שמות ג, ו

וַאֲמַר אֲנָא אֱלָהָא דְאָבוּךְ אֱלָהָא דְאַבְרָהָם אֱלָהָא דְיִצְחָק וֵאלָהָא דְיַעֲקֹב וּכְבֵשִׁנּוּן משֶׁה לְאַפּוֹהִי אֲרֵי דָחִיל מִלְאִסְתַּכָּלָא בְּצֵית יְקָרָא דַיְיָ:

וַאֲמַר אֲנָא הוּא אֱלָהֵיהּ דְאָבוּךְ אֱלָהֵיהּ דְאַבְרָהָם אֱלָהֵיהּ דְיִצְחָק וֵאלָהֵיהּ דְיַעֲקב וּכְבָשִׁינוּן משֶׁה לְאַנְפּוֹי אֲרוּם הֲוָה דָחִיל מִלְמִסְתְּכֵי בְּצֵית אִיקַר שְׁכִינְתָּא דַיְיָ

אנכי אלהי אביך על דרך הפשט כמו "אלהי אבותיך" אבל יזכיר יחיד במקום רבים אלהי כל אב מאבותיך כי כלם יקראו לאיש אב וכן אלהי דוד אביך (מלכים ב כ ה) זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו (להלן טו ב) אלהי אבותי ור"א אמר כי אלהי אביך אברהם כי הוא החל לקרא בשם ה' ואחר כך הזכירו בשם וצירף אליו שאר האבות ודעת רבותינו אלהי עמרם אביך (שמו"ר ג א) כאלו אמר אנכי אלהיך ורצה ליחד שמו על הצדיק שמת לא על החי ואחר כך אלהי אברהם יצחק ויעקב שהוא אלהי ישראל כלם וטעם הזכירו "אלהי" עם כל אחד ולא אמר "אלהי אברהם יצחק ויעקב" כי יזכיר שמו וזכרו יתברך ויתעלה ועוד אבאר זה בפרשה (בפסוק טו)

ויאמר אנכי אלהי. אחר שהזכיר אלהי אביך פי' כי הם אברהם יצחק יעקב. והחל מאברהם כי הוא החל לקרא בשם ה' לבנות מזבח לשם. כי אביו וגם אחיו היו עובדים ע"ג. והזכיר אלה השלשה ולא הזכיר שלשה הקרובים אליו שהם לוי וקהת ועמרם כי השלשה שהזכיר היו נביאים לבדם ועוד כי השלשה שהזכיר הם אבות לכל ישראל ואין לוי כולל. כי משה כנגד כל ישראל. וכשאמר למשה אנכי אלהי אביך. כאילו אמר לכל ישראל כי למשה ידבר במקומם:

ויסתר משה פניו. כדרך כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי. ושער העין משער השמים כי ברגע אחד יראה תמונות רבות רחוקות עם קרובות ואין ככה שער האזנים ואף והחיך והיד. ובעבור יראתו הסתיר פניו:

ויסתר משה פניו ב' במסורה הכא ואידך ויסתר עמל מעיני. שאילו היה מביט בזיו השכינה בתוך הסנה והיה מבקש רחמים על ישראל לא היו גולים יותר כי הסנה הוא סימן עמו אנכי בצרה וזהו ויסתר עמל מעיני שאם לא היה מסתיר פניו היה מסתיר עמל מעיני:

אנכי אלהי אביך. ע"ד הפשט כאלו אמר אלהי אבותיך, כענין שכתוב (שמות ט״ו:ב׳) אלהי אבי וארוממנהו ששעורו אלהי אבותי.

וע"ד המדרש אלהי אביך זה עמרם והוא כאלו אמר אנכי אלהיך אבל רצה ליחד שמו על הצדיק שמת לא על החי.

והנה משה כששמע קול הקריאה משה משה דמות קולו של אביו שמע, וכן דרשו בתנחומא נגלה עליו בקולו של אביו עמרם, שמח משה אמר עמרם אבי חי, אמר לו הקב"ה אנכי אלהי אביך, בפתוי באתי אליך כדי שלא תתירא, ע"כ. ומכאן שהנביאים בשעת נבואתם נבהלים ונרתעים וצריכים פתוי כדי שיוכלו לקבל ולסבול הנבואה שכן מצינו בשמואל שנגלה עליו בקולו של עלי.

וע"ד הקבלה אלהי אביך, אדם הראשון, כי כשהקריב הבל קרבן הציץ בשכינה יותר מן ההשגה ועל כן נתחייב מיתה. ומזה הזכיר בכאן ויסתר משה פניו, כי ירא מהביט ממה שהביט כבר, כאדם שמתבייש ממה שכבר אירע לו (ויסתר משה פניו כי ירא מהביט) וזהו שדרשו רז"ל בפרק קמא דברכות, (שמות ל״ג:כ׳) ויאמר לא תוכל לראות את פני, אמר לו הקדוש ב"ה למשה כשרציתי לא רצית עכשיו שאתה רוצה איני רוצה, כלומר כשרציתי בסנה לא רצית שכן כתיב ויסתר משה פניו ועכשו שאתה רוצה ואומר הראני נא את כבודך לא תוכל לראות את פני. ופליג אדרבי מאיר דאמר ר' מאיר בשכר שלש זכה לשלש, בשכר ויסתר זכה לקלסתר פנים, בשכר כי ירא זכה לוייראו מגשת אליו, בשכר מהביט זכה לותמונת ה' יביט, ובאור זה כי בשכר שנתירא עתה להביט אל האלהים היא השכינה שהיא מדת הדין ונקראת אספקלריא שאינה מאירה זכה לסוף שנסתכל באספקלריא המאירה, היא מדת הרחמים.

אנכי אלוקי אביך גלה לו שאביו מת, ולכך כתיב אלוקי אביך. שהרי אין הקב״ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם אלא במיתתם משום דבקדושיו לא יאמין, ולכך גלה לו עכשיו מיתת אביו שלא יסרב ליטול גדולה שהרי לפני אהרן אחיו היה מסרב ליטול גדולה, לפני אביו לא כל שכן.

ויסתר משה פניו. בשכר ויסתר זכה לקלסתר פנים. בשכר כי ירא זכה לויראו מגשת בשכר מהביט זכה לתמונת ה׳ יביט.

כי ירא מהביט. כי אין לתלמיד לזקוף עיניו ופניו בפני רבו:

ויסתר משה פניו אמרה מטרונה לר' יוסי אלהי גדול מאלהיך כשנגלה אלהיכם למשה הסתיר פניו אבל כשראה הנחש שהוא אלהי וינס משה מפניו אמר לה כשנגלה אלהינו למשה לאיזה מקום היה יכול לברו' לשמים לים ליבשה אבל הנחש כשאדם בורח ממנו ג' פסיעות יכול להנצל לכן וינס משה מפניו:

ומ"ש אנכי אלהי אביך. פירשו רז"ל (שמו"ר ג א) שנראה אליו הקב"ה בקולו של עמרם אביו וכשאמר הנני אמר לו הקב"ה אין זה קול אביך אלא קול אלהי אביך עמרם. וכתיב כאן ד"פ אלהי כנגד ארבע לשונות של גאולה כמו שיתבאר בע"ה פרשת וארא (ו ו). וי"מ שלכך הזכיר אלהי אביך לפי שגילה לו בזה שאביו כבר מת אחר שיחד שמו ית' עליו, וכדי שלא יסרב לילך בשליחות זה במקום אביו, כי אפילו בפני אהרן אחיו הגדול היה מסרב ליקח שררה זו ק"ו במקום אביו.

