שמות לח, יח

לעמת קלעי החצר. כמדת קלעי החצר:

וּפְרָסָא דִתְרַע דַרְתָּא עוֹבַד צַיָר תִּכְלָא וְאַרְגְוָנָא וּצְבַע זְהוֹרִי וּבוּץ שְׁזִיר וְעֶסְרִין אַמִין אֻרְכָּא וְרוּמָא בְּפוּתְיָא חֲמֵשׁ אַמִין לָקֳבֵל סְרָדֵי דַרְתָּא:

וּפְרָסָא דִתְרַע דָּרְתָא עוֹבַד צִיּוּר מַחְטָא דְתִכְלָא וְאַרְגְּוָונָא וּצְבַע זְהוֹרֵי וּבוּץ שְׁזִיר וְעֶשְרִין אַמִּין אוּרְכָּא וְרוּמֵיהּ בְּפוּתְיָהּ חֲמֵשׁ אַמִּין כָּל קֳבֵיל וִילַוֵי דָרְתָא

מעשה רקם תכלת וגו׳. בכל מקום כתיב המינים במה נעשה. ואח״כ אופן המעשה. וכן כתיב בצווי שער החצר. וכאן במעשה כתיב להיפך. (וכן להלן ל״ט כ״ב. ויבואר שם) נראה שבא ללמד שהחכים בצלאל לעשות אופן הרקימה בתפארת יותר ממעשה ההיכל אע״ג שקדוש יותר. וכן הי׳ בבהמ״ק שהיה שער נקנור מופלא מאד יותר משער ההיכל. והוא משום דבתחלת הכניסה יש לעשות כן ועיין מש״כ לעיל כ״ז ט״ז:

ח דלא שייך למכתב לעומת אלא מה שהוא כנגד והקלעים לא היו כנגדם אלא בצדדי'. ל"פ כמדת כלומר שיהא כמדתו: חסלת פרשת ויקהל