שמות ג, כב

ומגרת ביתה. מאותה שהיא גרה אתה בבית:

ונצלתם. כתרגומו ותרוקנון וכן (שמות יב לו) וינצלו את מצרים, (שמות לג ו) ויתנצלו בני ישראל את עדים, והנו"ן בו יסוד. ומנחם חברו במחברת צד"י עם (בראשית לא ט) ויצל אלהים את מקנה אביכם, (שם טז) אשר הציל אלהים מאבינו. ולא יאמנו דבריו, כי אם לא היתה הנו"ן יסוד והיא נקודה בחיר"ק, לא תהא משמשת בלשון ופעלתם אלא בלשון ונפעלתם, כמו (דברים כח סג) ונסחתם מן האדמה, (ויקרא כו כה) ונתתם ביד אויב, (שם יז) ונגפתם לפני אויביכם, (יחזקאל כב כא) ונתכתם בתוכה, (ירמיה ז י) ואמרתם נצלנו, לשון נפעלנו. וכל נו"ן שהיא באה בתיבה לפרקים ונופלת ממנה, כנו"ן של נוגף, נושא, נותן, נושך, כשהיא מדברת לשון ופעלתם תנקד בשו"א בחטף, כגון (בראשית מה יט) ונשאתם את אביכם, (במדבר לב כט) ונתתם להם את ארץ הגלעד, (בראשית י"ז יא) ונמלתם את בשר ערלתכם. לכן אני אומר שזאת הנקודה בחיר"ק מן היסוד היא, ויסוד שם דבר נצול, והוא מן הלשונות הכבדים, כמו דבור, כפור, למוד, כשידבר בלשון ופעלתם ינקד בחיר"ק, כמו (במדבר כ ח) ודברתם אל הסלע, (יחזקאל מה כ) וכפרתם את הבית, (דברים יא יט) ולמדתם אתם את בניכם:

וְתִשְׁאַל אִתְּתָא מִשְׁבַבְתַּהּ וּמִקְרִיבַת בֵּיתַהּ מָנִין דִכְסַף וּמָנִין דִדְהַב וּלְבוּשִׁין וּתְשַׁווּן עַל בְּנֵיכוֹן וְעַל בְּנָתֵיכוֹן וּתְרוֹקִנוּן יָת מִצְרָיִם:

וְתִשְׁאַל אִתְּתָא מִן שְׁבַבְתָּא וּמִן קְרִיבַת כּוֹתְלֵי בֵיתָהּ מָנִין דִכְסַף וּמָנִין דִדְהַב וּלְבוּשִׁין וּתְעַטְרוּן עַל בָּנֵיכוֹן וְעַל בְּנָתֵיכוֹן וּתְרוֹקִינוּן יַת מִצְרָאֵי

מִמְגוּרָתָהּ:

ושאלה. הנה במקום אחר וישאלו זכרים ונקבה. והזכיר הנקבות עתה. כי מנהג הנשים לשאול מאת השכנות יותר מהזכרים כלי תכשיט זהב וכסף לשום על צוארי הבנים והבנות ונזמים באזנים ובאף אצעדה ושהרונים ועכסים. וזה המנהג היום בארץ ישמעאל לא כן בארץ הערלים. וככה הזכיר מכשפה. כי הנשים בעלת כשפים יותר מהזכרים:

ומגרת ביתה. כי אחוזה היתה להם. ויש מתאוננים ואומרים כי אבותינו גנבים היו ואלה הלא יראו כי מצוה עליונה היתה ואין טעם לשאול למה כי השם ברא הכל והוא נתן עושר למי שירצה ויקחנו מידו ויתננו לאחר. ואין זה רע כי הכל שלו הוא:

ונצלתם. כמו ודברתם. כי יתכן להיות משקלה מבנין נפעל כמו ונגפתם:

ושאלה אשה משכנתה - במתנה גמורה וחלוטה. שהרי כתוב: ונתתי את חן העם - כמו: שאל ממני ואתנה גוים נחלתך. זהו עיקר פשוטו ותשובה לאפיקורסים.

כלי כסף וכלי זהב - תכשיטין לכבוד החג שתחוגו במדבר.

ושמתם - אותם - על בניכם.

ונצלתם את מצרים. אף על פי שתקבלו הכל מהם דרך השאלה, ותהיו חייבים להחזיר, הנה תקנו אחר כך את הכל בדין, ברדפם אחריכם להלחם בכם ולשלול את שללכם. כי אמנם כאשר מתו באותה המלחמה, כי ה' נלחם, היה בדין מדה כנגד מדה כל שלל הרודפים לנרדפים, כמנהג בכל מלחמה:

ושאלה. פי' הי' שאלה נתינה כמו שאל ממני ואתנה וגו' כי כשיחזקו מצרים למהר לשלחם שאלו להם שיתנו להם כלי כסף וכלי זהב קודם שילכו והם יתנו ברצון מפני שיתיראו מן המכות:

ושמלות ב' במסורה הכא ואידך וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות לומר לך שכל כלי הבסף והזהב לקחו אבל שמלות לא לקחו אלא כל אחד ב' שמלות אחד לצרור בו את הבצק דכתיב משארותם צרורות בשמלותם ואחד למלבוש והיא הספיקה להם כל ימי היותם במדבר דכתיב שמלתך לא בלתה מעליך:

ושאלה אשה משכנתה. חס ושלום שיתיר הקב"ה לגנוב דעת הבריות שישאלו מהם כלי כסף וכלי זהב. ולא ישיבו להם. אבל לשון ושאלה הוא שתתן לה במתנה. שכן מצינו בגדעון (שופטים ח') ויאמר אליהם גדעון אשאלה מכם שאלה ויתן לי איש נזם שללו וגו'. וכן מצינו בבת שבע (מ"א ב') שאלה אחת קטנה אנכי שואלת מאתך יתן את אבישג השונמית וגו'. הרי מתנה שנקראת בלשון שאלה. ומה שאמר ושאלה אשה משכנתה היה לו לומר ושאל איש מאת המצרי. אבל זה קל וחומר כי אם לנשים היו נותנים מתנות כל שכן לאנשים. וכמהו (ישעיה ל"ג) מרבה פסחים בזזו בז קל וחומר הרצים:

ושאלה אשה משכנתה. ח"ו שיתיר הקב"ה לגנוב דעת הבריות שישאלו מהם כלי כסף וכלי זהב ולא ישיבו להם, אבל לשון ושאלה הוא שתתן לה במתנה שכן מצינו בגדעון (שופטים ח׳:כ״ד) ויאמר אליהם גדעון אשאלה מכם שאלה ותתנו לי איש נזם שללו כי נזמי זהב להם כי ישמעאלים הם, וכן מצינו בבת שבע (מלכים א ב׳:כ׳) שאלה אחת קטנה אנכי שואלת מאתך יותן את אבישג השונמית הרי מתנה שנקראת בלשון שאלה. ומה שאמר ושאלה אשה משכנתה היה לו לומר ושאל איש מאת המצרי אבל זה קל וחומר כי אם לנשים היו נותנים מתנות כל שכן לאנשים וכמוהו (ישעיהו ל״ג:כ״ג) פסחים בזזו בז קל וחומר הרצים, כן כתב רבינו חננאל ז"ל.

ושאלה אשה במתנה גמורה כמו שאל ממני ואתנה וגו׳ שהרי אתן את חן העם הזה בעיני מצרים.

ושאלה אשה אף הזכרים שאלו אלא שדבר הכתוב בהוה שהנשים רגילות לשאול תכשיטין יותר מן האנשים וכמו כן הזכיר הכתוב מכשפה. בשביל הרגילות.

כלי כסף וכלי זהב ושמלת לכבוד החג שתחוגו לי במדבר.

ונצלתם את מצרים בשכר שעבוד עבודת פרך.

ושאלה אשה משכנתה. ומאותה שגרה בביתה שתאמר לה הננו הולכים לחוג השאיל (לי) כוס כסף וזהב, כלם שלך שלא אתבייש בין חבירינו, וכן השמלות של שש ורקמה ואני אתן אותם לחן וישאילום ואני אידר שיהא הכל שלכם בדין כך אמר הק' כמו שאפרש בגזירת הרחמן:

ושאלה אשה משכנתה יש מקשים אבותינו גנבים ואינו כן כי הוא מצוה והשם נותן עושר למי שירצה ויקחנו מידו ויתננו לאחר:

ונצלתם וגו׳. כאן רמז התר הצלת אדם ממונו מאנס. או ירמוז שבזה יסובבו למצרים לרדת במצולות ים, כי באמצעות שתי המצאות שידברו ללכת דרך שלשת ימים, גם כשישאלו מהם כליהם, זה יסובב אותם לרדוף אחריהם וירדו במצולות:

ושאלה אשה משכנתה וגו'. י"מ שאלה זו אינה לשון הלוואה, כי איך יצוה ה' לדבר שקר וליקח בערמה אלא הוא מלשון שאל ואתנה לך האמור בשלמה המלך (מ"א ג מה) שהוא מתנה גמורה, וכן חיים שאל ממך, נתתה לו (תהלים כא ה), כך שאלה זו היא שיתנו להם מתנות, ומ"ש (יב לו) וישאילום. היינו שהמצרים התחילו לתבוע מהם שיקבלו מהם מתנות כל כך מצאו חן בעיניהם.

יש לדקדק למה הזכיר כאן כלי כסף וכלי זהב ושמלות, ובפר' בא (יא ב) אצל הציווי לא הזכיר שמלות, ואח"כ בשעת מעשה חזר והזכיר שם שמלות, ועוד למה אמר כאן ושמתם על בניכם וגו', וכי עצה טובה קמ"ל מה להם לעשות עם השמלות, ולמה לא נתן להם עצה מה יעשו עם כלי כסף וזהב. ונ"ל לפי ששאלה זו לא היתה כ"א אחר מכת בכורות אחר שהסכים פרעה לשלחם, כי קודם זה למה ישאילום ומכת בכורות היתה כמו חשש מגפה, ויש חשש סכנה ליקח בגדים מן הבית שיש בו חשש שינוי אויר ע"כ לא הוצרכו לבקש מן המצרים שישאילו להם בגדיהם, כי המה מעצמם יתנו להם השמלות כי ניחא להם שילכו במדבר בבגדיהם כדי שיפוח הרוח בהם, וחשש הקב"ה שמא יהיו ישראל יראים ללבוש אותן הבגדים מחמת חשש עיפוש אויר שבהם, ע"כ אמר ושמתם על בניכם ובנותיכם ולא תיראו כי לא יגע בהם רע, לפיכך בפרשת בא (יא ב) כשצוה להם ה' שישאלו מן המצרים לא הזכיר שמלות כי ידע ה' שהמצרים מעצמם ישאילום ואולי שעל זה נאמר וישאילום ודרשו רז"ל (ברכות ט:) בעל כרחם דישראל, וכן נאמר (שמות יב לה) בשעת מעשה ששאלו גם שמלות, אבל לא מחמת בקשת ישראל כ"א המצרים מעצמם השאילום, ומ"ש כאן ושאלה אשה וגו' והזכיר גם שמלות, אין כאן מקום הציווי כי אם הגדת עתידות הוא לומר שכך יהיה לעתיד שאת הכל ישאילום, מקצתם ע"י בקשת ישראל דהיינו כלי כסף וזהב, ומקצתן ישאילום מעצמם דהיינו שמלות.

ורמז לדבר שמצינו ג"פ לשון חן בשאלה זו, אחת בפרשה זו, ב"פ בפרשת בא, וג"פ חן עולה למספר כסף זהב להורות שדוקא כסף וזהב השאילום מצד החן שמצאו בעיני המצרים, אבל שמלות לא היו בכלל החן כי אף אם לא היו מוצאים חן בעיני המצרים היו משאילום כאמור, ובזה מיושב מ"ש כאן ושאלה אשה משכנתה ולא הזכיר איש, ובציווי נאמר וישאלו איש מאת רעהו, לפי שבציווי לא הזכיר שמלות מן הטעם שנתבאר, ובשאלת כלי כסף וזהב היו האנשים והנשים שוין, אבל כאן שמגיד העתידות שישאילום גם שמלות ומסתמא ישאילום הנשים אשר מתו בעליהם הבכורים כדי להשליט הרוח בבגדים ע"כ הזכיר רק הנשים, ומדבר בבגד העליון של האנשים שגם הבנות דרכן ללובשן.

ושמתם על בניכם ועל בנתיכם. שלא היו יכולים לבקש אלא כפי הצורך ולא יותר מן הצורך שלא יהא ניכר כי נוטלים שלא ע״מ להחזיר. ע״כ יעץ ה׳ שכ״כ יקחו אפילו יותר מצרכי עצמם אלא ישימו על הבנים והבנות אפי׳ שאין כן דרכם להתלבש כ״כ. אך רק כדי להציל מידם תשימו גם על הבנים גם על הבנות נמצא הי׳ דבר ה׳ בסדר י״מ. אשר משה בעצמו יהא המדבר. ולקולו יתעוררו כל הזקנים שלוחי ישראל לילך אל פרעה. והי׳ בזה מס״נ ואמונה שלמה שיהיו בזה כדאים לנס נגלה. והיו אומרים אל פרעה כי ה׳ נראה לישראל. ומש״ה מבקשים ממנו שיניחם לילך למדבר להקריב לה׳ וכאשר יסרב בדבר ישלח ה׳ את ידו בכל נפלאותיו. אבל לבסוף לא נעשה כן. כי אחר שלא שמעו לקול משה כ״א אל קול אהרן לא מצאו לב להאמין באמונה שלמה שימסרו נפשם לילך לפרעה. וע״כ לא היו ראוים באותה שעה לנס נגלה. עד שנתהוה גזרת תבן. ובזה היו כל מצרים ראוים לעונש כאשר יבואר להלן. והגיעו הנפלאות של המכות לא מצד הכנת ישראל אלא מצד שראוים היו לעונש נגלה. ועוד היו שינוים בדברם אל פרעה. והכל הוא תוצאות השנוי שהגיע ע״י שסירב משה בענותנותו:

ושאלה. שבלכתם מן הארץ יבקשו מאת שכניהם וגרי ביתם שהם יקחו להם בתיהם וכלי ביתם, ובעבור שווי דמי הבתים יבקשו מהם כלי כסף וכלי זהב שנוחים לשאת אתם בדרך, ובזה ונצלתם את מצרים, [כמו ויצל אלהים את מקנה אביכם שה' הציל מיד לבן את המגיע ליעקב] שהצילו מיד מצרים את רכושכם באופן זה שלא תלכו ריקם בפחי נפש:

נ פי' בתיבות שאות ראשון ביסוד הוא הצד"י ויהיה שרשו צל וא"כ לדבריו אין הנון יסוד:

ס פי' ועוד ראיה שנו"ן וינצלו היא שרשית:

ע כ"ש הכא נו"ן של ונצלתם שנופלת לגמרי שהרי אינו יסוד בו כלל לדברי מנחם היה לו לינקד בשו"א והואיל ונקוד בחיר"ק לכך אני אומר וכו':