ויאמר אנכי אלהי אביך אלהי אברהם וגו׳. כבר נתבאר בס׳ בראשית כ״פ. שהקב״ה התנהג עם האבות למעלה מן הטבע בפרט אחד. היינו עם אברהם אבינו במלחמה ומגן לפני כל קמיו וזה היה בזכות התורה שלמד א״א בכח למעלה מהטבע. באשר לא היה לו רב והוא שם לילות כימים ונבעו כליותיו חכמת התורה. ועם יצחק בפרנסה ובזכות עבודה שהיה עולה תמימה וגם עסק בתפלה כל ימיו. ועם יעקב במדת השלום למעלה מה״ט. בזכות גמ״ח שהיה יעקב עושה בזה למעלה מה״ט ושמירת מדת השלום בהפלגה. ע״כ היה ההשגחה עליו בזה בהפלגה. וזה משמעות אלהי אברהם אלהי יצחק אלהי יעקב. לכל אחד הנהגה בפ״ע. אמנם כן היה ההשגחה על כל אחד בשלשה פרטים הללו. דגם אברהם היה מושגח בפרנסה ובשלום. וכן יצחק וכן יעקב בשני דברים האחרים. רק שזה היה בדרך הטבע בהשגחה פרטית. שהרי אברהם אבינו נתברך בפרנסה אבל לא בדרך נס. כי בשעה שהלך למצרים ונתעשר היה בדרך המצאה והשגחה פרטית. וכן יעקב אבינו מבואר בסה״י מלחמותיו הגדולים עם אנשי כנען והוא ניצל ולא נתפרש בתורה. היינו משום שלא היה בדרך נס נגלה אלא בנסתר בהשגחה פרטית וזהו הכנוי להלן אלהי אבותיכם. היינו הנהגה פרטית בכלל עם כולם. לבד שהוא אלהי אברהם ביחוד במלחמה ואלהי יצחק בפרנסה ואלהי יעקב בשלום. לפי מדת כל אחד ואחד שהוא התנהג למעלה מטבע האדם. אם בתורה אם בעבודה אם בגמ״ח ואהבת השלום. וכאן הודיע הקב״ה למשה בכלל טעם מדוע לא יבער הסנה:

אנכי אלהי אביך. עמרם וכדומה. שהיו מושגחים בפרטות. וזה ידע משה וכל ישראל דחסידיהם מושגחים בפרטות. אלא שלא ידע דכל ישראל ג״כ בהשגחה באו עליהם גזירות הללו מש״ה השיב הקב״ה דאנכי אלהי אביך הוא המשגיח ומגין על כלל ישראל:

אלהי אברהם. בהשגחה נפלאה בדרך נגלה בזה הפרט המיוחד לו כאמור. אלהי יצחק וגו׳. והוא תשובה כללית שלכן אין הסנה נבער מלבת אש הגזירות. כי השגחתי פועלת בזה. ומעתה אחר שהודיעו. עוד היה למשה מקום להסתכל באש איך נעשה הדבר שהאש אינו נאחז בסנה. והיה מבין דרכי השגחתו איך נשמרים ישראל מכליון. אבל אחר ששמע משה כי אך מעשה האלהים בעצמו הוא ויסתר משה פניו. לא בקש לשום עין על הלבת אש שבתוך הסנה:

כי ירא מהביט אל האלהים. לא מצא לב להסתכל איך הקב״ה מנהיג את עולמו. ואח״כ כשנתגדל וביקש לדעת דרכיו מנע ממנו הקב״ה וכדאיתא בגמ׳ ברכות ד״ה כשרציתי לא רצית כו׳. וגם אז לא ביקש משה אלא בשביל ישראל כאשר יבואר שם ברצות ה׳. אמנם עתה שוב לא נסתכל לדעת איך הקב״ה מנהיג תכונת הצרות ומשגיח על כמה מישראל לטובה ועל כמה לרעה. ולא נדבר עוד בזה. רק שהחל הקב״ה להיות מדבר בגאולה:

ויאמר אנכי אלהי אביך. הודיע לו כי ענין נבואתו עתה שרואה מחזה ודמיון במשל ובחידה זה הוא האלהות שחלה על אביך שמאתו ירשת הכח הנבואיי בטבע, וכן אני אלהי אברהם אלהי יצחק וכו', ר"ל הוא האלהית שחלה על אברהם ויצחק ויעקב ונתגלה להם בנבואה, שהגם שכ"א היה לו מעלה אחרת ומדרגה אחרת בנבואה ומשה כלל את כולם ועלה על כולם בכ"ז כולם ראו באספקלריא שאינה מאירה ובמחזה ודמיון, ויסתר משה פניו אצל יהושע כתיב ויעש יהושע כן ר"ל ששל נעלו והכין א"ע לנבואה, אבל משה והוצרך להשיל שני נעלים לא עשה כן, שאז היה צריך להפך פניו לצד חוץ, ר"ל שעצמותו הפנימי והנפשיי תצא מן הגויה ותפרד ממנו להיות שכל מופשט מחומר וזה א"א בעודו בחיים כי לא יראני האדם וחי, אם לא עפ"י נס ורצון אלהי שלא הגיע עדיין. הזמן לזה, וע"כ הסתיר פנים הפנימים והרוחנים בצל החומר ולא התפשט מן כחות הדמיון, כי ירא מהביט אל האלהים שאז היה מביט בעצמות האלהות שזה א"א בעודו בחיים ויש הבדל בין ראיה להבטה שהראיה הוא בחוש הראות וההבטה הוא שימת לב על הדבר ואינו בא על ראות העין כמ"ש בפי' ישעי' [ה] ובמשה כתיב ותמונת ה' יביט, וזה מובדל ממ"ש כי לא יראני האדם, שפי' שהיה מביט בעין השכל לא בעין החושי, אבל עתה ירא מהביט כי לא הגיע עדיין העת לזה:

תורה אור: ובמד' אמרו ויאמר אנכי אלהי אביך הה"ד פתי יאמין לכל דבר, מהו פתי נער שכן בערביא קורין לינוקא פתיא, ד"א אין פתי אלא לשון פתוי, אר"י הכהן בר"נ בשעה שנגלה הקב"ה על משה טירון היה משה לנבואה אמר הקב"ה אם נגלה אני עליו בקול גדול אני מבעתו, בקול נמוך בוסר הוא לנבואה, מה עשה נגלה עליו בקולו של אביו, אמר משה הנני מה אבא מבקש אמר הקב"ה איני אביך אלא אלהי אביך בפתוי באתי אליך כדי שלא תתירא, שמח משה ואמר הא אבא נמנה פה עם האבות, ויסתר משה פניו, אמר אלהי אבי עומד כאן ואיני מסתיר פני. חז"ל בארו כל הדברים הנאמרים עם הוספת דברים, שהנה הגם שנבואת משה נבדלה מנבואת כל הנביאים שלא ראה שום מחזה בכ"ז באשר היה נביא תורה בהכרח שמע קול ודבור אלהי שבו נתנה לו התורה, ולפעמים נתלבש קול הזה בקולו של משה שהיתה שכינה מדברת מתוך גרונו כמ"ש והאלהים יעננו בקול בקולו של משה, ולפעמים וישמע את הקול מדבר אליו מבין כנפי הכרובים ואמרו בספרא (ויקרא סי' ה) שהוא הקול המתפרש במק"א קול ה' בכח שהוא הקול שהשמיע ה' על כלל הבריאה שבכל כח ובכל הדר נשמע קול ה' ודברו, והקול הזה שבו תלוי קיום כל העולמות הוא הופיע בנתינת התורה והמצות שהם קיום כל העולמות, ורק משה שמע את הקול הזה כמש"ש בספרא, כי הקול הזה לא שמע שום נביא וחוזה, אולם בשעה שנגלה הקב"ה למשה במראה הסנה, שלא היה אפשר עדיין שיתגלה בקול הזה הגדול שהיה נגד טבע גופו, אמר הקב"ה אם אני נגלה עליו בקול גדול אני מבעתו, והשם רצה למנוע שלא תפול עליו חרדה ובטול הכחות בעת הנבואה, שזה היתרון היה למשה גם בתחלת נבואתו ואם יגלה עליו בקול נמוך שהוא כמ"ש דממה וקול אשמע דהיינו קול המורכב מן קול ודממה, כמו שהשיג אליהו קול דממה דקה, בוסר הוא לנבואה, ר"ל זה מדרגה שפלה הוא ובא בנבואה שהיא עדיין במדרגת בוסר ולא הבשילו אשכלותיה ענבים, וזה יובן עם מ"ש בפי' שירי הנפש בפסוק אחזו לנו שועלים וכו' וכרמינו סמדר, שהנבואה הגמורה נמשלה ליין כמ"ש הביאני אל בית היין סמכוני באשישות, והנבואה שלא נשלמה עדיין נמשלה לענבים, והנבואה הנמוכה נמשלה לבוסר שגם הענבים שמהם יעשה היין לא נגמרו כל צרכם, והדמיון עושה פעולתו וגובר על כח השכל שזה המליצה בשועלים הקטנים עיי"ש, ומשה כבר היה מדרגה למעלה מזה, שעז"א בשעה שנגלה הקב"ה על משה טירון היה משה לנבואה מלשון מטרוניא, שהיה מוכן להיות שר הנביאים ומושל על הנבואה, ואמר הקב"ה אני נגלה עליו בקולו של אביו, ר"ל במדרגת הנבואה של אביו שמדרגה זו היה משה מוכן לה בטבע ולא היה צריך שום הכנה, כי ירש טבע זאת מאביו כמ"ש אנכי אלהי אביך, וזה הקול לא בעתו ולא נפל עליו פחד ורעדה כעל כל הנביאים, ויען שבענין זה נדמה לו מחזה ודמיון וחשב שהוא אביו א"ל איני אביך אלא אלהי אביך, והודיע לו כי הוא מוכן למדרגה יותר גדולה רק עתה בפתוי באתי אליך כדי שלא תתירא ר"ל שלא יפול עליו חרדה שבזה נבדל משה מכל הנביאים אף בתחלת נבואתו, וכבר אמרנו שבעת שהשיג משה באספקלריא המאירה לא ראה שום מחזה ודמיון, רק השיג ידיעה מדעיית ששפע הנבואה חלה על שכלו בלא ראיה רק בידיעה, וזה היה מדרגתו נגד כל הנביאים, כמ"ש וארא אל אברהם ושמי ה' לא נודעתי להם כנ"ל, וא"כ כל הנביאים הוצרכו לאמונה כי לא השיגו ע"י ודיעה רק ע"י ראיה ודמיון והוצרכו להאמין לדברי משלחם גם במה שלא השיגו במדע ברור, שזה גדר האמונה, אבל משה שחל השפע על שכלו וידיעתו והשיג פנימיות הדבר בידיעה ברורה לא הוצרך לאמונה, כמו שלא וצדק אמונה בהשכלות ראשונות ודברים שמשיגים בידיעה ברורה, רק בפעם הראשון שגם משה ראה מראה ודמיון ולא היה לו ידיעה ברורה הוצרך לאמונה, ועז"א פתי ואמון לכל דבר שבערביא קורין לנער פתיא, או מלשון פתוי שאז והוצרך לאמונה, וזה ההבדל בין אלהיך ובין אלהי אביך, כשאמר זה אלי הוא מה שהשיגה ממנו בשכלו בידיעה ברורה וכשאמר אלהי אבי הוא מה שהשיג בקבלה מאבותיו שלזה צריך אמונה, וע"כ ויסתר משה פניו אמר אלהי אבי עומד כאן ואינו מסתיר פני, ר"ל אחר שמדרגת הנבואה של עתה הוא מצד שהוא אלהי אבי א"א שיתפשט מן החומר לגמרו עד שיביט אל האלהים באספקלריא המאירה: