שמות ל, לז

במתכנתה. במנין סממניה:

קדש תהיה לך לה'. שלא תעשנה אלא לשמי:

וּקְטֹרֶת בּוּסְמִין דִי תַעְבֵּד בִּדְמוּתַהּ לָא תַעְבְּדוּן לְכוֹן קוּדְשָׁא תְּהֵי לָךְ קֳדָם יְיָ:

וּקְטוֹרֶת בּוּסְמִין דְּתַעֲבֵיד בִּדְמוּיָיהּ לָא תַעַבְּדוּן לְכוֹן קוּדְשָׁא תְּהֵא לְכוֹן קֳדָם יְיָ

והקטרת אשר תעשה. רמז למשה:

לא תעשו. עם ישראל מדבר:

קדש תהיה לך. לכהן או לכל ישראל כמו זכור ימות עולם בינו:

ושחקת ממנה וגו' - לקיים ביום הכפורים, מה שכתוב באחרי מות: וקטורת סמים דקה והביא מבית לפרוכת.

והקטורת אשר תעשה י"א תיבות בפסוק זה כנגד י"א סמים שבקטורת:

והקטרת אשר תעשה. יתבאר על פי דבריהם זכרונם לברכה (כריתות ו.) שאמרו חכמים: כל יום מתקן במתכנתה והיה מכניס, והוא אמרו והקטרת אשר תעשה, פרוש, כל מה שישנו בהכשר מעשה בית ה׳ – במתכנתה לא תעשו, הא למדת המפטם חצי מנה חיב כרת.

לא תעשו. פרוש, אפלו שלא להריח אסור בלאו, אבל בכרת דוקא להריח, ולזה לא רשם תנאי להריח בפסוק זה אלא בפסוק שהזכיר בו ענש כרת (שמות ל:לח).

במתכנתה. במנין סממניה, וחייב אף שעשה חצי או שליש דכאן לא כתיב כמוה, ואמר לא שעשו לכם וממעט העושה למסרה לצבור, ובמ"ש להריח בה ממעט אם עשאה להתלמד, וכן אמרו בכריתות (דף ה' ע"א) גבי שמן המשחה דיליף מקטרת, ועי' בתוס' נזיר (דף ד"ה וכן) עמדו ע"ז דהא אין ראוי לצבור רק שמן המשחה שעשה משה, וראה שהרמב"ם תקן זה, שגבי קטרת כתב (פ"ב הלכה י') או למסרה לצבור, וגבי שמן כתב (פ"א ה"ד) או לתנו לאחרים פטור כי אינו ראוי לצבור:

ק כלומר לא לי כמשמעו דכתיב אם ארעב לא אומר לך: (ג"א) דאם לא כן הא כבר כתיב קדש קדשים תהיה לכם:

ר לדברי הג"א אתי שפיר מה שלא פירש"י כן על לי דכתיב גבי שמן המשחה: