללמד דאע״ג שנראים לנו רחוקים מכ״מ כך שמו בלשה״ק. ויש ג״כ להיפך. שבלשה״ק המה נפרדים מחמת שמשונים באותו פרט וחכמי הטבע כוללים בסוג א׳. והיינו דאי׳ בחולין דס״ב תרננולא דאגמא אסירא דחזיני׳ דדריס. וא״כ ע״כ הוא נכלל בשם איזה עוף טמא שבתורה ולא בגדר תרנגול. אלא שחכמי הטבע חלקו את הפרטים לפי דעתם והכניסוהו תחת סוג תרנגול. עוד יש להבין שנוי הלשון למינו למינהו. והיה נראה לומר דלמינהו כולל שני סוגים נפרדים לעיני חכמי הטבע. והוא מרבה יותר מלשון למינו. וכן היה נראה לשון הברייתא שבת״כ והובא ברי״ף פא״ט. את כל ערב למינו. למינו זה הזרזיר. למינהו זה סנונית לבנה. אבל באמת ע״כ טה״ד הוא שהרי בעורב כתיב למינו. וכ״ה באמת בת״כ עם ק״א. למינו לרבות את הזרזיר למינו לרבות סנונית לבנה. אבל לא נתבאר איך נתרבו שני המינים מאותו רבוי. וע׳ מהרלב״ח שו״ת סי׳ ק״ה. ואני אומר דלמינהו משמע מיעוט ג״כ למינהו ולא אחר. כמו יאכלוהו ולא אחר. ובחולין דפ״ו א׳ וכסהו בעפר מיעוט הוא. מש״ה כל היכא דכתיב למינהו לא נתרבה בו אלא מין אחד. והיכא דכתיב למינו נתרבו שני מינים. אע״ג שלא נתבאר בת״כ בכל הכתובים אלא בעורב משום שהיה בקבלה דאלו שני מינים בכלל: