שמות כה, ט

ככל אשר אני מראה אותך. כאן את תבנית המשכן המקרא הזה מחבר למקרא שלמעלה המנו ועשו לי מקדש ככל אשר אני מראה אותך:

וכן תעשו. לדורות אם יאבד אחד מן הכלים או כשתעשו לי כלי בית עולמים, כגון שלחנות ומנורות וכיורות ומכונות שעשה שלמה, כתבנית אלו תעשו אותם ואם לא היה המקרא מחבר למעלה המנו, לא היה לו לכתוב וכן תעשו אלא כן תעשו, והיה מדבר על עשית אהל מועד וכליו:

כְּכֹל דִי אֲנָא מַחֲזֵי יָתָךְ יָת דְמוּת מַשְׁכְּנָא וְיָת דְמוּת כָּל מָנוֹהִי וְכֵן תַּעְבְּדוּן:

כְּכָל מַה דַּאֲנָא מַחֲמֵי יָתָךְ יַת צוּרַת מַשְׁכְּנָא וְיַת צוּרַת כָּל מָנוֹי וְהֵיכְדֵין תַּעַבְדוּן

וכן תעשו לדורות אם יאבד אחד מן הכלים או כשתעשו כלי בית עולמים כגון שולחנות ומנורות וכיורות ומכונות שעשה שלמה כתבנית אלו תעשו אותם ואם לא יהיה המקרא מחובר למעלה הימנו לא היה לו לכתוב וכן תעשו אלא כן תעשו והיה מדבר על עשיית אהל מועד וכליו לשון רש"י ולא ידעתי שיהיה זה אמת שיתחייב שלמה לעשות כלי בית עולמים כתבנית אלו ומזבח הנחשת עשה שלמה עשרים אמה ארך ועשרים רחב (דהי"ב ד א) ור"א אמר וכן תעשו הכלים כי בתחלה אמר ועשו לי מקדש ועל דרך הפשט אין צורך לכל זה אבל בא הכפל לחזוק וזרוז אמר ועשו לי מקדש בית וכלים כמקדש מלך ובית ממלכה (עמוס ז יג) ושכנתי בתוכם בבית ובכסא הכבוד אשר יעשו לי שם ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן הזה אשר אמרתי שאשכון בו בתוכם ואת תבנית כל כליו וכפל וכן תעשו כולכם בזריזות וחריצות והוא כהכפל ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו (להלן לט לב) כי מפני שהיא צואה אמר וכן תעשו

מראה אותך. במראה העין כי מראות יחזקאל היו בחלום נבואה. והוסיף ה"א הדעת ואמר המשכן. אחר שהזכיר מקדש.

תוספת וי"ו וכן תעשו. לצורך הכלים. כי בתחלה ועשו לי מקדש:

ככל אשר אני מראה - ככל הדמויות של כלים ושל בניניים הראה לו ממש הקב"ה למשה, כמו שמצינו ביחזקאל בבנין ב' שהראהו בבבל במראות אלהים וגם בדיבור הראה לו ופירש לו כמה שכתוב, וכן מוכיח לפנינו: ככל אשר אתה מראה בהר - אם בדבור לבד היה אומר: אשר אתה מראה למה הוצרך לומר בהר.

מראה בגימ' גבריאל מלמד שהיה חגור כמין פסיקיא של עור ומראה למשה תבנית המשכן ותבנית כל כליו:

וכן תעשו ב' הכא ואידך וכן תעשו דגדעון שזכות אלו הכלים עמד לגדעון וכן כל מעשה דגדעון היה כנגד עבודת המשכן וכליו. נתן הלפידים בכדים להזכיר זכות אלו הכלים. ובראש האשמורה התיכונה להזכיר זכות עבודת המקדש שאז היו תורמין את המזבח והיא העבודה הראשונה שהיו עושים בהם ביום:

את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו. ידוע כי המשכן וכליו הכל ציורים גופניים להתבונן מהם ציורים עליונים שהם דוגמא להם, ומכלל הענינים הנפלאים הנכללים בו הוא מה שתמצא המשכן על ג' חלקים, לפנים מהפרוכת חוץ לפרוכת שהוא אהל מועד חצר המשכן כנגד המציאות שנחלק לג' חלקים עולם המלאכים עולם הגלגלים עולם השפלים. וכן מצינו האדם שהוא עקר הכל שהוא דוגמת המציאות בג' חלקיו ונקרא עולם קטן והוא נחלק לשלשה חלקים עולם הדבור ועולם החיות ועולם הטבע. החלק הראשון שבמשכן לפנים מהפרוכת ושם הארון והלוחות והכרובים שהם כלים פנימיים נעלמים והם המרכבה לשם יתעלה כמו שכתוב (יחזקאל י׳:י״ט) וכבוד אלהי ישראל עליהם מלמעלה, וכתיב (תהילים פ׳:ב׳) יושב הכרובים וזהו כנגד עולם המלאכים שהן צורות נפרדות נעלמות והם שכלים נפרדים מרכבה וכסא להקב"ה, וכנגדן באדם עולם הדבור והוא הראש שהוא משכן החכמה ושם השכל שופע על המוח כי הצדיק השלם מרכבה להקב"ה וכמו שהיו אבות העולם, ושכינה שורה עליו במצות תפילין שבראשו ובזרועו כנגד המוח והלב שהם כנגד שני הכרובים, ומכאן תוכל להתבונן דוגמת המניח תפילין וכמה גדול כחו, החלק השני מחוץ לפרוכת הוא אהל מועד ושם השלחן והמנורה ומזבח הקטרת שהן כלים נכבדים פנימיים לא כמעלת פנימיות הראשונים והם כנגד עולם הגלגלים שהן נמצאים נכבדים מספרים כבוד אל והעולם מתקיים בתנועתם, וכנגדן באדם עולם החיות והוא הלב שהוא מהאברים הפנימיים שכל החיות תלוי בו וכל הגוף מתקיים בתנועתו, החלק השלישי חצר המשכן בו היה מזבח הנחשת והוא מזבח העולה אשר עליו מקריבים הקרבנות ושם בעלי חיים מקבלין הפסד והוא כנגד עולם השפל הזה שהוא בעל הויה והפסד וכנגדן באדם עולם הטבע והוא מהטבור ולמטה כי משם באה ההויה והוא ראשית הפסד הגוף כי ההפסד הוא סבת ההויה שאם לא נמצא הפסד בעולם לא היתה מצטרכת הויה, הא למדת שהמשכן על ג' חלקים כנגד ג' חלקי המציאות שעליהם אמר דוד ע"ה (תהילים ק״ג:כ׳) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח ברכו ה' כל צבאיו ברכו ה' כל מעשיו. וכן שלמה בנו אחז הדרך הזה ורמז בג' פסוקים זה אחר זה, בפסוק א' (שיר השירים ה׳:י״ד) לחייו כערוגת הבשם, השני (שם) ידיו גלילי זהב, השלישי (שם) שוקיו עמודי שש, וכבר בארתי בענין הסולם.

ובמדרש את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו מלמד שהראה הקב"ה למשה אש ירוקה אש שחורה אש לבנה אש אדומה אמר לו ככל אשר אני מראה אותך וגו', אמר לו משה כו', משל למה הדבר דומה למלך שיש לו לבוש מרגליטון אמר לאחד מעבדיו עשה לי כזה, אמר לו אדוני המלך ומנין יש לי לבוש מרגליטון, כך אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם ומנין יש לי אש ירוקה אש שחורה אש לבנה אש אדומה, אמר לו אתה בסמניך ואני בכבודי, ולא עוד אלא שאם עושה אתה שלמעלן למטן אני מניח סנקליטון שלי ויורד ומצמצם שכינתי ביניכם למטה, מה למעלה שרפים עומדים אף למטה עצי שיטים עומדים, מה למעלה כוכבים אף למטה כוכבים, אמר רבי חייא מלמד שהיו קרסי זהב נראים במשכן ככוכבים הנראים ברקיע.

וכן תעשו וי״ו דוכן יתרה היא. וי״א אינה יתרה וקאי הוי״ו אועשית כלים. בתחלה פירש לך עשית המשכן ועשו לי מקדש, וכמו שתעשו המשכן וכן תעשו את הכלים כמו שמפרש והולך.

ככל אשר אני מראה אותך. י"ל שהראהו ממש התבנית וי"ל שקורא מראה מה שאומר לו עניין המשכן ומראה לו איך יעשה וכן לשון בני אדם:

ככל אשר וגו׳. בפסיקתא (רבתי ט״ז) אמרו: כשאמר ה׳ למשה ״ועשו לי״ וגו׳, נבהל משה ואמר לפניו: ״הלא השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו״ וגו׳, עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא: ״לא כמו שאתה סובר, אלא עשרים קרשים״ וכו׳, עד כאן. וצריך לדעת מי עמד בסוד ה׳ ומשה עבדו לדעת כל הדברים שעברו ביניהם, והגם שכל דבריהם דברי קבלה הם, עם כל זה לא יבצר דבר מהכתובים.

ונראה לומר לדבריהם זכרונם לברכה שהקשה להם שאין משמעות לכתוב ממה נפשך: אם הוא נמשך למטה על זה הדרך ״ככל אשר וגו׳ תעשו״, לא היה לו לומר ״וכן״ בתוספת וא״ו אלא ״כן תעשו״, שהיא גזרת תחלת מה שאמר ״ככל אשר״ וגו׳. ואם אמרו ״ככל״ חוזר לאמרו ״ועשו לי מקדש״, לא היה לו להפסיק באמרו ״ושכנתי בתוכם״, אלא היה לו לומר ״ועשו לי מקדש ככל אשר״ וגו׳, ואחר כך יאמר ״ושכנתי״ וגו׳. וממה שהקדים לומר ״ושכנתי״, גלה ה׳ כי גמר מאמר כללות המצוה ולא הצרך לומר בה ״ככל״ וגו׳, וסמך על מה שיודיענו כל פרטי המעשה שעור הקרשים וכל הכלים כמו שאמר אחר כך. וממה שאנו רואים שנמלך אחר כך לומר ״ככל״ וגו׳, המשכיל יבין שזה היה לצד דברים שנולדו באמצע, שזולת זה מתחלה מאי סבר שלא אמר ״ככל״, ולבסוף מאי סבר. ונשכיל לדעת מה הם הדברים שיכולין להיות באמצע, מהתשובה אתה יודע השאלה, והתשובה היא ככל אשר אני וגו׳. הא למדת שחשב יותר, והסברא תצדיק ותאמת זה, ויותר זה אין לו שעור. לבבך יבין כי ישנה לתמיהה, והוא אמרם שאמר ״הלא שמי השמים״ וגו׳, ועל זה הצרך להשיבו ואמר לו ככל אשר וגו׳, והראהו תבנית המשכן באותו מצב. והכתוב מעיד על זה מאמרו מראה ולא אמר אראה לעתיד, ואז ראה כי היה עשרים קרשים וגו׳. וטעם הראיה ולא הספיק בדבור, אבאר בעזרת השם בסמוך.

ודרך זה נעלה להבין דבריהם זכרונם לברכה (ברכות נה,א) שאמרו בפסוק (שמות לח:כב) ״ובצלאל וגו׳ עשה את כל אשר צוה״, אפלו דברים שלא אמר לו רבו הסכימה דעתו וכו׳. משה צוה לבצלאל לעשות כלים תחלה ואחר כך משכן, אמר לו בצלאל: ״מנהג העולם לעשות תחלה בית״ וכו׳. אמר לו: ״כך שמעתי מפי הקדוש ברוך הוא, בצל אל היית, כי בודאי כך צוה לי הקדוש ברוך הוא״ וכו׳, עד כאן. וקשה איך ישכח משה מצות ה׳, חס ושלום שיאמן עליו דבר כזה. ולהבין הענין יש להעיר עוד כי כפי סדר הכתוב רואני כי ה׳ הקדים מצות הכלים תחלה, את הארון וכפרת וכרוביו, ואחר כך השלחן, ואחר כך המנורה, ואחר כך המשכן, ומשה אמת ודבריו אמת, ולמה חזר מדבריו הראשונים?

אכן לפי מה שפרשנו, כי כשאמר ״ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן״, אז באותו מצב הראהו המשכן בתחלה, וכשפרט לו פרטי המעשה הקדים הכלים, ויש בזה שני דרכים בדברי ה׳: האחד שיקדים המשכן כמובן מפסוק א׳ דכתיב את תבנית המשכן, ומה שהקדים ה׳ בסדר המעשה את הכלים, לא להתחיל בהם, אלא שהתחיל ממה שגמר שהוא תבנית הכלים, והשני שכונת ה׳ הוא להקדים הכלים כסדר שאמר ה׳ בפרטי המעשה, וטעם שהקדים ה׳ בפסוק א׳ לומר את המשכן קודם הכלים הוא לצד שהתמיהה שהיתה למשה ״שמים ושמי שמים״ וגו׳ כמו שכתבתי למעלה, לא היתה אלא על המשכן, לזה באה התשובה בהוראת המשכן כי קטן הוא, ובאגב הודיע הכתוב כי גם הראהו עם תבנית המשכן תבנית הכלים שהיו בו. ואולי כי נתכון גם כן לומר כי אין צרך שיהיו גדולים בהפלגה, וכשבא לסדר סדר פרטי המעשה הקדים הכלים.

ומשה עליו השלום מתחלה הכריע בפרוש דברי ה׳ כדרך שני, וכשדן לפניו בצלאל הכריע בסברא כדרך הראשון. ולזה תמצא שאמר המדרש (פסיקתא רבתי) שאמר משה ״ודאי כך אמר לי הקדוש ברוך הוא״, וצריך לדעת למה אמר ״ודאי״? אלא לצד שהיו לפניו שני דרכים הנזכרים, ומתחלה ברר אחד מהם, ועתה חזר בו ואמר בודאי כי האמת הוא כדבר בצלאל. והנה לצד שלא אמר לו ה׳ בפרוש את מי יקדים, לא יאמר על זה חס ושלום ששכח דברי ה׳.

ואל יקשה בעיניך לפי דברינו לשון המאמר שאמר משה: ״כך שמעתי מפי הקדוש ברוך הוא״. אין הכונה לומר שאמר בפרוש הקדים המשכן, אלא פרוש לפי סדר הדברים כן נשמע.

ונשאר לתת טוב טעם למה הצרך ה׳ להראותו את תבנית המשכן, ואולי כי לצד שלא באו הדברים אלא תשובה לדברי משה שאמר ״שמים ושמי״ וגו׳, לזה אם היה משיב ה׳ עשרים קרשים וכו׳, היה שומע משה כי לא בא השעור אלא לומר כי יקבל ויתרצה ה׳ בבית קטן כזה מבלי להטריח, ואין בדיוק שעור זה מצוה, ולו יהיה שיאמר ה׳ אליו בצו לצו שלא יוסיף, עם כל זה עדין ישנו שהוא לטעם הסתפקות במועט, אשר על כן הראהו ה׳ תבנית המשכן דמות שהוא למעלה, ובזה יצדיק כי זו מצותו לא למעלה ולא למטה.

ובדרך רמז ירמז הכתוב באמרו בסדר זה שהקדים ושכנתי בתוכם קודם אמרו ככל, לומר לו ענין גדול כי בחינת הקדשה והדרגותיה לא בגדר המספר, כי גבוה מעל גבוה וגבוהים. הלא תמצא אמרם זכרונם לברכה (אבות ג,ז) אחד שיושב ועוסק בתורה שכינה עמו, שנאמר (שמות כ:כא) ״בכל המקום אשר אזכיר את שמי״, ואמרו על שנים ושלשה וחמשה ועשרה, וכל אחד כפי הדרגתו. ואמרו עוד (בראשית רבה עד) שאין השכינה שורה על פחות מששים רבוא, כי מטעם זה לא נתנה תורה להאבות עד שהיו הבנים במספר ששים רבוא. מכאן תקיש ותדין כי הדרגות הקדשה הם מאחד עד ששים רבוא, וזה בבחינת המספר ובבחינת האיכות כמה הדרגות מאחד לאחד עד אין קץ. וכיון שכן, כאשר אמר ה׳ למשה שישכן בתוכנו, לא ידע משה הדרגות של בחינת השוכן כמה שעורה. לזה נתחכם ה׳ ודבר אליו כדברים האלה: ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך, סמך ככל אשר וגו׳ לושכנתי, לומר כי אותה בחינה המדברת עמו כשעור אותה המרכבה אשר היה מראהו ישכן בתוכם. וכפי זה תהיה נקשרת תיבת ככל וגו׳ עם ושכנתי וגו׳.

וכן תעשו. הנה לפי מה שפרשתי שהראהו תבנית המשכן לומר כזה תעשו, לא פחות ולא יותר, אל יקשה לך, אם כן לא היה צריך לומר ״וכן תעשו״, כי תמצא שאמרו בשבועות יז, א וזה לשונם: אחד הנכנס לעזרה וכו׳ שאין מוסיפין על העיר והעזרות אלא במלך ונביא ואורים ותומים וסנהדרין. מנא הני מלי? אמר רב שימי אמר קרא: ״ככל אשר אני מראה וגו׳ ואת תבנית כל כליו וכן תעשו״ – לדורות. הנה כי באה ״וכן תעשו״ לצוות שיעשו כסדר הזה לדורות. ודע שדרשת ״לדורות״ דורש לה התלמוד מתיבת ״וכן תעשו״, לא מתוספת וא״ו לבד, כי לכשנאמר שאינו דורש אלא יתור תיבת וא״ו, אין כאן יתור, כי אם היה אומר הכתוב ״כן תעשו״ לא היה נשמע כונת ההודעה שבא הכתוב להודיענו שעברו הדברים בין משה ובין ה׳, ויהיה קשה לי לשמע דברי ה׳ למה לא אמר ״ככל״ וגו׳ קדם אמרו ״ושכנתי״, אלא ודאי שכל תיבת ״וכן תעשו״ מיתרת. וכן פרש רש״י שם בשבועות וזה לשונו: וכן תעשו, קרא יתירה למדרש לדורות, עד כאן. וטעמו של רש״י זכרונו לברכה לא מטעמנו, אלא לצד שפרש ״ככל אשר אני״ וגו׳ שהוא מחבר למעלה ״ועשו לי מקדש וגו׳ ככל״ וגו׳, אם כן הרי בא הדבר לעכוב שלא יחשב להתנדב לעשות גדול, אם כן ״וכן תעשו״ למה לי? לדורות. ולדרכנו שהלכנו לשיטת דברי רבותינו זכרונם לברכה כי אמרו ככל וגו׳ בא להשיב למשה עכוב השעור ממה שהראה לו כיוצא בו בשמים, מזה ירגיש שלא ישנו.

וראיתי להרב אבן עזרא שפרש ״וכן תעשו״ על הכלים, לפי שלא הזכר בתחלה אלא ״ועשו לי מקדש״. ולא נתן לב הרב לומר טעם שהצרך לומר ״וכן תעשו״ על הכלים, ולא הספיק במה שמצוה בסמוך על פרטות כל הכלים. בשלמא מה שאמר ״ועשו לי מקדש״ היא כללות המצוה וטעמה שיעשה מקדש לשכן ה׳ בתוכו, ואחר כך אמר אופני הבנין, מה שאין טעם זה צודק במאמר ״וכן תעשו״ על עשית הכלים, אם לא שתאמר כדברי רבותינו זכרונם לברכה שדרשו לדורות. ולא ידעתי למה מעלים עיניו מאור החיים אשר האירו רבותינו זכרונם לברכה.

גם בעיני יפלא דברי רמב״ן ז״ל שהשיג על דברי רש״י שאמר ״וכן תעשו״ לדורות, ואמר: ולא ידעתי אם יהיה זה אמת שיתחיב שלמה לעשות כלי בית עולמים כתבנית אלו, ומזבח הנחשת עשה עשרים אמה ארך ועשרים רחב״ (דברי הימים ב ד:ח), עד כאן. מדבריו נראה כי נעלמה מלפני זכרונו סוגית מסכת שבועות, שדברי רש״י הם דברי הגמרא, ומה מקום לחלוק על התלמוד. והיה נראה לומר שסובר רמב״ן כי מה שאמרו בש״ס ״וכן תעשו״ לדורות, אין הכונה על שעור הכלים אלא על דברים האמורים שם שצריך מלך ונביא וכו׳ ושבעים ואחת סנהדרין, ואין דבריו נראים, כי מי מפיס. ועוד לדבריו מה מקשה שם בגמרא ממשיחת כלים שמקדשת כלים שעשה משה ולא בשאר כלים שעשו זולת משה, והצרך הש״ס להביא להם ראיה מהפסוק, והיה יכול לומר כי לא לכל הפרטים אמר הכתוב ״וכן תעשו״ לדורות אלא לדברים שמנו שם במשנה?

אלא שצריך לישב קשית רמב״ן ממזבח הנחשת שעשה שלמה. וראיתי להרב רבי אליהו מזרחי שרצה לישב ואמר כי אין כונת ״וכן תעשו״ על השעור ממש, אלא על דוגמת תכונת הבנין הרחב בערך הארך וגבה לפי ערך ארכו ורחבו, אבל לענין הגדל אין קפידא. ולזה כשם שמזבח שעשה משה היה ה׳ על ה׳, כמו כן עשו לדורות מרבע עשרים על עשרים. ונסתיע הרב מדברי התוספות בפרק הזורק (שבת צח:) שהקשו למה שנשמע מדברי הש״ס כי רחב המשכן היה עשר אמות, מנין להם זה, ודלמא רחבו אחד עשר אמות וכו׳. ותרץ רבי יהודה דמבית עולמים ילפינן לה, שהיה ארכו ששים אמה ורחבו עשרים, הכי נמי במשכן רחבו שליש ארכו, וכתיב ״וכן תעשו״, עד כאן. והקשה הרב על זה, אם כן למה לא עשה הגבה של המזבח כתכונת מזבח משה שעשה שלש גבה לחמש ארך ורחב, ולפי שעור זה יעלה למזבח שלמה שהיו בו עשרים על עשרים, שנים עשר גבה. ותרץ כי כך באה ההלכה שלא אמר ״וכן תעשו״ אלא על ארך ורחב לבד ולא על הגבה, עד כאן.

ולפי דעתי אין דברי הרב נראים, כי מה שכתב כי ״וכן תעשו״ לדורות לא באה אלא על תכונת הבנין ולא על שעורו, לא יקבלו הדברים מפיו בלא הוכחה מהש״ס. ואם מחמת הקשיא, יותר יש להניח הדבר בצריך עיון מלבדות מדעתנו דברים שאין להם על מה שיסמכו. ומה שהוכיח מתרוץ רבי יהודה, וגם עליו אני דן, ועוד אינו הוכחה כי רבי יהודה לא סמך תרוצו על דרשת ״וכן תעשו״. ומה שכתב הרב בהעתק דברי רבי יהודה ״וכתיב וכן תעשו״ אינם מדברי רבי יהודה אלא הרב להצדיק דבריו אמר כן. ופרוש דברי רבי יהודה הוא כי גלוי מלתא הוא אומר, כי ממה שראינו שהיה בבית עולמים עשרים על ששים, וכאן במשכן יש ספק אם היה עשרים ארך ועשרה רחב או אחד עשר, יתגלה הספק מבית עולמים. או אפשר שהיה להם איזו ראיה ללמד סדר זה מבית עולמים ולא מדרשת ״וכן תעשו״. וזה לך האות כי לא הזכיר רבי יהודה דרשת ״וכן תעשו״ לחזק תרוצו. ועוד מה שהוסיף להקשות מהגבה ואמר כי באה ההלכה מהר סיני שלא נאמר ״וכן תעשו״ אלא על תכונת הרבוע ולא על תכונת הגבה לשעור הרבוע.

דע כי נחלקו רבותינו זכרונם לברכה (זבחים נט:) רבי יהודה ורבי יוסי. רבי יוסי סובר כי כל מזבחות הנחשת, בין מה שעשה משה, בין מה שעשה שלמה, בין מה שעשו בני גולה ושעתיד להעשות – כלן עשר אמות גבה של כל אחד מהם, ושלש אמות שכתוב בתורה – מקום המערכה לבד, עד כאן. וסברא זו הלכה היא (רמב״ם הלכות בית הבחירה פ״ב), וסוגית פרק שתי הלחם (מנחות צז.) כדעת זו מגדת. ולסברא זו אין קשית הרב רבי אליהו מזרחי קשיא כל עקר, ורבי יהודה חולק וסובר דברים ככתבן – שלש אמות קומתו. והנה קשית הרב רבי אליהו מזרחי אינה צודקת אלא לסברת רבי יהודה, ומן הראוי לא היה מדבר דבריו בדרך פשיטות שנראה כי הם דברים מסכמים אשר לא כן הוא. ומה שתרץ הרב זכרונו לברכה כי כך באה ההלכה וכו׳, מסוגית שבועות לא משמע כן, ממה שאמר הש״ס אמתניתין דאין מוסיפין על העזרות וכו׳ מנא הני מלי, ומתרץ רב שימי דאמר קרא ״וכן תעשו״ לדורות, עד כאן. הנה ממה ששואל הש״ס מנא הני מלי והצרך רב שימי לתרץ, שמע מנה כי השואל לא היה יודע דרשת ״וכן תעשו״ לדורות, וממוצא דבר אתה יודע כי לא היה יודע גם כן ההלכה שאמר הרב שבאה על הגבה שאינה לדורות, שאם היה יודע ההלכה בהכרח שהיה יודע דרשת ״וכן תעשו״ לדורות שעל משמעותה באה ההלכה. וכיון שכן, למה לא הקשה השואל עצמו מגבה המזבח שלא עשאו שלמה כשל משה, שהיא קשית הרב רבי אליהו מזרחי עצמה, שהרי אין לה תרוץ אלא בהלכה שבאה על זה, והלכה זו לא ידעה השואל כנזכר. ויש עוד להוכיח מעמק הסוגיא כי לא היתה הלכה בזה, ודברי הרב שלא בדקדוק.

ואני אומר כי אין קשית רמב״ן מהמזבח שהיה עשרים על עשרים, ולא קשית רבי אליהו מזרחי מהגובה קשיא. והרי לפניך בריתא ערוכה בפרק קדשי קדשים (זבחים סב,א) וזה לשונם: תנו רבנן, קרן וכבש ויסוד ורבוע מעכבין, מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אינם מעכבין. וקאמר בש״ס מנא הני מילי? דאמר קרא ״המזבח״ לעכב, עד כאן. הרי כי מזבח עצמו שעשה משה יכול היה לעשותו מעשרים על עשרים, והגובה גם כן יכול היה לעשותו יותר משלש אמות. ואם כן מה מקום לקשית הרב ממזבח שעשה שלמה, כי הקדוש ברוך הוא גלה כי אין מעכב גובה ורוחב ואורך. וגם הרב רבי אליהו מזרחי ז״ל נעלם מעיניו דברי הבריתא, וחשב כי לא היה משה יכול לעשות המזבח ביותר משעור זה, וגם הגובה צריך שיהיה חמש על שלש גובה ולא על יותר, והצרך לתרץ שני התרוצים הכחושים. והנה שתלתי לך עץ שתול על מים ותחזק בו בל תמוט, כי אמרו ״וכן תעשו״ הוא על דברים המעכבין במזבח מדבר, שהם קרן וכבש ויסוד ורבוע כדקתני בבריתא, וגם שלא יפחות מחמש אמות רוחב וחמש אמות אורך כמו שאמרו שם בפרק קדשי קדשים, ובלבד שלא יפחיתנו ממזבח שעשה משה.

אלא שנשאר לנו לדעת שאר הפרטים שבמשכן היו לעכובא, ובבית עולמים לא היו מעכבין. ואדרבה, כתב רמב״ם בפרק א׳ מהלכות בית הבחירה שאין בונים אלא באבנים או בלבנים. והנה הבינותי בכל מה שכתב רמב״ם במשפטי בית אלהינו, ואראה כי בשלשה כלים כתב שצריך שיהיו כמות כלים שעשה משה במדבר ממש, והם: השלחן והמנורה ומזבח הזהב, וכן מפרש בפרק שתי הלחם (מנחות צט,ב). אבל שאר כלים וצורת הבית אין לקחת שעור לדורות ממעשה משה במדבר. ולפי זה היה נראה לומר כי לא באה מצות ״וכן תעשו״ לדורות אלא בכלים. ואין זה אמת, כי בגמרא דרשוהו לענין קדוש העזרה, וזה יגיד שגם על הבית באה המצוה לדורות. ועוד, גם בכלים רואני שעשה שלמה כרובים שניים, ומשנים הרבה מכרובים שעשה משה (מלכים א ו), וכמה שנויים היו בשאר הכלים.

והנה בהשכלה מועטת בענין אין שום קשיא כלל, כי יש לדעת כי כל בנין הבית והכלים לא עשאם שלמה כפי אשר נראה בעין שכלו לפאר, אלא על פי נביא, וגם הנביא הגיד כי לא דברי נבואתו הגיד אלא דברי קבלתו, דכתיב בדברי הימים (דברי הימים א כח:יא) ״ויתן דוד לשלמה בנו תבנית האולם וגו׳ ותבנית כל אשר היה ברוח עמו וגו׳ הכל בכתב מיד ה׳ עלי השכיל כל מלאכת התבנית״ וגו׳, וכתיב עוד (רש״י דברי הימים א כח:יב) ״אשר היה ברוח עמו כאשר הראהו שמואל הרואה״, ואמרו זכרונם לברכה באגדת שמואל (מדרש שמואל פרק טו): רבי ירמיה בשם רבי שמעון וכו׳ בית המקדש מסרה הקדוש ברוך הוא בעמידה למשה, ומשה מסרה ליהושע בעמידה וכו׳, יהושע מסרה לזקנים בעמידה, דכתיב ״ויאסף יהושע וגו׳ ויתיצבו״ וגו׳, זקנים מסרוה לנביאים בעמידה, נביאים מסרוה לדוד בעמידה וכו׳, דוד לשלמה וכו׳, ואומר ״הכל בכתב״ וגו׳ מלמד שנתנה לדרש, ״מיד ה׳״ מלמד שנתנה במסורת, ״עלי השכיל״ מלמד שנתנה ברוח הקדש, עד כאן. הראת לדעת כי כל מה שעשה שלמה בבית היה הלכה למשה מסיני, והכל כתוב בספר גלוי לדורשי תורה ברוח הקדש.

וכן תמצא שכתב רש״י בפרוש דברי הימים (דברי הימים א כח:יט), וזה לשונו: והכל דרש שמואל מן התורה ברוח הקדש, כמו ששנינו הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה, דרש ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים וגו׳ יהיו חמש מאות על חמש מאות, עד כאן. ומן הסתם יהיה כל המעשה נרמז בתורה למבינים ברוח הקדש. ולפי זה מה שאמר הכתוב ״וכן תעשו״ לדורות הם על דברים שלא בא עליהם ההפכיות בתורה, כמושכל למביני מדע ברוח הקדש. בזה יתנהגו על פי מעשה האמור במשכן מדבר, אבל דברים שנאמרו בתורה במשפט מקדש עולמים לא תהיה להם סתירה מפסוק ״וכן תעשו״, כיון שיש לו מקום לעמד בו בשאר הפרטים שלא באה עליהם ההלכה, והבן.

ולדרך זה גם כן נרתק חבל קשית רמב״ן מעל רש״י, וגם נתרפא כאבו של רבי אליהו מזרחי בענין שעור גבה מזבח, לו יהא שהיה גבה מזבח מדבר מעכב.

ולהיות שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שנתנה לדרש בנינה של בית עולמים מן התורה, אמרתי לטול חלק בדרשה זו בשנים ושלשה פרטים. וזה יצא ראשונה: תחלת דבר ה׳ אמר ועשו לי מקדש וגמר אומר תבנית המשכן, והיה צריך לומר ״ועשו לי משכן״. הא למדת כי על שני מקדשות צוה, וכמו שרמזנו בתחלת הענין. ורמז מעשהו באמרו חמשים בחמשים כמו שפרש שמואל הנביא עליו השלום, ואם אינו ענין למשכן מדבר תנהו ענין למקדש עולם הרמוז באמרו ועשו לי מקדש. ומעתה מאמר וכן תעשו לדורות אינו נוהג בפרט זה של שעור תבנית הבית, ועודנו במקומו לשאר דברים שדרשו זכרונם לברכה בשבועות (שבועות טו,א) לענין נביא וסנהדרין וכו׳.

עוד מצינו (מלכים א ו:כג) שעשה שלמה שני כרובים שניים נוספים על מה שעשה משה, ונמצאו ארבעה כרובים אשר לא צוה ה׳, גם משנים שנוי גדול מכרובי משה.

ונראה כי הכתוב רמזם במה שאמר (שמות כה:יח) ״ועשית שנים כרבים וגו׳ משני קצות הכפרת, ועשה כרוב אחד וגו׳ וכרוב אחד״ וגו׳, וקשה למה הצרך לומר שתי פעמים המעשה ״ועשית״ ״ועשה״. עוד קשה שכל הכתוב מיתר, כי מאמרו ״משני קצות הכפרת״ מובן הוא שכרוב אחד מקצה וגו׳. עוד קשה למה אמר עוד ״על שני קצותיו״?

אכן רמז ה׳ למעשה שני כרובים שיעשו בבית עולמים מלבד כרובים שיעשה משה. כנגד מה שיעשה לפי שעה אמר ועשית לנוכח כי הוא יעשה במשכן, וכנגד כרובי בית עולמים שרמז בתחלת דבריו אמר ועשה, לא דבר אליו לנוכח אלא כמצוה על עשיה אחרת לזמן אחר, שמלבד שני כרובים הנזכרים שהם מקצות הכפרת, עוד יעשו מעשה אחר כרוב אחד מקצה מזה, ואלו הם בפני עצמן כמו שכן עשאם שלמה (מלכים א ו:כג-לב) שהיו רגליהם נוגעים בארץ ולא בקצה הכפרת. ופרוש מקצה במקום שכלה קצתו, ואולי שנתכון בתבת מזה לומר מלבד זה וחוזר אל הכרוב שהזכיר. ואחר כך חזר להתנות הכתוב ואמר כנגד כרובים שיעשה משה אמר מן הכפרת, פרוש מגופו של כפרת תעשו את הכרובים שזכרתי בתחלת דברי שני כרובים. וכדי שלא תטעה שחוזר אל הכרובים השניים, לזה הזכיר פעם שניה תעשו שלא היה צריך לומר שכבר אמר ״ועשה״, אלא לומר כי אינו מדבר במעשה של כרובי המקדש אלא במעשה משה הוא מדבר, ולזה אמר לנוכח תעשו. ועוד העיר ה׳ להבינך כן במה שאמר את הכרובים שלא היה צריך להזכירם כיון שבהם הוא עוסק, ולא היה לו לומר אלא תעשם או תעשה אותם, ומאמרו תעשו את הכרובים גלה שאינו מדבר במה שלפניו אלא במה שלפני פניו כמו שפרשנו. ואמרו על שני קצותיו פרוש, צריך שיעמדו על קצה הכפרת, שלא תאמר הן אמת שיהיו מגופו של כפרת אבל אפשר שירדד להם רגליהם ויעמידם בארץ ולא על כפרת הארון, לזה אמר על שני קצותיו, פרוש שיהיה העמדתם על קצות הכפרת ממש, מה שלא התנה כן בשנים של בית עולמים.

והגם שתמצא שבמעשה שעשה בצלאל אמר הכתוב כסדר כל האמור, שנראה שכל האמור בכתוב ישנו במעשה המשכן של מדבר, וישבו רבותינו זכרונם לברכה טעם הכפל שלא תאמר שתעשה שנים לכל קצה וכו׳, יעין שם בדברי רש״י (שמות כה:יט). והנה אם לא היה לטעם שרצה לרמז על כרובים השניים שיעשה לעתיד, לא היה לו לכתב תחלה סתם ״ועשית שנים כרובים״ ולחזר להסיר הטעות שלא תחשב שנים מכל צד, ויאמר ״כרוב אחד״ וגו׳, ומתחלה היה לו לכתב ״ועשית כרוב אחד מקצה הכפרת וכרוב אחד וגו׳ תעשה אותם״. אלא ודאי שנתכון לרמז כמו שפרשתי, ופשט הכתובים במקומו מנח, כי הלא תמצא מה שפרש שמואל הרואה בפסוק (שמות כז:יח) ״חמשים בחמשים״ אין זה פשט הכתוב אלא דרשה, ולא נעקר הפשט. גם לדרכנו, הגם שישנו לפשט הכתוב, ישנה לדרשה מכח הקשיא שהקשנו בסמוך. ועוד תמצא כי כאן במצות ה׳ דקדק לומר תבת ועשה לדיק מה שפרשנו בה, מה שאין כן במעשה בצלאל לא אמר ״ויעש״, יספיק בהערה.

ומזבח הזהב מצינו (מלכים א ז:מח) שעשה שלמה אחר וגנז לשל משה, כמפרש בדברי רבותינו זכרונם לברכה (מנחות צט,א) שהשלחן והמנורה שעשה משה יש בו מחלקת אם לא היו מסדרין ומדליקין (אלא) בו או גם בשאר שלחנות והמנורות שעשה שלמה היו מסדרים ומדליקין לפעמים בזה ולפעמים בזה, אבל מזבח הזהב דבר מסכם שנגנז ולא שמשו אלא בשל שלמה, וצריך לדעת למה גנז של משה.

ונראה כי התורה רמזה הדבר במה שעקרה סדר מצות מזבח הזהב ממקום שהיה ראוי לצוות עליו, כי תמצא כי מתחלה התחיל בארון שהוא פנימי פנימיים, ואחר כך הכפרת, ואחר כך השלחן, ואחר כך המנורה, ואחריהם המשכן יריעיו קרשיו עמודיו אדניו, ואחריו מזבח החיצון, ואחריו חצר המשכן, ואחריו השמן ובגדי שרת לאהרן וקרבנות החנוך והתמידין, ואחר כל זה צוה מזבח הזהב. ויש בזה הרגשה גדולה בשנוי גדול כזה, ורמז בזה שדינו משנה מכל המשכן וכליו, כי המשכן וכליו הראוי לבית עולמים ישמש לבית עולמים, כגון השלחן והמנורה כמו שכתבנו למעלה שהיו משמשים בבית עולמים, ומי שאינו ראוי לבית עולמים כגון משכן וכלים שלא שמשו במקדש, גם מזבח החיצון שלא היה בו הקפדה אלא ברבוע ובמקדש היו צריכין לעשותו גדול לצד הצרך, אבל מזבח הזהב הגם שלא תשתנה עבודתו שהוא הקטרת חצי מנה בבקר וחצי מנה בערב, אף על פי כן לא ישמש בבית עולמים, ועשה אחר וגנזו לחלוטין מה שלא עשה כן בשלחן ומנורה שעשה משה, שהגם שעשה עשרה – של משה עולה על כלן. וענין רמיזות מעשה בית עולמים אינו אלא רמז בעלמא.

וכן תעשו. פירש"י לדורות ואין זה מבואר במקרא, ולי נראה לפי שהראה הקב"ה למשה תחילה תבנית המשכן ואח"כ הראה לו תבנית כל כליו כמ"ש את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו, וכשצוה לו על עושי המלאכה התחיל בכלים תחילה שנאמר ועשו ארון וגו' ואח"כ הזכיר המשכן והיה משה נבוך בדבר אם יעשו המשכן תחילה כמראה אשר ראה בהר ואח"כ הכלים, או יעשה הכלים תחילה כדרך שנזכר בציווי העשיה ע"כ נאמר וכן תעשו בוי"ו כי אילו היה אומר כן תעשו הייתי מוכרח לומר שקאי על תבנית המשכן וכליו ולא על סדר קדימה ואיחור ומדקאמר וכן תעשו ש"מ שקודם זה הפסיק הענין וא"כ ודאי מה שנאמר ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו קאי על מ"ש למעלה ועשו לי מקדש וא"כ עשיית תבניתם כבר אמור ומה אני מקיים וכן תעשו אלא שר"ל כסדר הזה תעשה תחילה משכן ואח"כ כליו, ומה שהקדים הארון זהו סדר מעלת מדריגתן קא חשיב וסוף המעשה תחילת המחשבה כי עיקר בנין זה הוא בעבור ארון ברית ה' כי שם מקום השכינה ע"כ הקדימו, ולא ידעתי מי הכניס את רש"י בדוחק זה לאמר שמשה צוה אל בצלאל לעשות כלים תחילה ואנו רואין בהפך דבריו שהרי גם בפר' כי תשא גם בפר' ויקהל בכ"מ צוה על המשכן תחילה וא"כ ודאי מה שהקדים כאן הארון הוא בעבור מעלתו על המשכן וכל כליו ומי לא ידע בכל זאת שכתר תורה הוא העולה על כולם (עיין ברכות נה.).

ככל אשר אני מראה וגו׳. כל המקרא מיותר. שהרי מבאר והולך היאך לעשות. אלא משום שנופל כ״פ ספקות בכונת הדבר ואם יודע האדם נגד מה הוא בא יודע לכוין ביותר איך לעשות. ומזה הטעם כתיב אצל בצלאל וימלא אותו בחכמה ובתבונה ובדעת. ואי׳ במדרש שיודע היה בצלאל לצרף את האותיות שבהם נברא העולם בחכמה ותבונה ודעת. והכל כדי שידע לכוין המעשה. ובזה מובן עוד מה שנתקשה משה במעשה המנורה. ואי כמשמעו מה זה היה קשה לו והרי גם לדורות ובבית שני שלא עמדו בסוד ה׳ כבצלאל מכ״מ ידעו האיך לעשות המנורה. ותו הא משה לא עשה בעצמו אלא אמר הפרשה כדבר ה׳. אלא הפי׳ לא ידע לכוין פרטי המנורה נגד מה מכוין כל פרט. ובצלאל ידע ובא הכתוב לומר ככל אשר אני מראה אותך תבנית המשכן. היינו העולמות שהן תבנית המשכן ותבנית כל כליו המפורשים איך המה נעשים. אבל לא ראה משה את המשכן וכל כליו למעלה. זולת המנורה ומזבח. במנורה כתיב וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר. משום שנתקשה משה לכוין כל פרט ע״כ הראהו הקב״ה המנורה בצורתה ולמדהו פרטי התבנית שבעולם שנגד פרטי המנורה. ומש״ה כתיב שם בלשון מוקשה לפי דרך הלשון. גביעיה כפתוריה ופרחיה ממנה יהיו. וכן עוד שם ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים כפתוריה ופרחיה. והיה ראוי לכתוב שיהיו כפתורים ופרחים ולא כדבר הידוע. אלא משום שראה משה צורת המנורה ולא בא הכתוב אלא להזהיר שיהיו ממנה דוקא ויהיו משוקדים כמו שיבא שם. וכן במזבח לא נתפרש כמה דברים הכרחים וגם הלשון קשה שם כמו שיבא מש״ה כתיב כאשר הראה אותך וגו׳ וכמו שיבואר במקומו:

וכן תעשו. גם העושים יעשו הפעולה נגד התבנית שהן העולמות המכוונים. וכאשר באמת ידע בצלאל הכל. והודיע להעושים במלאכת הקודש לפי הנדרש לכל א׳ לדעת. ורק בזה האופן היה ראוי להשרות השכינה במשכן. וכן במקדש ראשון כתיב בחירם שהיה מלא בחכמה ובתבונה ובדעת ע״כ היתה השכינה שורה בו משא״כ במקדש שני היה חסר לעושיה ידיעה זו. מש״ה אע״ג שעשו כל כלי כדין מכ״מ היה חסר השראת שכינה:

צ דעת רש"י שלא תאמר ככל אשר אני מראה אותך בשעת עשיית המשכן אלא אשר אני מראה אותך כאן דאם לא כן אראך מיבעי ליה: