שמות כט, יא

פתח אהל מועד. בחצר המשכן שלפני הפתח:

וְתִכּוֹס יָת תּוֹרָא קֳדָם יְיָ בִּתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא:

וְתִיכּוֹס יַת תּוֹרָא קֳדָם יְיָ לִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא

ושחטת את הפר. משה שחטו.

וטעם לפני ה'. כי הארון היה באמצע המערבי. וכנגדו מזבח הקטורת. וכנגדו מזבח העולה:

ושחטת את הפר. פי׳ הראב״ע שמשה בעצמו נתחייב לשחוט. ואינו כן שהרי במעשה כתיב וישחט ויקח משה את הדם. ולמדנו מזה שמקבלה ואילך היתה מצותו של משה וכמו שלמדין בפ״ב דזבחים דמדכתיב וזרקו בני אהרן מכלל דמקבלה ואילך מצות כהונה. וה״נ מדכתיב ויקח משה מכלל דשחיטה כשרה בכל אדם. אלא הא דכתיב ושחטת נראה משום דבכל הקרבנות היה מצוה בבעלים לשחוט כדאיתא ריש מס׳ פסחים ד״ז ב׳ פסח וקדשים מא״ל ופרש״י הבעלים נצטוו לשחוט. אבל כאן שהיה קרבן של צבור בשביל אהרן ובניו. אם כן שייך מצות השחיטה לכל ישראל שהמה הבעלים. וזהו שאמר הכתוב ושחטת. שגם אתה כשר לכתחלה לשחוט. ומה שסמכו עליו אהרן ובניו משום שהכפרה היתה רק עליהם:

פתח אהל מועד. ולא כתיב בצפון כדין חטאת משום שבשבעת הימים היה דינו כבמה כמש״כ התוס׳ ע״ז דל״ד א׳ ד״ה במה. וע״ע להלן מ׳ כ״ט. ואין צפון בבמה ומש״ה כתיב כאן פתח א״מ כמו בשלמים לדורות:

א כדמפרש בפרשת צו פירוש ולא בפתח אהל מועד ממש דהא שחיטת חטאת בצפונה של מזבח הוא אלא כנגד הפתח קאמר: