שמות כו, לז

וְתַעְבֵּד לִפְרָסָא חַמְשָׁא עַמוּדֵי שִׁטִין וְתַחֲפֵי יָתְהוֹן דַהֲבָא וָוֵיהוֹן דַהֲבָא וְתַתִּיךְ לְהוֹן חַמְשָׁא סַמְכֵי נְחָשָׁא:

וְתַעֲבֵיד לִפְרָסָא חַמְשָׁא עַמּוּדֵי שִׁיטָא וְתַחֲפֵי יַתְהוֹן דַּהֲבָא וָוֵיהוֹן דַּהֲבָא וְתַתִּיךְ לְהוֹן חַמְשָׁא חוֹמְרִין דִּנְחָשָׁא

ועשית למסך. משמעו בשביל מסך היינו לשמו. וכמש״כ לעיל דהנעשה שלא לשמה פסול למקדש. וא״כ ק׳ אמאי לא כתיב כמו כן לעיל גבי עמודי פרכת אלא סתם על ארבעה עמודי. והרי ודאי ההכרח לעשות לשם פרכת. אלא לא הוצרך הכתוב לפרש משום דהכל נכלל בהא דכתיב ועשו לי מקדש וכמש״כ לעיל בשם מכילתא ותוספתא וא״כ למאי דייק הכתוב כאן למסך. אלא בא ללמדנו דיש במעשי עמודי המסך מלאכה שלא היה בעמודי הפרכת ומש״ה לא היה אפשר לעשות תשע עמודים לשם פרכת שהוא קדוש יותר. ומאלה יוקח חמשה עמודים למסך. כדין הנעשה לקדושה חמורה קדוש לקדושה קלה. אלא ע״כ יהיו נעשים מתחלה לשם מסך משום שנוי והוספה שיש בעמודי המסך וכאשר יבואר עוד בפ׳ ויקהל. שהיה בצפוי עמודי המסך יתרון מצפוי של עמודי הפרכת. והיינו משום שלמד זה בצלאל מדיוק המקרא זה:

ויצקת להם. כאן מדויק שפיר שלא סגי במה שיטול חמשה אדני נחשת מהמון אדנים שנעשו לחצר. אלא יצוק חמשה אדנים ביחוד לשם מסך דהמסך קדוש יותר. שהרי מש״ה יש בו תכלת יותר משש וכמש״כ לעיל א׳:

ועשית למסך חמשה עמודי שטים, עובי כל עמוד אמה על אמה כמ"ש בילקוט (רמז תכ"ב) ושנים החיצונים היו עומדים במקצוע בשוה להקרשים, כמו שמבואר מדברי התוס' בזבחים (דף ס') שלא היו גפופים לפתח א"מ שהיה פרוץ במלואו, ומקום הווים תלוי בפלוגתת ר' יוסי ורבנן שהבאתי למעלה (פסוק ו') שלרבנן היו הווים בפנים לצד המערב והמסך היה מבפנים, ולר"י שסובר שארך המשכן ל"א אמה היו הווים קבועים מבחוץ והפרוכת תלוי בחוץ ואמה של עובי העמודים נחשב אל המשכן, ולמ"ד שהיו הווים בפנים, צ"ל שהווין של עמודי המקצוע היו קבועים בזוית העמוד הפונה לצד חלל שבין העמודים, כי בצד מערב היו דבוקים אל הקרשים וא"א לקבוע שם ווין, ובל"ז צ"ל שתלו המסך בזוית העמוד, אחר שלא היה רחבו רק עשר בצמצום, ואם היה רוחב שחלל שבין עמוד לעמוד שוה היו רחוקים זה מזה אמה ושלש רבעים ולא היה אפשר להכניס לשם את הארון ובדיו, וכפ"ז נראה שלא היו שוים רק חלל אחד היה רחב יותר: