שמות לב, ב

באזני נשיכם. אמר אהרן בלבו הנשים והילדים חסים על תכשיטיהן, שמא יתעכב הדבר, ובתוך כך יבא משה, והם לא המתינו ופרקו מעל עצמן:

פרקו. לשון צווי, מגזרת פרק ליחיד, כמו ברכו, מגזרת ברך:

וַאֲמַר לְהוֹן אַהֲרֹן פְּרִיקוּ קָדָשֵׁי דְדַהֲבָא דִי בְאוּדְנֵי נְשֵׁיכוֹן בְּנֵיכוֹן וּבְנָתֵיכוֹן וְאַיְתִיוּ לְוָתִי:

וַאֲמַר לְהוֹן אַהֲרן פְּרִיקוּ קָדָשֵׁי דְדַהֲבָא דִבְאוּדְנֵי נְשֵׁיכוֹן בְּנֵיכוֹן וּבְנָתֵיכוֹן וְאַיְיתוּ לְוָתִי

פרקו נזמי הזהב בחר זהב ולא כסף בעבור שהוא מורה על מדת הדין ומראהו כמראה אש וכמו שאמרו עוד (יומא מה) זהב פרוים שדומה לדם פרים ולכן נעשה בית הקרבנות כלו זהב וכן מזבח הקטורת וכן הכרובים ודרשו בהם (מכילתא יתרו י ג) שאם עשאן של כסף הרי הן כאלהי כסף ואלהי זהב וגם דמות עגל בזהב יותר מן הכסף

ויאמר פרקו. על משקל ברכו מהבנין הכבד הדגוש. מנהג מצרים היה לשום נזמים באזניהם. וככה כתוב במדינים כי ישמעאלים הם:

פרקו. אהרן לשם שמים נתכוון אמר אם אומר להם כלב או נחשון יהיה ראש עליכם אם ימליכוהו עליהם כשיבא משה אם יורידוהו מגדולתו תרבה קטטה ביניהם ויבואו לידי שפיכות דמים. ואם אומר לא אתן ראש עליהם הם יתנו מעצמם ויהי' הקטטה ואם אומר אני אהיה ראש עליהם שמא יקשה בעיני משה אעסיקם בדברים שאין להם ממש עד שיבא משה ולכך אמר פרקו לפי שהנשים חסות על תכשיטיהן וישימו ערבוביא בדבר:

פרקו נזמי הזהב אהרן לשם שמים נתכוין, חשב בלבו אם אומר להם להעמיד עליהם אחד מן הגדולים למחר כשיבא משה לא ירצה לרדת מגדולתו ותרבה קטטה ושפיכות דמים ביניהם, ואם לא אעמיד להם הם יעמידוהו מעצמם וירבה המחלוקת ואם אומר אני אהיה להם לראש יקשה הדבר בעיני משה, אעסיקם בדברים עד שיבא משה ואעשה דבר שאין בו ממשות, וכשיבא משה יבטל מאליו וכן עשה. ולכך אמר פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם וגו׳ כמו שפירש״י.

פרקו נזמי הזהב. אהרן לש"ש נתכוון אמר אם אני או' להם כלב או נחשון יהי ראש כשיבא משה אם יורידוהו ירבה קטטה ביניהם ויבואו לידי שפיכות דמים ואם אני או' לא אתן עליכם ראש הם יתנוהו מעצמם וירבו קטטה ואם אני או' אהיה מלך שמא יקשה בעיני משה אעסיקם בדברים שאין בהם ממש לכך אמר פרקו נזמי הזהב לפי שהיה יודע שהנשים חסות על תכשיטיהם וישימו עיכוב בדבר:

פרקו נזמי הזהב. אהרן לשם שמים נתכוון חשב אם אומר להם כלב בן יפנה או נחשון בן עמינדב או אחד מן הגדולים יהיה לראש וימליכו אותו עליהם וכשיבא משה לא ירצה לירד מגדולתו וירבה קטטה ותגר ביניהם וישפכו דמים ונפשות על זאת ואם אומר להם לא אעשה לכם ראש יתנו הם מעצמם ראש ותרב הקטטה ואם אומר אני אהיה לכם ראש יקשה בעיני משה, אעסיקם בדברים עד שיבוא משה ואעשה להם דבר שאין בו ממשות וכשיבא משה יתבטל מאליו וכן עשה וכן אמר להם התפרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם איני חפץ באחר, נתכוון שמא יעכבו הנשים על ידם ובתוך כך יבא משה:

ויאמר. פרוש, אליהם הוא שאמר כן, ולבבו לא כן יחשוב.

פרקו. פרוש, אתם ולא הם.

נזמי הזהב. ולא זהב אחר.

אשר באזני. אם ישנם ולא מונחים בארגז, ולא שילבשו מחדש, ואם לא דבר זה מעכב. גם אמר נשיכם בניכם ובנותיכם שלא להניח זהב על כלם, ובאמצעות כל זה יתעכבו זמן מה. גם אמר והביאו פרוש ולא תשלחו על ידי שליח, אלי ולא לזולתי ולא על ידכם. וטעמו שדבר הנעשה על ידי רבים אין בו עכוב ועל ידי יחיד יתעכב קצת, והם לא נתעכבו ועשו כל התנאים זולת הנזמים, אמרו זכרונם לברכה (תנחומא) שלא רצו הנשים, והביאו את שלהם כדי שלא להתעכב.

ויאמר אליהם פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם. כי אמר אולי יהיו ביניהם קמצנים או נשים המקפידים על תכשיטיהם וימנעו את בעליהן מליתן, והמה כחשו לאהרן ויתפרקו כל העם נזמי הזהב אשר באזניהם של האנשים ואמרו כי לקחום מן הנשים, ויצר אותו בחרט והשליכו לאש להתיכו שהרי כך אמר אהרן למשה ואשליכהו באש ויצא העגל הזה. ובלי ספק שהגיד לו האמת ואמר להם אהרן שאחר ההתכה יעשה להם צורה והיה דעתו שלהוציא כלי למעשהו צריך הצורף להתעסק בו לפחות יום או יומים וחשב שבתוך כך יבא משה. והערב רב עשו על ידי מכשפות שיצא העגל הזה מעצמו ולא עשאו אהרן ומ"ש ויעשהו עגל מסכה לפי שנתעסק בהתכת הזהב מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו, והראיה שנאמר ויקח את העגל אשר עשו ולא נאמר אשר עשה.

פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנתיכם. דייק הזהב. וגם באזני נשיכם וגו׳. והענין יבואר ע״פ מה שפירשנו למעלה כ׳ י״ט שבאה אזהרה אחר מ״ת בעשרת הדברות. לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם. שלא יעשו איזה צורה של כסף שיהא נוח לפני ה׳ להנהיג על ידו את ישראל ולהזדקק לתפלתם וצרכם. או איזה צורה של זהב שיהא נוח לישראל לבקש ממנו תמיד שיקבל מהקב״ה את צרכי ישראל יע״ש בארוכה. וזה אינו ע״ז ממש שנזהרו בעשרת הדברות לא יהיה לך וגו׳ דשם הוא בתורת משגיח בכחו שנאמין ח״ו שהקב״ה מסר ההנהגה לאיזו אמצעי אבל באזהרה זו שלאחר מ״ת בא להוסיף אפילו באופן שיהא הוא מבקש צרכינו מן ה׳ וזה באמת מותר כמש״כ לעיל כ״ג כ׳ בפסוק הנה אנכי שולח מלאך דרק בזמן שהקב״ה קרוב לישראל כמו שהיה באמת עם משה אז אסור להמיר הבקשה מהמלאך אפילו בזה האופן משא״כ כשהוא משגיח עלינו ע״י מלאך אע״ג שאפשר לבקש ממנו ית׳ מכ״מ אין חטא ח״ו לבקש גם מהמלאכים שיבקשו רחמים עלינו ממנו ית׳ וכמ״ש שם בדרך מלכותא דארעא. וכך הוא מלכותא דרקיע. אבל כ״ז אינו אלא בקשה בעלמא ולא לעשות צורה ופסל שיהא הוא קבוע לקבל מה׳ וליתן לנו. ואזהרה זו עוד לא נודע לאהרן ומכש״כ לכל ישראל שהרי נאמרה אחר עשרת הדברות יחד עם כל פ׳ תרומה ותצוה עד כה ולא כפירש״י בפסוק הקודם. וכבר הראינו לדעת כזה לעיל כ״ט כ׳ וע״ש. ונמצא לא ידעו בזה האופן שום אסור לעשות אלהי זהב שיבקשו ממנו שיהא הוא המבקש צרכי ישראל מה׳. מטעם שאנו המקבלים אין כחנו יפה לעמוד לפני ה׳ בתפלה. אע״ג שבאמת כל אדם יכול לשפוך שיח לפני ה׳ וביחוד בעסק פרנסה שכך הוא רצונו ית׳ וכמש״כ בס׳ במדבר בפ׳ מי מריבה מדרשי חז״ל. מכ״מ עוד לא ידעו מחקירה זו. ע״כ אמר להם אהרן לפרוק נזמי זהב כדי לעשות צורה מזהב אשר הוא דוגמא לאמצעי שהוא קרוב להקב״ה ית׳. ודייק באזני נשיכם בניכם ובנותיכם. ללמד כדרך אשה וטף שאין רוצים לקבל על עצמם עול פרנסה ומטילים עצמם על הבעל והאב. אע״ג שאפשר שאם היו רוצים היו מתפרנסים ע״י מעשי ידיהם כמו שאנו רואים כמה נשים וטפלים כשאין להם על מי לסמוך מתפרנסים ע״י עצמם. מכ״מ כך דרך נשים וטף להיות נטפלים להאיש שיביא להם אוכל. כך דרך המון העם אע״ג שיכולים בעצמם לצעוק אל ה׳ על פרנסה והוא שומע תפלה מכל בשר מכ״מ המה רוצים להיות נדבר עם ה׳ ע״י אחר שהוא אלהי זהב. ובזה הורם דעת שיבינו שאין זה הצורה אלא אמצעי שע״י יבקשו מה׳ כמו שנשים וטף נסמכים על הבעל והאב. שיהא הוא תולה עיניו לאביו שבשמים גם עבורם. זה היתה כונת אהרן הצדיק ושגג באזהרה שלא היה לו לדעת עדיין. אלא שיצא מזה קלקול רב כאשר יבוא:

ויאמר אליהם אהרן, ובאשר ידע אהרן כי משה ישוב אליהם בגוף ונפש, ורצה שימשך הדבר עד שבתוך כך יבא משה, אמר אליהם שאל טלמס זה צריך דוקא זהב ודוקא נזמי האזן שחביבים עליהם, שע"י שיתנו הנאהב והיקר בעיניהם תחול עליו עמן הרוחני, וחשב שע"י שהנשים ובניהם לא יתרצו לתת נזמי אזניהם ימשך הדבר ויתבטל עד יבא משה, וגם רמז להם דברי מוסר באשר שמעו בסיני שלא יהיה להם פסל וכל תמונה, וקבלו עליהם דברי ה' וזה עדי אזניהם, כמ"ש (משלי כ״ה:י״ב) נזם זהב וחלי כתם מוכיח חכם על אזן שומעת, ועתה הגם שהם רוצים לפרק תכשיט אזניהם ולחלל ברית ה' עדיין נשיהם ובניהם נזמיהם באזניהם, ולא הסירו את עדים מהר חורב, וצריך שהם ג"כ יסכימו ע"ז, ובאמת לא רצו הנשים לסור מעל ה' ולהסיר תכשיט אזניהם רק,