שמות ל, ז

בהיטיבו. לשון נקוי הבזכין של מנורה מדשן הפתילות שנשרפו בלילה, והיה מטיבן בכל בקר ובקר:

הנרות. לוצי"ש בלעז [מנורות] וכן כל נרות האמורות במנורה, חוץ ממקום שנאמר שם העלאה, שהוא לשון הדלקה:

וְיַקְטַר עֲלוֹהִי אַהֲרֹן קְטוֹרֶת בּוּסְמִין בִּצְפַר בִּצְפַר בְּאַתְקָנוּתֵהּ יָת בּוֹצִינַיָא יַסֵקִנַהּ:

וְיַקְטֵר עֲלוֹי אַהֲרן קְטוֹרֶת בּוּסְמִין בִּצְפַר בִּצְפַר בְּאַתְקָנוּתֵיהּ יַת בּוֹצִינַיָא יַקְטְרִינָהּ

והקטיר עליו אהרן אין המצוה הזו בכהן גדול בלבד אלא היא אף בכהנים הדיוטים כדין הדלקת הנרות שבצדה (בפסוק הבא) שאמר ג"כ ובהעלות אהרן את הנרות ואינה בכ"ג בלבד כמו שאמר למעלה (כז כא) יערוך אותו אהרן ובניו ולא ידעתי למה הזכיר אהרן בשניהם ולא אמר הכהן ואולי מפני שיטת הכתוב למטה וכפר אהרן על קרנותיו (להלן פסוק י) שהוא באהרן בלבד או שירמוז שאהרן יתחיל בקטרת ובנרות וכן אמר בסוף אמור אל הכהנים (ויקרא כד ג) יערוך אותו אהרן ולא הזכיר בניו בעבור שהוא יתחיל בה והזכיר שם חקת עולם במצוה

והקטיר. קטורת סמים עם בשמים. אולי הסמים הם העיקר. או להפריש בין שתי המרקחות. כי האחד בשמים בלי סמים:

ופי' בהטיבו. לתקן הפתילה והשמן:

והקטיר עליו אהרן. צ"ל דאהרן לאו דוקא שהרי הקטרת כשרה בכהן הדיוט כדאמרי' פרק אמר להם הממונה חדשים לקטרת עמדו והפיסו ועוד מדכתיב ובהעלות אהרן וגו' יקטירנה מדתלה קטרת בנרות א"כ כל הכשר להדלקת נרות כשר לקטרת ובנרות כתיב יערוך אותו אהרן ובניו ועוד י"ל דמובהעלות לאו דוקא דהא כתיב יערוך אותו אהרן ובניו במקום אחר הכי נמי והקטיר עליו אהרן לאו דוקא:

בבקר בבקר. ובתמיד לא נזכר אלא בבקר אחד שנאמר (במדבר כח) את הכבש אחד תעשה בבקר לפי שהקטרת קודם לתמיד של שחר.

והקטיר עליו אהרן לאו דוקא אהרן שהרי קטורת נעשית אף בכהן הדיוט מדתלה הכתוב קטורת בנרות כדכתיב אמר בהטיבו את הנרות יקטירנה ומצינו בנרות שהם כשרות אף בכהן הדיוט כדכתיב באהל מועד יערוך אותו אהרן ובניו.

והקטיר עליו אהרן. אהרן לאו דוקא כי הקטרת נעשית בכהן הדיוט כדאמ' חדשים לקטרת באו, תדע כתיב כאן ובהעלות אהרן את הנרות יקטירנה ולמעלה כתב גבי נרות באהל מועד יערוך אותו אהרן ובניו מי שכשר לנרות כשר לקטורת שתלה קטרת בנרות ואהרן לאו דוקא:

בבוקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה. מסקנת הגמ׳ במנחות ד״נ דהתחלת הקטורת וחינוכו היה בערב. בהעלאה ראשונה דנרות. וא״כ שני פסוקים הללו היה ראוי לכתוב להיפך. מתחלה בהעלות אהרן את הנרות יקטירנה ואח״כ בהיטיבו בבקר בבקר יקטירנה. ומכש״כ דעיקר המקרא ע״כ בחינוך מיירי כמש״כ הרמב״ן ז״ל. דבאמת כהן הדיוט כשר לקטורת ונרות ורק בפעם ראשונה הזהיר על אהרן וא״כ הוא להיפך. וע״כ בא ללמד דאע״ג דמתחלה מקטיר בין הערבים מכ״מ בכל יום אחר חינוכו נחשב להיפך פרס בשחרית פרס בין הערבים. ולא פרס בה״ע ופרס בשחרית. וטעמא בעי. וגם זה צריך להבין מאי שייכות מצות נרות לקטורת שהכתוב תלאן זב״ז. אלא ניתן ללמדנו על תכלית שני כלי שרת אלו. דנרות בא להועיל לפלפולה ש״ת כמש״כ לעיל ר״פ תצוה. וקטורת הועיל לאזכרה גמ״ח. וידוע דפלפולה ש״ת א״א בלי גמ״ח להסיר משא הפרנסה וכל צורך מהעמל בתורה. וכמו שאמר אביי בעירובין דס״ה א׳ אי אמרה לי אם קריב כותחא לא תנאי ועוד מאמרים רבים בזה ע״כ קשורים נרות בקטורת דהארת הנרות בא ע״י אזכרה של קטורת. ובאשר גמ״ח לקיום תורה בע״כ צריך להיות קודם שהגיע הת״ח למעלתו והשכר בא על הגמ״ח לפי ערך התועלת שהיה מגמ״ח שלו. וכדאי׳ בסוכה דמ״ט ב׳ על הפסוק זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה. ויש שאינו זוכה ונכשל באדם שאינו הגון ומאבד את חסדו וכדאיתא בב״ב פ״א ובסוכה שם אדם זורע ספק אוכל ספק אינו אוכל כך צדקה נמשלת לזריעה יש זוכה באדם הגון ושכרו מרובה ויש זורע צדקה ואינו עולה יפה. נמצא דאע״ג דהקטורת הראשונה שהיא הגמ״ח צריך להיות מבערב עד שלא הגיע לפלפולה ש״ת והיינו בעת הארת הנרות. מכ״מ עיקר האזכרה באה תחלה מבבוקר אחר הארת הנרות לפי הגירסא שהיה בלילה וכ״ז למדנו התורה סדרי התורה והגמ״ח לדורות עולם. ועל כ״ז בא המקרא הקודם וייחד לו מקום לפני הכפרת אשר על העדות וגו׳. כדי להורות על תכליתו:

והקטיר, מדבר בעת החינוך, שהלכה היא שיחנך מזבח הזהב בקטרת של בין הערבים בעת הדלקת הנרות, ואמר (לקמן מ' כד כז) וישם את המנורה ויעל הנרות וישם את מזבח הזהב ויקטר עליו קטרת, והמשכן הוקם ביום, ובין הערבים חנכו את המנורה בנרות ואת המזבח בקטרת כמ"ש במנחות (דף נ), וכן אמר פה והקטיר עליו אהרן קטרת סמים, ר"ל בין הערבים יחנכנו בקטרת, כי משה עמד במקום אהרן וע"ז בא אתנחתא, ומאז בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה וזה יהיה קטרת תמיד: