שמות ג, כא

וְאֶתֵּן יָת עַמָא הָדֵין לְרַחֲמִין בְּעֵינֵי מִצְרָאֵי וִיהֵי אֲרֵי תְהָכוּן לָא תְהָכוּן רֵיקָנִין:

וְאֶתֵּן יַת עַמָא הָדֵין לְרַחֲמִין בְּעֵינֵי מִצְרָאֵי וִיהֵי אֲרוּם תַּחֲכוּן מִן תַּמָן פְּרוּקִין לָא תַהֲכוּן רֵיקָנִין

ונתתי. גם היה דבר פלא שמצריים היו מפייסין את ישראל שישאלו מהם וזה טעם וישאילום וזה הפך משפט אנשי העולם.

ודע כי מ"ם ריקם נוסף והמלה נמצאת על רבים כזאת גם על לשון נקבה אל תבואי ריקם. וכמוהו חנם:

תלכון ב' במסורה הכא ואידך ובמנוסה לא תלכון להקיש גאולה אחרונה לגאולה ראשונה לענין שלא ילכו ריקם: לא תלכו:

ב' במסורה לא תלכו ריקם לא תלכו אחרי אלהים אחרים. כשיצאו ישראל ממצרים התרה בהם להשליך ע"א שבידם לפי שהיו עומדין בין העו"א כדכתיב ביחזקאל ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים וגו' ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו:

לא תלכו ריקם. כי הם יעניקו לכם מג׳ מינים כסף וזהב ושמלות לקיים ״יצאו ברכוש גדול״, דוגמת הענקת עבד ״צאן גרן ויקב״ (דברים טו,יד).

לא תלכו ריקם. כאן רמז ה׳ משפט עבד עברי, דכתיב בו (דברים טו:יג-יד): ״לא תשלחנו ריקם, הענק תעניק לו״.

ונתתי את חן העם הזה. הבטיח בכאן ענין החן ושאילת כלים. באשר שהיה מוכן להחל וכלה. אבל אחר שנשתנה. ונשתהה הדבר עד משך רב אחר גזרת התבן. ואחר כך החלו המכות. ע״כ הוצרך הקב״ה לחזור ולהזהיר בשעת מעשה. וגם היו שינוים גם בזה המאמר של שאלת כלים ויבואר שמה ברצות ה׳:

ונתתי את חן העם. באשר היה שם לישראל שדות וכרמים ובתים וכלי בית ומה יעשו בלכתם מן הארץ שהמצריים ישסו בתיהם ורכושם והם ילכו ריקם, אמר להם שלא ילכו ריקם: