שמות ז, ב

אתה תדבר. פעם אחת כל שליחות ושליחות כפי ששמעתו מפי, ואהרן אחיך ימליצנו ויטעימנו באזני פרעה:

אַתְּ תְּמַלֵל יָת כָּל דִי אֲפַקְדִנָךְ וְאַהֲרֹן אָחוּךְ יְמַלֵל עִם פַּרְעֹה וִישַׁלַח יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְעֵהּ:

אַנְתְּ תְּמַלֵיל לְאַהֲרן יַת כָּל דְאִיפַקְדִינָךְ וְאַהֲרן אָחוּךְ יְמַלֵיל לְפַרְעה וְיִפְטוֹר יַת בְּנֵי יִשְרָאֵל מֵאַרְעֵיהּ

אתה תדבר. אל אהרן.

את כל אשר אצוך ואהרן אחיך ידבר אל פרעה. ואע"פ שלא נזכר אהרן בכל פעם בבוא משה אל פרעה ידענו כי לעולם יחדו באו:

ושלח - שיאמר לו אהרן - שישלח בני ישראל מארצו.

את כל אשר אצוך. נכלל שני אופני הדבור היינו גוף המאמר והבאור. שהוא כמו תורה שבכתב ובע״פ. וכ״ה להלן כ״ה כ״ב. ובס׳ דברים י״ח י״ח ע״ש:

ושלח את בני ישראל מארצו. אין כאן מקומו עד להלן והוצאתי וגו׳. אלא הודיע לו שיהיה כן עד גמר הענין. שלפי טענת משה לא היה ראוי להיות אהרן מדבר רק עד שיראה שמשה גדול הוא בעיני פרעה. אבל לפי דבר ה׳ שהוא יהיה אלהים לפרעה. א״כ יהיה כן עד גמר הענין והשילוח. שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור:

אתה תדבר. כאלהים המדבר ופוקד, ואהרן אחיך ידבר אל פרעה שישלח את ב"י מארצו, כמו שה' דובר ע"י מלאכיו ונביאיו:

נ פי' דלכן אמר את כל אשר אצוך שאתה תדבר לפני פרעה כל דבור ודבור פעם א' בקצרה ולא יותר כמו ששמעת מפי ואהרן אחיך ידבר כל דבור ודבור פעמים ושלש עד שיטעימנו וימליצנו באזני פרעה. מהרש"ל: