שמות לה, ג

לא תבערו אש. יש מרבותינו אומרים הבערה ללאו יצאת, ויש אומרים לחלק יצאת:

לָא תְבַעֲרוּן אֶשָׁתָא בְּכֹל מוֹתְבָנֵיכוֹן בְּיוֹמָא דְשַׁבְּתָא:

עַמִּי בְּנֵי יִשְרָאֵל לָא תְבַעֲרוּן אֵישָׁתָא בְּכָל אֲתַר מוֹתְבָנֵיכוֹן בְּיוֹמָא דְשַׁבַּתָּא

לָא תְבַעֲרוּן אֵשָׁתָא בְּכָל אָתַר בֵּית מְדוֹרֵיכוֹן בְּיוֹמָא דְשַׁבַּתָּא:

לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת ענין הכתוב הזה ודאי לאסור בשבת גם מלאכת אוכל נפש כי אמר כל העושה בו מלאכה יומת ופירש שלא יבערו גם אש לאפות לחם ולבשל בשר כי האש צורך כל מאכל והוצרך לומר כן מפני שלא אמר "העושה בו כל מלאכה" כאשר אמר בעשרת הדברות (לעיל כ י) לא תעשה כל מלאכה ואמר מלאכה סתם והיה אפשר שנוציא מן הכלל מלאכת אוכל נפש כי כן נאמר בחג המצות (דברים טז ח) לא תעשה מלאכה ואין אוכל נפש בכללו ולכך הזכיר בפירוש שאף אוכל נפש אסור בו וכלשון הזה מצאתי במדרש (מכילתא כאן) רבי נתן אומר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת למה נאמר לפי שהוא אומר ויקהל משה את כל עדת בני ישראל שומע אני יהא רשאי להדליק לו את הנר להטמין לו את החמין ולעשות לו מדורה בשבת ת"ל לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת וזה קרוב למה שאמרנו שלא היו מלאכות הללו שהן הנאה לגופו בכלל איסור הראשון ורצה רבי נתן לומר שלא הוצרך הכתוב לאסור אפייה ובשול ושאר צרכי אוכל נפש שכבר אמר להם את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו (לעיל טז כג) אבל עדיין כל מלאכות שאדם נהנה בהן ואינן עושין אלא הנאה לגוף כגון הדלקת הנר ומדורה ורחיצת גופו בחמין יהיו מותרות כי זה מעונג שבת לכך נאמר לא תבערו אש לאסור הכל ולרבותינו עוד בו מדרש בתלמוד (שבת ע) מפני שלא אמר כל העושה בו כל מלאכה יומת או שיאמר כל המבעיר אש בכל מושבותיכם יומת אמרו שיצאת להקל בה להיותה בלאו ויש אומר שיצאה לחלק לפי שהיתה בכלל לא תעשה כל מלאכה (לעיל כ י)

לא תבערו. בעבור שהזכיר ביום הראשון ובשביעי בחג המצות כל מלאכה לא יעשה בהם להתיר אוכל נפש. אמר עתה בשבת לא תבערו אש לאפות לחם ולבשל בשר. כי האש צורך לכל מאכל. והגאון רב סעדי' חבר ספר נכבד תשובות על החולקים על קדמונינו על נר שבת:

לא תבערו אש - לפי שבימים טובים כתיב: אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ושם הותרה הבערת אש לאפות ולבשל. אבל בשבת כתיב: את אשר תאפו אפו מבעוד יום. ואת אשר תבשלו בשלו לכך מזהיר כי בשבת: לא תבערו אש - למלאכת אוכל נפש וכ"ש שאר מלאכות, שאסורין אפילו ביום טוב.

לא תבערו אש. אף על פי שההבערה בעצמה היא קלקול על הרוב, מכל מקום בהיותה כלי לכל המלאכות או לרובן היא אסורה בשבת:

לא תבערו אש. הזהירה תורה על ההבערה טפי משאר מלאכות מפני שאינה נראית כל כך מלאכה ושמא יאמרו לא נעשה מלאכה אבל נבעיר האש ונזמין הכל כדי לעשות בזהב ובכסף מיד לאחר השבת לכך נאמר לא תבערו. ובמסכת שבת נחלקו רבותינו איכא מאן דאמר הבערה ללאו יצאתה ואיכא מאן דאמר לחלק יצתה:

לא תבערו אש אמר הקב"ה אור שלי פי' של גיהנם שובת בשבילכם גם אור שלכם יהא שובת:

השבת, ויאמר ר"ת וס"ת תורה שעיקר התורה בשבת כשאדם פנוי מעסקיו:

לא תבערו אש פירש״י יש מרבותינו אומר הבערה ללאו יצאת וכו'. כלומר הבערה שיצאת מכלל לא תעשה כל מלאכה דשבת ללאו יצאה להוציאה מחומר שאר מלאכות וללמד עליה שאינה לא בכרת ולא במיתה אלא בלאו דברי ר״י, ר׳ נתן אומר לחלק יצאת כלומר לומר לך מה זו מיוחדת שהיא מאבות מלאכות הנעשות במשכן וחייב עליה הכתוב בפני עצמה במשכן שפרט בה לבדה, אף כל שהיא אב מלאכה אם עשאן הרבה בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת. וכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. כך פירש״י בעלמא.לא תבערו אש לפי פשוטו הזהיר על הבערה יותר משאר מלאכות לפי שאינה נראית מלאכה, אבל נזמן הכל מערב שבת ונבעיר בפחמין בשבת כדי לעשות בזהב ובכסף ובנחשת מיד אחר השבת. ד״א פן יאמרו הרי למעלה בפרשת בא אסר לנו ביום טוב כל מלאכת עבודה אך התיר מלאכת אוכל נפש, כמו כן בשבת מלאכת אוכל נפש תהיה מותרת לכך נאמר לא תבערו אש, אפי׳ לאפות ולבשל כי האש צורך הוא לכל מאכל.

בכל משבתיכם אבל במקדש מותר לעשות.

לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. נחלקו רז"ל בהבערה י"א ללאו יצאת פי' שאין בה איסור מיתה וחיוב אלא איסור לאו בעלמא וי"א לחלק יצאת פי' מה ההבערה שהיא אב מלאכה וחייבין עליה בפ"ע שאם עשה ב' אבות מלאכות או ג' בהדי הדדי בהעלם אחת חייב על כל א' וא' בשוגג חטאת:

לא תבערו אש בכל מושבותיכם. לכן הזהיר על הבערה בהדיא יותר משאר מלאכות לפי שאינה נראית מלאכה כ"כ שמא יאמרו לא נעשה מלאכה בשבת אבל נזמין הכל ונבעיר בפחמין בחנות הצורפין לעשות בכסף בזהב ובנחושת מיד כשיצא שבת לכך נאמר לא תבערו אש שאפי' להזמין בשבת אסור ורבות' נחלקו איכא למ"ד ללאו יצאת ואיכא למ"ד לחלק יצאת:

לא תבערו אש פירש מלאכת האש לבד לפי שרוב המלאכות הם על ידי האש ולכך תקנו במוצאי שבת בהבדלה שהוא תחלת היתר המלאכות לברך על האש או בא לאסור מלאכת אוכל נפש שמותרת ביום טוב ואוכל נפש הוא על ידי האש:

לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. הוציא הבערה מן הכלל, או כדי להתיר הבערה במקדש ולומר דווקא בכל מושבותיכם לא תבערו אבל במקדש מותר להבעיר, (שבת כ) או כדי שלא נאמר כשם שאסר לנו כל מלאכת הבית שלנו גם בבהמ"ק כמו כן מה שמותר בבהמ"ק מותר גם בבית, קמ"ל לא תבערו בנה אב על כל המלאכות של משכן אע"פ שמותרים שם מ"מ הם אסורים בכל מושבותיכם.

ועל צד הרמז ירמוז כאן אל העונש של מחללי שבת, כדאיתא (בשבת קיט:) אמר רב אין דליקה מצויה אלא במקום חילול שבת שנאמר (ירמיה יז כז) אם לא תשמעו לי לקדש את יום השבת וגו' והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא תכבה. אמר רב נחמן בר יצחק בשעה שאין בני אדם מצויין לכבותה פירש"י היינו בשבת, וזה"ש כאן כל העושה בו מלאכה יומת. ואמר לא תבערו אש, לא תגרמו לכם ע"י שלא תשמרו את השבת כראוי שתבער האש בכל מושבותיכם בבתים ספונים שלכם ביום השבת, בשעה שאין בני אדם מצויין לכבותה עיין כ"ז בעוללות אפרים מאמר רס"ט.

לא תבערו אש וגו׳. לפי הפשט יש להבין דגם זה המקרא שייך ביחוד למעשה המשכן שלא רק שאסור להתחיל במלאכת המשכן שתהא נגמרת מאליו בשבת כמש״כ לעיל. אלא אפילו אש הבוער למלאכת מיני מתכות יהי נכבה בשבת. כ״ז יש להבין לפי הענין. אבל אחר שכתוב בתורה יש לדרוש מפ׳ זו גם לדורות. וכפי עומק הדין. וכבר נדרש אזהרה זו ללאו או לחלק:

לא תבערו אש וגו' ביום השבת, מבואר שאין הבערה אסורה אלא ביום השבת לא סמוך לחשכה של שבת, ושבשביעית דכתיב בחריש ובקציר תשבות ופי' ר"ה (דף ט) שבא לאסור תוס' שביעית, והוא עפמ"ש בפרשת בהר שבאה השמיטה להשלים שביתת הארץ שאינה שובתת בשבתות ומוציאה פירותיה צוה שתשבות את השבת בשנים, וז"ש ויום השביעי תשבות וא"ת הלא הארץ אינה שובתת, ע"ז אמר בחריש ובקציר תשבות, והוא נסתר לנקבה שהארץ תשבות את השבת ע"י מניעת חריש וקציר, ולמדו לתוספת שביעית שלא יחריש חריש שיועיל אל הקציר, כמ"ש בר"ה (דף ט'), וה"א שה"ה שבשבת לא ידליק הנר בע"ש כי ידלק בשבת, לכן אמר שהאזהרה לא תבערו אש הוא רק ביום השבת לא קודם:

בכל מושבותיכם, בא להוציא בהמ"ק שמותר להבעיר המערכה בשבת, ומובא בשבת (דף כ') דמ"ש אש תמיד תוקד י"ל תמיד אף בטומאה ולא נדע שבת, וממ"ש מושבותיכם בכנוי למד שר"ל בכל משבותיכם אף במושב הבתי דינים, שכתוב בפ' רוצחים והיו אלה לכם לחקת משפט בכל מושבותכם, ללמד שאין שרפת בת כהן דוחה שבת. ומובא ביבמות (דף ו' ע"ב) וסנהדרין (דף לה ע"ב) ועיין בפרשת משפטים (סימן נט):

לא תבערו אש, הבערה היתה בין ל"ט מלאכות המשכן ולמה הוציא אזהרה זו ביחוד, משיב ר' יונתן שבא ללמד על הכלל כלו שחייב על כל מלאכה בפ"ע, שאף שנוכל ללמד מ"ש בחריש ובקציר תשבות, והוא ס"ל כר' ישמעאל בר"ה (דף ט') שבא על שבת בראשית, נאמר שצריך שיעבור על שתים, ומובא בשבת (דף ע'):

ר' נתן אומר, הרמב"ן הביא מכלתא זו וגרסתו היא ר' נתן אומר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת למה נאמר, לפי שהוא אומר ויקהל משה שומע אני יהא רשאי להדליק לו את הנר להטמין לו את החמין ולעשות מדורה בשבת ת"ל לא תבערו אש בכ"מ ביום השבת, ופי' שבא הכתוב לאסור בשבת הבערה לצורך אוכל נפש שביו"ט הותר או"נ וה"א שה"ה בשבת, לכן אמר לא תבערו, שרוב תשמישי האש הוא לצורך הנאת האדם, דאף שכבר כתוב את אשר תאפו אפו ונדע לאסור אפיה ובשול נאמר שיתר הענינים שהם הנאת הגוף כגון הדלקת הנר ומדורה להתחמם מותר משום עונג שבת, לכן למד שאסור ופרט ביום השבת ר"ל לאפוקי יו"ט שבו הותר כל זה:

ה דק"ל הא הבערה בכלל מלאכה היא:

ו פירוש שאינה אב מלאכה להתחייב עליה כרת וסקילה אלא לאו בעלמא הוא:

ז דהוה אמינא שאם עשה ל"ט מלאכות בהעלם אחד שאינו חייב אלא חטאת אחת לכך יצאה לחלק: