שמות כח, טו

חשן משפט. שמכפר על קלקול הדין דבר אחר משפט, שמברר דבריו והבטחתו אמת, דיריישנימינ"ט בלעז. שהמשפט משמש שלש לשונות דברי טענות הבעלי דינים, וגמר הדין, ועונש הדין, אם עונש מיתה, אם עונש מכות, אם עונש ממון, וזה משמש לשון ברור דברים, שמפרש ומברר דבריו:

כמעשה אפוד. מעשה חושב ומחמשת מינין:

וְתַעְבֵּד חשֶׁן דִינָא עוֹבַד אֳמָן כְּעוֹבַד אֵפוֹדָא תַּעְבְּדִנֵהּ דַהֲבָא תִּכְלָא וְאַרְגְוָנָא וּצְבַע זְהוֹרִי וּבוּץ שְׁזִיר תַּעְבֵּד יָתֵהּ:

וְתַעֲבֵיד חוֹשֶׁן דִּינָא דְּבֵיהּ מְהוֹדַע דִּינֵיהוֹן דְּיִשְרָאֵל דְּאִתְכַּסֵּי מִן דַּיָינַיָא וְסִדְרֵי נַצְחַן קְרָבֵיהוֹן וּלְמִכַפְּרָא עַל דַּיָינַיָא עוֹבֵד אוּמַן הֵי עוֹבַד אֵפוֹדָא תַעַבְדִינֵיהּ דַּהֲבָא תִּיכְלָא וְאַרְגְּוָונָא וּצְבַע זְהוֹרֵי וּבוּץ שְׁזִיר תַּעֲבֵיד יָתֵיהּ

חשן משפט - לפי שנותנים בהם האורים והתומים שמגידים משפט ישראל וצרכיהם, כדכתיב: ושאל לו במשפט האורים לכן קרוי [חשן] משפט.

חשן משפט שמכפר על עונות משפט ומה משפט ביום אף שאלת אורים ביום. חושן משפט: בגימ' מכפר [על] הרהור הלב:

ועשית חשן משפט מעשה חושב. כך היה מעשה החושן אורג בגד מעשה חושב מן התכלת ומן הארגמן ותולעת שני ושש, והיה לוקח חוט א' של זהב ונותנו על ו' חוטין של תכלת וכופל הז' חוטין כאחד וכן היה עושה חוט א' של זהב עם ו' של ארגמן וחוט אחד של זהב עם ששה של פשתן, וזהו שכתוב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש כ"ח חוטין שכתוב (שמות לט) וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילם לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן ובתוך תולעת השני ובתוך השש מלמד שחוט של זהב כפול בתוכם. ארכו של חושן שתי זרתות ורחבו זרת וכופלו לשנים נמצא זרת על זרת מרובע וקבועים בו ארבעה טורים אבן וכל אבן ואבן היה מרובע, ומפתח שמות י"ב שבטים על י"ב אבנים, ראובן היה מפותח על אבן אודם, שמעון על פטדה, וכן כולם. ומלבד י"ב שבטים שהיו כתובים על י"ב אבנים הללו היו כתובים שמות האבות אברהם יצחק יעקב ושבטי ישרון. וכסדר הזה היו כתובים ראובן א' על אודם, שמעון ב' על פטדה, לוי רה"ם על ברקת, יהודה י' על נופך, יששכר צ' על ספיר, זבולן ח' על יהלום, דן ק' יע"ק על לשם, נפתלי ב' על שבו, גד שבט"י על אחלמה, אשר יש"ר על תרשיש, יוסף ו"ן על שהם, בנימין על ישפה, הרי לך בכל אבן ואבן ששה אותיות להורות כי ששת ימי המעשה תלוים בי"ב שבטים, והיו באבני חושן ע"ב אותיות כי י"ב פעמים ששה הם ע"ב והם כנגד ע"ב אותיות של השם הגדול להורות בזה קיום העולם שנברא בע"ב שעות שהרי העולם נברא ביום שנאמר (בראשית ב ד) ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, וששת ימי המעשה ע"ב שעות יש בהם י"ב שעות בכל יום, וזהו שאמר הכתוב (תהילים פ״ט:ג׳) אמרתי עולם חסד יבנה כמנין חס"ד, ולמדנו מזה שהעולם שנברא בע"ב שעות מתקיים בזכות השבטים שבהם ע"ב אותיות.

והנה בנימין שהיה מפותח על ישפה היה מלא ולא היה בו סמך אותיות מן האבות כשאר השבטים כי לא נשתיירו מבני בנימין במעשה פלגש בגבעה כי אם שש מאות בזכות בנימין שהיה מפותח באבני החשן ששה אותיות.

ודע כי נמצא כתוב בספרי חכמת הטבע כי כל האבנים היקרות שהם עקריות ושרשיות אינן אלא י"ב והם אבות לכל שאר האבנים וכל השאר מיניהם ענפיהן ותולדותיהן. ומה שנתן אבן אודם לראובן על שם שהאדימו פניו בחטא בלהה כשבלבל יצועי אביו והודה ולא בוש, והאבן הזאת נקרא רובי"ן והוא גדל במקומות ידועים בים והוא סלע גדול ומוצאו כמוצא הכסף וכמוצא הזהב, והסלע והמוצא ההוא קורין אותו בלאש"ו, ורובינו ובלאש"ו הכל מין אחד וחתיכה אחת, אלא שהרובי"ן הוא אדום בתכלית וכן תרגומו סמקן והוא מבחר האבן כמין ענפים שבולטים ממנו ונמשכים ממנו והבלאש"ו הוא למטה ממנו מאד במעלת האדמימות, ומפני זה נקרא מבחר האבן הזאת בלשוננו אודם כי מראהו אדום כדם וסגולתו שכל אשה שנושאתו אינה מפלת לעולם נפלים ואמרו שהוא טוב לאשה המקשה לילד, ואם היו שוחקים אותו ומערבים אותו באכילה ובשתיה מועיל הרבה להריון כדודאים שמצא ראובן ששם דמות אדם ועל כן נכתב אדם חסר וי"ו להורות על אדם כי המקרא יורה עצמותו של אבן והמכתב בחסרון וי"ו יורה על פעולתו, ומפני זה היה ראובן מפותח על אבן אודם. שמעון היה מפותח על פטדה היא אבן ירוקה ככרתי בכרכי הים, וכן תרגומו ירקן ונקרא פראשמ"א והוא מין נפך שהוא מרקד"י שהוא ג"כ ירוק ככרתי. ודע כי פראשמ"א ומרקד"י הכל מין אחד וחתיכה אחת כענין שבארתי לך ברובי"ן ובלאש"ו, אלא שהמרקד"י הוא המובחר והוא המלוקט ומחותך ממנו והוא בתכלית הירקות וזיוו מבהיק ואורו מתנוצץ עד מאד והפראשמ"א ירוקה גם כן אבל היא למטה ממנו עד מאד בין בירקות בין בזיו האור, ומה שנתנה האבן הזאת לשמעון על שם שהוריקו פניו של זמרי בן סלוא נשיא שבט שמעון וכן כל מי שחטאו משבט שמעון בבנות מואב הוריקו פניהם, וכן דרשו רז"ל סימן לעברה הדרוקן. וסגולת האבן הזאת של פטדה שהיא מקררת את הגוף וע"כ היא מצויה בארצות כוש שהם חמים ושטופי זמה וצריכים אליה לקרר אותם וזהו שכתוב (איוב כ״ח:י״ט) לא יערכנה פטדת כוש, יחס אותה לכוש שהיא מצויה בארץ כוש. לוי היה מפותח על ברקת והוא הקרבונקל"א נקראת ברקת על שם שנוצצת כברק ומאירה כנר וכן תרגום ברקן, והוא אבן שתלה נח בתיבה ממה שכתוב (בראשית ו׳:ט״ז) צהר תעשה לתיבה והנביא קראה אקדח שנאמר (ישעיהו נ״ד:י״ב) ושעריך לאבני אקדח על שם שקודח כגחלת והוא מלשון (שם נ) קודחי אש, ונתנה ללוי מפני ששבט לוי היו מאירין בתורה כענין שנאמר (דברים ל״ג:י׳) יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, וכן משה שהיה משבט לוי כשנולד נתמלא כל הבית אורה ונאמר בו כי קרן עור פניו וכתיב (קהלת ח׳:א׳) חכמת אדם תאיר פניו, וסגולת האבן הזאת שהיא מחכימת פתי ומאירת העינים מלבד שמשתמשין בעצם גופה כמו שמשתמשין באור הנר ואומרים כי אם שוחקין אותה ומערבים במאכל ובמשתה או בשאר הסמים יועיל הרבה מאד להחכים ולפתוח הלב. יהודה היה מפותח על נפך והוא מראקד"י ובלשון ערבי זמור"א והתרגום כולל ב' לשונות הללו וע"כ אמר אזמרגדין מורכב מלשון זמור"א ומלשון מראקד"י והאבן ירוקה ככרתי והוא ממין פראשמ"א כמו שהזכרתי ונתנה ליהודה על שם שהוריקו פניו במעשה תמר ונתגבר על יצרו והודה ולא בוש והוריקו פניו גם כן על שחשדו אביו על יוסף הוא שכתוב (בראשית ל׳:ח׳״ז:כ׳) חיה רעה אכלתהו, וכשבא לברך את בניו אמר לו (שם מט) מטרף בני עלית אז נעשו פניו זכים ומבוהקים כנפך הזה שזיוו מבהיק וכן כתוב ביהודה (שם) ידך בערף אויביך וסגולת האבן הזאת שכל מי שנושאם אויביו הופכין לו עורף ולכך נקרא נפך, וכן כתוב ביהודה ידך בעורף אויביך, וכן מצינו תגבורת מלחמת ונצחון בכל שבט יהודה, בדוד כתיב (שמואל א י״ח:ז׳) ודוד ברבבותיו, ובמשיח כתיב (ישעיהו י״א:ד׳) וברוח שפתיו ימות רשע. יששכר על ספיר והוא הנקרא שפיל"י והוא מראה תכלת, ונתנה ליששכר לפי שהיו גדולים בחכמת התורה שנאמר (דברי הימים א י״ב:ל״ג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וגו', ולוחות התורה של סנפירינון היו, וכן מצינו במתן תורה (שמות כ״ד:י׳) ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר. וידוע כי נפש בעלי התורה צרורה בצרור החיים תחת כסא הכבוד שכתוב בו (יחזקאל א׳:כ״ו) כמראה אבן ספיר דמות כסא, וצבע זה של תכלת אינו צבע של גאוה כצבע של אדמימות או צבע ירקות שקורין גרי"ן ששניהם צבעים של גאוה, אבל התכלת צבע של ענוה ושפלות נאה לבחורים ונאה לזקנים, וזהו שכתוב (ישעיהו נ״ז:ט״ו) מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח. וסגולת אבן זה שהוא טוב לאור העינים ולכך מעבירין אותו על העינים, וכן התורה מאירת עינים ואמרו האבן הזאת תועיל לכל כאב ונפיחה באיזה מקום שתהיה בגוף וכן התורה מרפאה לכל הגוף, וכן אמרו רז"ל חש בראשו יעסוק בתורה. זבולן על יהלום והוא הנקרא פירל"א והיא לבנה כלה על שם שהכסף לבן והוא סימן לעשרו של זבולן שנאמר (בראשית מ״ט:י״ג) זבולן לחוף ימים ישכון לכך נתנה לזבולן והיא מצלחת בפרקמטיא, וסגולת האבן שמביאה שינה על האדם שכן אמר הכתוב (שם ל) הפעם יזבלני אישי. דן על לשם והוא הנקרא אשטפסי"ס ונמצא בו פרצוף אדם מהופך על שם שהפכו שבט דן את הקערה על פיה והפכו לשם לסמל בפסל מיכה וכתיב בספר יהושע בענין חלוק הארץ (יהושע י״ט:מ״ז) ויקראו ללשם דן כשם דן אביהם כי היא שם עיר מארץ ישראל. נפתלי על שבו והיא נקראת טורקיז"א והפרשים מתמידים לנושאה וכן תרגומו טרקיא, וסגולת האבן הזאת שהיא מושכת האדם על הרכב ומצלחת אותו בענין הרכיבה כל ימיו ולכך נקראת שבו ועל שהיא מחברת אותו אל הרכב נתנה לנפתלי שהיא לשון חבור על שם (בראשית ל) נפתולי אלהים נפתלתי. גד על אחלמה והוא הנקרא קרישטא"ל ולכך תרגומו עין עגלא והאבן הנקרא ליאמ"ן דומה לה אלא שיש בה אדמימות, ונתנה אחלמה לגד שכשם שאחלמה והוא קרישטא"ל מצוי הרבה אצל בני אדם והכל מכירים אותו, כך שבטו של גד היו מרובין והרוגיהם נכרין הוא שכתוב (שם לג) וטרף זרוע אף קדקד, וסגולת האבן הזאת שמחזקת את הלב שלא ירך בלכתו למלחמה ולכך נקראת אחלמה מלשון חוזק וכענין שנאמר (ישעיהו ל״ח:ט״ז) ותחלימני והחייני, וכתיב (איוב ל״ט:ד׳) יחלמו בניהם ירבו בבר. אשר על תרשיש והיא הנקראת קריאוליק"א וגוון שלה דומה לגוון השמן, ויש שפירשו שהיא האבן שצבעה תכלת ותרגומו כרום ימא שהרי גוון הים כעין תכלת, ומצינו ים ששמו תרשיש שנאמר (יונה א׳:ג׳) וימצא אניה באה תרשיש, וסגולת האבן הזאת לעכל המאכל, וכל שכן למי ששוחק אותה ומערבה במאכלו ונעשה בזה עב ושמן והוא שכתוב (בראשית מ״ט:כ׳) מאשר שמנה לחמו. יוסף על שהם והוא נקרא אוניקל"י, וסגולת אבן זה לתת חן לאדם בעיני כל רואיו ונקראת שהם, ויש בה אותיות השם, על שם (שם לט) ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח,וכתיב (שם) ויתן חנו בעיני שר בית הסהר ומי שנושאה בבית המלכות תועיל הרבה ויצליח ויהיו דבריו נשמעים. בנימין על ישפה והיא הנקראת ישפי"ז והיא כלולה מגוונים הרבה אדומה שחורה ירוקה וסגולת האבן הזאת לעצור הדם ונתנה לבנימן לפי שנשתנה לבו לגוונים הרבה וחשב מחשבות במכירתו של יוסף אם יגלה הדבר לאביו אם לא ואעפ"כ נתגבר על יצרו והיה מעצור לרוחו ולא גלה הדבר לאביו, ולכך נתנה לו האבן הזאת, ונקראת ישפה שתי מלות יש פה, וזה יורה על מעלתו שאע"פ שהיה לו פה והיה לו לגלות הדבר שתק ולא גלה. אלה י"ב אבנים הקבועים בבגד החושן ואלה שמותם ושמות י"ב השבטים מפותחים בהם כסדר לידתן שבט ושבט כתוב על אבנו המיוחדת לו והכל בהשגחה גמורה וכוונה נפלאה.

וראיתי בספר האבנים שחברו הפילוסוף שהאבנים צריכות טהרה וידוע מסגולתם שהנושא אותם בטומאה יתבטל כחם אליו או יחלש ואם ישוב ויטהר תחזור האבן לכחה הראשון כבתחלה, והסבה והטעם בזה לפי מעלות רוחניות הכח העליון שהאבן מושכת ממנו שהוא מדבק בטהרה ומתרחק מן הטומאה, וכן כתב החבר בחבורו, וראוי להאמין כך שהרי אין לך כל אבן ואבן מן האבנים היקרות שלא תמשך כח עליונים כענין שאמר בעשבים אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל למעלה. ונמצאת למד שהכהן הגדול בבגדי האפוד והחשן היה מוקף מלפניו ומאחריו משמות י"ב שבטים, החשן אשר על לבו מלפניו היו קבועים שמות י"ב השבטים על י"ב אבניו כל שבט ושבט על אבנו גם האפוד שהיה מאחוריו על שתי כתפיו ששם שתי אבני שהם שהם קבועים בהם מפותחים י"ב שבטים ששה על אבן זו וששה על אבן זו והכהן כאשר ילבשם היה לובשם ביחד האפוד עם החשן שהרי מחובר היה זה בזה שנאמר (שמות כ״ח:כ״ח) ולא יזח החשן מעל האפוד והיה החשן על לבו מלפניו והאפוד מאחריו, וחשב האפוד היה קשור על לבו תחת החשן ושתי כתפות האפוד על ב' כתפיו ושתי עבותות הזהב יורדות מעל כתפות מכאן ומכאן ונתונות תוך טבעות החושן העליונות, ושני חוטין של תכלת מרוכסין מתחת אצילי ידיו מב' טבעות בכתפות האפוד התחתונות שהן למעלה מן החשב.

ועל דרך הקבלה תמצא פליאה וחכמה נוראה בי"ב אבני חשן אלו ממה שנתן לכל אחד מן השבטים אבן אחת ידועה בגוון ידוע הכל כפי גוון מדותיהם למעלה, ראובן הרומז למדת הדין אבנו אודם ושמעון הרומז לשש קצוות אבנו פטדה וגוון שלה ירוק ככרתי, לוי הרומז לחבור השלשה שלמעלה אבנו ברקת שאורו מתלהט ומתנוצץ, יהודה הרומז לתהו שהוא קו ירוק אבנו נפך שהוא ירוק ככרתי, זבולון הרומז למדת רחמים אבנו יהלום שהיא פירל"א לבנה, יששכר לספיר שגוונו תכלת הנוטה לתכלת, דן הרומז למדת הדין כמו ראובן אבנו לשם ויש בו צורת אדם, נפתלי הרומז לזכור אבנו טורקיש"א והיא שבו ויש במינה זכר ונקבה, יוסף הרומז למדת רחמים כמו זבולון אבנו שהם שיש בה אותיות השם, בנימן הכולל מן הכל אבנו ישפה שהיא כלולה מגונים רבים, והמקום יגלה לבנו להביט מתורתו נפלאות.

ועשית חשן משפט מעשה חושב. לא הזכיר בכל הבגדים מעשה חשב כ"א באפוד וחשן, לפי שזה מורה שכפרה זו היא על איזו עון פרטי שהמחשבה בו כמעשה דמי וזה אינו מצוי כ"א בעבודה זרה כמבואר למעלה במעשה האפוד, והחשן הבא לכפר על קלקול הדינין כי הדינין הם דברים מסורים אל לב הדיין כי אין לדיין כ"א מה שעיניו רואות ובידו לומר על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, כפי הענין וכפי האיש וכפי הזמן וכפי המקום ואם אמר יאמר הדיין כך היה נראה בעיני מי יוכל להכחישו בלתי ה' לבדו הבוחן לבות בני האדם ע"כ היה החשן נתון על לב אהרן כי הדינין מסורים אל הלב ועל כן היה מעשה חשב לכפר על מחשבת הדיין, ולפי שנאמר מעשה חשב כמעשה אפוד תלה ענין החשב באפוד לומר לך שקלקול הדינין שקול כנגד ע"ז כמ"ש רז"ל (סנהדרין ז:) כל המעמיד דיין שאינו הגון כאלו נטע אשירה כו' דהיינו ע"ז, על כן אמר שחשן המשפט המכפר על הדינין יהי כמעשה אפוד המכפר על ע"ז וכן דרשו רז"ל פסוק לא תעשון אתי אלהי כסף על דיין שאינו הגון (ירושלמי בכורים פ"ג ה"ג) כי גם עיקר חטא זה תלוי במחשבת הדיין כמ"ש (משלי יב ה) מחשבות צדיקים משפט. כי הם שלמים במשפט גם במחשבתם, והיה רבוע. כל כל דיין צריך להיות שלם בד' דברים המנויים בפסוק ואתה תחזה וגו' (שמות יח כא) והיה כפול כי חטאו ג"כ כפול כי הוא מזיק לזה בממונו ולזה בנשמתו שמחזיקו ממון חבירו שלא כדין זהו שמסיק במדרש (איכ"ר א נז) חטאו בכפלים ולקו בכפלים כי חטאו בקלקול דינין כמ"ש (ישעיה א כא) צדק ילין בה וגו' וחטאו בע"ז כי גם זה חטא כפול כמ"ש (ירמיה ב יג) אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות נשברים. ומכל זה נלמוד הדמיון שיש לקלקול הדינין עם הע"ז על כן היה החשן כמעשה אפוד. זרת ארכו, כי קלקול הדינין גורם השחתת העולם ותקונו דומה כאלו נעשה שותף להקב"ה במע"ב שנאמר בהם ושמים בזרת תכן (ישעיה מ יב).

חשן משפט. מה שפרש״י שמכפר על קלקול הדין. והוא מסוגיא דערכין פ״ב וזבחים דפ״ח. אבל שם אינו אלא בתורת רמז ואסמכתא שלזה ג״כ בא החשן. אבל לא שזה עיקר תכליתו. וכמו בשאר בגדים דאי׳ שם דציץ מכפר על עזות מצח וכדומה שלא זהו העיקר בתכליתן ולא באו אלא ברמז. אלא עיקר פי׳ משפט לתבוע עלבונם של ישראל וכת״י מלכ״א ח׳ מ״ט ועשית משפטם למתפרע עולבהון ושם נ״ט משפט עמו ישראל למתבע עולבן עמו. וע׳ מש״כ בס׳ דברים י׳ י״ח. וזה היה הבדל זכרון של האפוד לזכרון של החשן. דזכרון של האפוד בא לצורך פרנסה טובה. מש״ה הוא הקודם בכ״מ מפני שהוא ד״א והכרחי וגם בפסוק כתיב תחלה ימינך ה׳ נאדרי בכח ואח״כ תרעץ אויב . וזכרון של החושן בא לישועת ישראל. ולנקום מרודפיהם. ויש לבאר שורש חושן מלשון חש בז. ומשמעו חשן משפט ממהר לעשות משפט. והנו״ן למשקל כנודע. ומש״ה היו רגילים מלכי ישראל והכלל לשאול באורים ביחוד לצרכי מלחמה יותר מעניני פרנסה דוק בנביאים ראשונים ותשכח. ובמס׳ יומא אי׳ אין שואלין אלא למלך ולב״ד ולמי שהצבור צורך בו ומפרשי שהוא משוח מלחמה ולצורך מלחמות ישראל. והיינו משום שהחשן עיקרו בא לזה התכלית ומש״ה היתה קדושתו רבה משל אפוד כמו שיבואר לפנינו. היינו דזה נדרש לכח התורה וזה לכח עבודה וידוע דכח התורה רבה מעבודה כמש״כ לעיל י״ב כ״ד ובכ״מ:

מעשה חשב. בציורין כמו שביארנו. כמעשה אפוד. באותם הציורין של מעשה אפוד. תעשנו. את החושן:

ועשית חשן משפט, פרש"י שמברר דבריו והבטחתו אמת, המשפט הוא הבירור בין שני צדדי הספק, שני אנשים נגשים לריב, והמשפט מברר מי הצודק כמו שמבואר אצל הבדל לשונות ריב, דין, משפט, ולפני האורים יגישו שני צדדי הספק, כמו האלך למלחמה אם אחדל, והם מבררים ימי הצודק, ועז"א ושאל לו במשפט האורים, ועיין ברמזי הבגדים מ"ש בזה, כמעשה אפד, מעשה חושב ומחמשת המינים:

ל פירוש כל דבר שהיה מסופק בידו אם לעשות אם לא הולך אצל חושן המשפט ובו היו כל האותיות מאל"ף בי"ת והיו האותיות בולטין ונעשו תיבה ובאותה תיבה היה נכתב אם לעשותם אם לאו:

מ ר"ל משפט משמש ג' דברים ואחד מן הלשונות גמר דין ומשפט דכתיב גבי חושן המשפט גמר דין דהיינו לשון בירור דברים: