שמות ה, טז

ולבנים אמרים לנו עשו. כמנין הראשון:

וחטאת עמך. אלו היה נקוד פת"ח הייתי אומר שהוא דבוק, ודבר זה חטאת עמך הוא, עכשיו שהוא קמ"ץ, שם דבר הוא וכך פרושו ודבר זה מביא חטאת על עמך, כאלו כתוב וחטאת לעמך, כמו (רות א יט) כבאנה בית לחם, שהוא כמו לבית לחם וכן הרבה:

תִּבְנָא לָא מִתְיְהֵב לְעַבְדָיךְ וּלְבֵנַיָא אָמְרִין לָנָא עִבִידוּ וְהָא עַבְדָיךְ לָקָן וְחָטָן עֲלֵיהוֹן עַמָךְ:

תִּבְנָא לָא מִתְיַהַב לְעַבְדָךְ וְלִבְנַיָא אָמְרִין לָנָא עִיבִידוּ וְהָא עַבְדָךְ לַקְיָין וּחְיוּבְתְּהוֹן דְעַמָךְ תָּקְפָא וְסַלְקָא

ומלת וחטאת פועל עבר והוי"ו השיבו לעתיד כמשפט כי היא כמו וחטאה וכאשר העלימו האלף כאשר היא במלת חטא ולא יוכלו לשום נעלם אחר אל"ף. על כן החליפו הה' בתי"ו. ואין צורך לשום דגש בט'. וכמוהו וקראה אתכם הרעה. והעם במקום הזה לשון נקבה. כמו העם אשר בקרבה יושבת לבטח. מדוע שובבה העם הזה. והטעם כי החטא יהיה עליך. וכינו דרך מוסר כי החטא יהיה על שמו. וכמוהו והייתי אני ובני שלמה חטאים. ואויבינו ילעגו למו וימירו את כבודם:

תבן אין נִתָּן - קמץ אין נתון לנו אבל נתן בפתה לשעבר, ניתן הסכל (קהלת י).

וחטאת עַמֶּךָ - אם דגש וקמץ הוא כן צריך לפרשו. אנו מוכים והרי חַטָּאת עושים עמך. אבל אילו היה חטאת פתח היה פתרונו חטאת של עמך.

והנה עבדיך מוכים וחטאת עמך. והנה אנחנו המוכים ואנשי החטאת המכים כלנו עמך, וראוי לך להקפיד על שתי אלה:

נתן ד' במסורה. הכא ואידך לחמו נתן מימיו נאמנים. בתוך חללים נתן. ביד מלך ישראל נתן. פרעה שלא נתן תבן טבע בים ולא עוד אלא שירד לגיהנם דכתיב בתוך חללים נתן (אל יורדי בור) כדכתיב שמה פרעה וכל המונו אבל לחמו נתן מי שנתן מלחמו לדל מימיו נאמנים כדכתיב הלא פרוס לרעב לחמך וגו' וכתיב בתריה והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא. יכזבו מימיו:

והנה עבדיך מוכים. יש עם לשון נקבה דכתיב מדוע ככה העם וכן העם אשר בקרבה יושבת לבטח ודלא כדפרש"י:

וחטאת עמך. ששואלים לנו מה שאין אני יכולים לעשות:

וחטאת עמך. המה המצרים המכים בחנם ובלי חמלה. הלא נושאים עון אשמה:

ר דאל"כ למה נתרעמו על עשיית הלבנים ימעטו מן החק הקצוב אלא תרעומתן היה על עשיית מנין הראשון:

ש ר"ל החטא הוא של מצריים:

ת ר"ל על ישראל: