שמות כה, כט

ועשית קערתיו וכפתיו. קערותיו זה הדפוס שהיה עשוי כדפוס הלחם, והלחם היה עשוי כמין תבה פרוצה משתי רוחותיה, שולים לו למטה וקופל מכאן ומכאן כלפי מעלה כמין כתלים, ולכך קרוי לחם הפנים, שיש לו פנים רואין לכאן ולכאן לצדי הבית מזה ומזה, ונותן ארכו לרחבו של שלחן, וכתליו זקופים כנגד שפת השלחן, והיה עשוי לו דפוס זהב ודפוס ברזל, בשל ברזל הוא נאפה וכשמוציאו מן התנור נותנו בשל זהב עד למחר בשבת שמסדרו על השלחן, ואותו הדפוס קרוי קערה:

וכפתיו. בזכין שנותנים בהם לבונה, ושתים היו לשני קמצי לבונה שנותנין על שתי המערכות, שנאמר (ויקרא כד ז) ונתת על המערכת לבונה זכה:

וקשותיו. הן כמין חצאי קנים חלולים הנסדקין לארכן דגמתן עשה של זהב ומסדר שלשה על ראש כל לחם, שישב לחם האחד על גבי אותן הקנים ומבדילין בין לחם ללחם כדי שתכנס הרוח ביניהם ולא יתעפשו, ובלשון ערבי כל דבר חלול קרוי קסו"ה:

ומנקיתיו. תרגומו ומכילתיה, הן סניפים, כמין יתדות זהב עומדין בארץ וגבוהים עד למעלה מן השלחן הרבה כנגד גובה מערכת הלחם, ומפצלים ששה פצולים זה למעלה מזה, וראשי הקנים שבין לחם ללחם סמוכין על אותן פצולין, כדי שלא יכבד משא הלחם העליונים על התחתונים וישברו ולשון מכילתיה, סובלותיו, כמו (ירמיה ו יא) נלאיתי הכיל, אבל לשון מנקיות איני יודע, איך נופל על סניפין ויש מחכמי ישראל אומרים קשותיו אלו סניפין, שמקשין אותו ומחזיקין אותו שלא ישבר, ומנקיותיו אלו הקנים שמנקין אותו שלא יתעפש, אבל אונקלוס שתרגם ומכילתיה היה שונה כדברי האומר מנקיות הן סניפין:

אשר יסך בהן. אשר יכסה בהן, ועל קשותיו הוא אומר אשר יסך, שהיו עליו כמין סכך וכסוי, וכן במקום אחר הוא אומר (במדבר ד ז) ואת קשות הנסך וזה וזה, יסך והנסך, לשון סכך וכסוי הם:

וְתַעְבֵּד מָגִיסוֹהִי וּבָזִכּוֹהִי וְקַסְוָתֵהּ וּמְכִילָתֵהּ דְיִתְנַסַךְ בְּהֵן דְהַב דְכֵי תַּעְבֵּד יָתְהוֹן:

וְתַעֲבֵיד פַּיַילְתּוֹי וּבָזִיכוֹי וְקַשְוָותוֹי וּמְכִילְתוֹי דִי יִשְׁתַּמֵּשׁ וְיִתְרוֹק בְּהוֹן דִּדְהַב דְּכֵי תַעֲבֵיד יַתְהוֹן

ועשית קערותיו פירש"י כי קערותיו דפוסיו וכפותיו בזיכין שנותנים בהם הלבונה וקשותיו כמין חצאי קנים ומנקיותיו הם סניפין מפוצלין שסומכין את הקנים וכן הוזכרו הכלים האלה בגמרא (מנחות צז) ואמר הרב ולשון מכילתיה סובלותיו מלשון ונלאיתי כלכל (ירמיהו כ ט) נלאיתי הכיל (שם ו יא) ונחלקו בו חכמי ישראל (במנחות שם) שיש אומרים קשותיו אלו סניפין ומנקיותיו אלו הקנים אבל אונקלוס שתרגם מכילתיה היה שונה כדברי האומר מנקיות אלו סניפין אלו דבריו ז"ל ולא נתכנו אצלי לפי שאין מכילתיה בלשון ארמי אלא שם למדות כמו איפות וכיוצא בהם שכן תרגום איפת צדק (ויקרא יט לו) מכילן דקשוט לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה (דברים כה יד) לא יהא לך בביתך מכילתא ומכילתא וכן בכל מקום בתלמוד ובדברי חכמים כייל מיכל במכילתא דכייל איניש בה מתכיל (תרגום ירושלמי בראשית לח כו) וכן נלאתי הכיל (ירמיהו ו יא) לשון מדה מחזקת מן אלפים בת יכיל (מלכים א ז כו) וכל בשליש (ישעיהו מ יב) קטן מהכיל את העולה (מלכים א ח סד) וכן רבים וכן נלאתי כלכל (ירמיהו כ ט) על דעתי אינו לשון סבל אבל הוא מלשון זה בעצמו נלאתי להכיל כלשון לא תוכל הארץ להכיל את כל דבריו (עמוס ז י) וכן רוח איש יכלכל מחלהו (משלי יח יד) שיכיל אותו בתוך נפשו ולא יקוץ בו הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך (מלכים א ח כז) לא יכילו ויחזיקו גודל רוממותך כי אין לך קצב ומדה אף כי הבית הזה הקטן אשר בניתי (שם) יכלכל דבריו במשפט (תהלים קיב ה) שלא יהיה כסיל יוציא כל רוחו אבל מכיל דבריו בקרבו כראוי ומוציא מהן כראוי ויכלכל יוסף (בראשית מז יב) שנתן להם מזון כאשר יכילו לא העדיף ולא החסיר רק לחם לפי הטף וכן כלם אבל דעתו של אונקלוס לא נתברר ואולי מנקיותיו לדעתו שם למדות כי היתה שם מדה מחזקת שני עשרונים קמח למדוד בה החלה האחת לא היו מודדין בעשרון של מנחות ולית ליה מתני' דקתני שתי מדות של יבש היו במקדש עשרון וחצי עשרון (מנחות פז) אבל היו שם לדעתו שלש מדות עשרון וחצי עשרון ושני עשרונים והנכון בעיני בדעתו כי המכילא הוא הדפוס העשוי לבצק כמו שאמרו (שם צד) שלשה דפוסים היו שם נותנה בדפוס ועדיין הוא בצק וכמין דפוס היה בתנור וכשהוא רודה נותנה בדפוס כדי שלא תתקלקל והדפוס הזה שהוא כדי שלא תתקלקל אינו צריך להיות כצורת הלחם וכשיעורו אבל הוא עשוי כמין קערה לסמוך דפנותיו של לחם והוא קערותיו אבל הדפוס הראשון של בצק עשוי כמדתו של לחם וכשיעורו ארכו עשרה ורחבו חמשה וקרנותיו שבע אצבעות ובו מושיבין הבצק ומודדין אותו ומתקנין אותו ולפיכך הוא נקרא מכילא שהוא עשוי למדה ולשון מנקיות שם כמו איפה וסאה כשם קערותיו וקשותיו ושאר השמות שאין בהם תאר ואולי המדות המצודקות הנקראות איפת צדק והין צדק יקראו אותן מנקיות שהם נקיות מן השקר ומנקות בעליהן מן האונאה והחטא והקשות שם כולל הקנים והסניפין אולי בעבור פצולן יקראו כן בחלוף הצדי"ק בשי"ן כמו ויראו יושבי קצוות מאותותיך (תהלים סה ט) כחלוף צדי"ק ושי"ן במלת שחוק וכתב ר"א ויש שבוש בדברי הימים (א כח יז) שהזכיר תחת קערות מזרקות ותחת הכפות כפורים והזכיר הקשוות כאשר הם ותחת המנקיות מזלגות והכל זהב לצורך השולחן אולי כלים אחרים היו שצוה דוד לשומם בשולחנות שיעשה בנו שלמה ואין ככה שולחן אהל מועד והשבוש בדברי רבי אברהם הוא כי מה שאמר הכתוב והמזלגות והמזרקות והקשוות זהב טהור ולכפורי הזהב במשקל לכפור וכפור איננו מחובר עם לשולחנות המערכת (דברי הימים א כח טז) בלבד אבל הוא חוזר למה שאמר הכתוב (שם בפסוקים יג יד) ולכל מלאכת עבודת בית ה' ולכל כלי עבודת בית ה' ואמר לזהב לכל כלי עבודה ועבודה והזכיר המזלגות ומזרקות שהם כלי המזבח והקשוות לשולחן והכפורים למזבח והזכיר (שם בפסוק יח) ולמזבח הקטורת זהב מזוקק במשקל ואמר (שם בפסוק יט) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כל מלאכות התבנית והנה הוא כלל לכל צרכי ביהמ"ק

ועשית. מה שאמרו רז"ל ידוע הוא.

ומלת אשר יוסך בהן. שבה אל וקשותיו לא אל הקרובה אליה שהיא ומנקיותיו וכמוהו משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו. וכתוב בעמוד ענן ידבר אליהם שהם משה ואהרן לא שמואל. והעד כי במעשה הזכיר הקשוות אשר יוסך בהם ועוד ואת קשות הנסך. ומלת נסך לטעמים רבים. לא יסכו לה' נסך. הפסל נסך חרש. ואני נסכתי מלכי. אמר רב נתן שהוא בעל הערוך כי הקשוות דמות קנים כי כן יקראו בלשון ישמעאל. והמגיד לו לא ידע לשון ערבי כי נלעג היה כי הקנים יקראו קצ"ב בצד"י. גם בבי"ת. ויש שבוש בדברי הימים שהזכיר תחת הקערות מזרקים ותחת הכפות כפורים והזכיר הקשות כאשר הם ותחת המנקיות אמר מזלגות. והכל זהב לצורך השולחן. אולי כלים אחרים צוה דוד לשומם בשלחנות שיעשה שלמה. ואין ככה שלחן אהל מועד:

קערתיו - דפוס כעין תיבה פרוצה לעשות בה הלחם.

וכפתיו - לצורך שני בזיכי לבונה, כדכתיב: ונתת על המערכת לבונה זכה.

וקשותיו ומנקיותיו - מפורשים במנחות. לפי שהיה הלחם שתים מערכות שש המערכת זה על גב זה והיו מזלגות מכאן ומכאן לשלחן. וקשוות שהיו כחצאי קנים ממזלג למזלג והלחם על הקשוות וכן בין לחם ללחם ששה זה על זה ולפיכך נקראים במקום אחר קשות הנסך - שמסככין על הלחם בין לחם ללחם.

אשר יסך - בקשוות, כמו שפירשתי.

קערותיו וכפותיו. הידועות אז לשלחן מלכים:

ועשית קערותיו. דפוס הלחם יקראנו הכתוב קערה, ופירש רש"י קערותיו דפוסיו, והיה הדפוס עשוי כדפוס הלחם, והיה הלחם עשוי כמין תיבה פרוצה משתי רוחותיה שולים לו מלמטה וכופל מכאן ומכאן כלפי למעלה כמין כותלים ולכך קרוי לחם הפנים שיש לו פנים רואין לכאן ולכאן, והיו עושין לו דפוס של זהב ודפוס של ברזל, בשל ברזל היה נאפה וכשמוציאו מן התנור נותנו בשל זהב עד למחר בשבת שמסדרו על השלחן. וכפותיו הם בזיכים שנותנים בהם לבונה שתים היו לשני קומצי לבונה שנותנין על שתי המערכות שנאמר ונתת על המערכת לבונה. וקשותיו. כמין חצאי קנים חלולים דוגמתם עושה של זהב מבדילים בין לחם ללחם ותכנס הרוח ביניהם ולא יתעפשו. ומנקיותיו. כמין יתדות זהב עומדים בארץ וגבוהים עד למעלה מן השלחן הרבה כנגד גובה מערכת הלחם ומפוצלים ששה פצולין זה למעלה מזה וראשי קנים שבין לחם ללחם סמוכים על אותם פצולים כדי שלא יכבד הלחם העליונים על התחתונים וישברו ולכך תרגם אונקלוס מכילתיה שפירושו סובלותיו.

והרמב"ן ז"ל פירש מנקיותיו מדותיו ואמר כי המדות המצדיקות יקראם הכתוב מנקיות לפי שהם נקיות מן השקר ומן האונאה ותרגום (ויקרא י״ט:ל״ו) איפת צדק מכילן דקשוט ואמר כי אין מכילן בלשון ארמי אלא מדות ולא סובלות, כי מכילתיה שיהיו סובלות אינו אלא לשון עברי מלשון (ירמיהו כ׳:ט׳) ונלאיתי כלכל, וענין המדה כי היה דפוס עשוי לבצק כמו שאמרו רז"ל שלשה דפוסים היו שם.

ועשית קערתיו ללוש בהן לחם הפנים הנתון עליו.

וכפתיו לשום בהם הלבונה לתת אותה בין שתי מערכות הלחם.

וקשותיו שנותנים בהם מים ללוש הלחם כדכתיב ואת קשות הנסך, כלים שמנסכים מהם מים על גבי הסלת ללושו. קשות לשון כלי כדאמרינן הגונב את הקשות.

ומנקיתיו שהיו מנקין בהן את התנור מן הדשן ומנקין בהן את השלחן כשנותנין עליו את הלחם. ומנקיתיו פרש״י מפוצלין ששה פצולים למעלה מזה וכו'. הרבה ראיות יש בפרשת שתי הלחם שהסניפין סומכין דופני הלחם שלא ישתברו וכל אחד מהד׳ סניפין עשוי דוגמא זו וכל פיצול ופיצול גבהו טפחים ורחבו חמשה במדה גובה ורחב כל דופן לחם ולחם. דקתני התם בשלמא למאן דאמר כמין תיבה פרוצה היינו דסמיכי ליה סניפים ללחם - פרש״י שתי סניפים שקורין פורק״ש בלע״ז העומדים בקרקע אצל השולחן ארוכות וגבוהות עד הלחם העליון וסומכין הלחם שלא ישתברו דפנותיו - אלא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת - פרש״י אין לה שולים אלא מלמעלה רחבה ומלמטה כלה והולכת עד כאצבע, ושני ראשיהם חדין והולכין למעלה ולהכי קרי ליה רוקדת שמרקדת והולכת (מהר). - היכי סמכי סניפים ללחם - פרש״י הרי הדפנות עשויות בשפוע ואין הסניפין נוגעין אלא מעט בראשו של לחם ואין יכולים לסמוך דפנותיו שלא ישבר. - ומשני דעגיל להו מעגל - פרש״י שאין הסניפין עומדין זקופים אלא עומדין בחצי עגול שקורים צירקל״א ואותו עיגול היה כפול תחת שיפועו של לחם וסומך את כל הלחם וראש הסניף סומך לראש הלחם. ולהכי נקט ליה ששה פצולין, למאן דאמר כמין ספינה רוקדת היה הלחם עשוי ראש העליון של כל סניף מחובר בעמוד והנותר של מטה היה מכפל ומשפע תחת הלחם עד שוליו כמו שפרש״י. ולהאי לישנא סניפין ע״ג שולחן מונחין ורוב השטה דלהלן נוטה שהלחם דומה כמין ספינה רוקדת ועוד שמגביהין אותה לעולי רגלים ומראין אותה ואומרים להם ראו חבתכם לפני המקום ודבר זה כבד לעשות אם הוא עשוי כמין תיבה פרוצה לפי שהסניפים צריכים לעמוד ע״ג קרקע. תנן התם ר׳ מאיר אומר שולחן ארכו י״ב טפחים ורחבו ששה לחם הפנים ארכו עשרה טפחים ורחבו חמשה אורך הששה לחמים זה על גב זה כאחד משני ראשי השלחן על טהרו ונותן ארכו של לחם כנגד רחבו של שלחן. כופל בלחם טפחים מכאן טפחים מכאן ורחבו כנגד ארכו של שלחן ועורך שלשה חצאי קנים חלולים בין כל לחם ולחם ושנים על העליון לפי שאין עליו אחר ומעמיד שני סניפין בקרקע אצל השולחן מזה ומזה ארוכין וגבוהים על הלחם העליון וכל אחד ואחד מפוצל ששה פצולים מכוונים להכניס בהם הקנים שבין לחם ללחם לסמוך בהן כובד הלחם ודפנותיו שלא ישתברו נמצא במערכת שש חלות וי״ד קנים ושני סניפים זהו סדר המערכה האחת, וכסדר הזה היה נותן המערכה השנית הם הששה לחמים אחרים בראשו שני של שלחן נמצא טפחים רוח באמצע שתים מערכות על טהרו של שלחן כדי שתהא הרוח מנשבת בהן אבא שאול אומר שם היו נותנים שני בזיכי לבונה והיינו דכתיב ונתת על המערכת לבונה זכה אצל המערכת.

אשר יסך בהן אל קשותיו קאי.

ועשית קערותיו וכפותיו וקשותיו ומנקיותיו. קערותיו ללוש בהם את הלחם, כפותיו לתת בהם הלבונה לתתו על גבי מערכת הלחם ונקטרת משבת לשבת להיות ללחם לאזכרה, קשותיו כלים שנותנים בהם מים ללוש הלחם כדכתיב ואת קשות הנסך שהיו מנסכין הימנו המים על גבי הסולת ללושו, קשות לשון כלים כדאמ' (סנהדרין פ"א) הגונב את הקסוה ומפר' כלי שרת וכן תרגם אונקלוס קסותיה:

אשר יוסך בהן. שהיו מתקנין אותו בהם כמו (ישעיהו מ׳:י״ט) הפסל נסך חרש תיקן להבדיל:

ומנקיותיו. שהיו מנקין בהן את התנור מן הדשן ומנקין בהן השלחן כששמין עליו הלחם ומסדרין שש מכאן ושש מכאן כדאמ' באמור אל הכהנים שתי המערכות שש המערכות כל לחם ולחם היה מב' עשרונים כמו שתי מדות של פסח והיה לחם גדל והדור לבא לפני המלך והיו מסדרין ששה לחמין זה אצל זה לארכו של שלחן והשלחן היה ארכו למ"ד אמת כלים באמת בת ששה ספחים י"ב טפחים ורוחב הלחם טפח ועוביו טפח דכתיב לחם הפנים ואין פנים פחותין מטפח נשארו ו' טפחים ריוח בין לחם ללחם וה"ה בין לחם ללחם טפח וחצי טפח לכאן וחצי טפח לכאן כי ה' אוירות בין שש לחמים ולמ"ד אמת כלים בת ה' טפחים היה אורך השלחן י' טפחים ונשאר ד' טפחים בין לחם ללחם וחצי טפח ויותר מעט חצי טפח לכאן וחצי טפח לכאן ומדרש אגדה כמו שפי' רש"י שהיו ג' על ג' ומנקיות סניפין והקשות חצי קנה לתת זה על גב זה וקשות הנסך לשון סוכה והקערות לתת אותו בהם עד השבת שהיו מסדרים אותו ולחם הפנים שהיה לו פנים ועשוי כמין תיבה פרוצה ובע' פנים התורה נדרשת ואני פי' אחר לשון עברי ואמרו רבות' סלקו כסדורו וזה נס גדול דכתיב חום ביום הלקחו ואף לפי הפשט נס הוא ואם היה חום בסדורו שהרי מבששי נעשה והיה חום בשעת הסידור ולפי הפשט חום פרי"ש (fraiche, frisch) בלע"ז:

ועשית קערותיו וגו' ומנקיותיו. חתם כל כלי השלחן במנקיות להורות שהוא יתפרנס בנקיות לא מן הגזל, וכן יתן משלחנו לעניים בדרך נקיה לא דרך בזיון, וכתיב ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד כי מן השמים יתן לו לחמו הש"י בפנים מאירות ולא יחסר לחמו זה"ש לפני תמיד, כי הלחם שאדם שואל כהוגן ניתן לו בפנים מאירות ולנצח כמו שביארנו פר' ויחי על פסוק בבוקר יאכל עד (בראשית מט כז) והיו י"ב חלות ו' חלות המערכת האחת כנגד י"ב מזלות אשר ו' מהם משמשים ביום וששה בלילה כי על ידם בא השפע לעולם מסבה ראשונה ית', וכל מה שהאדם שואל כהוגן ניתן לו בפנים מאירות על ידי המזלות המשמשים ביום ומה שהוא שואל שלא כהוגן ניתן לו בפנים חשוכות ע"י המזלות המשמשים בלילה, וכן בלחמו של אהרן שזכה משלחן גבוה החזה שיש בה י"ב צלעות ו' מימין וששה משמאל וראוי ליחס הימין לפנים מאירות והשמאל לפנים חשוכות, וזה"ש לחם פנים לפני תמיד כדרך שהלחם פונה פניו אלי כך אני אליו הן מאירות הן חשוכות. כל אלה דברי על צד הרמז יען כי ראיתי שרוב המפרשים הנגשים לבאר פשטי המקראות ואין דרכם לדבר מעניני רמזים מ"מ בפר' זו עשו רמזים איש לפי שכלו, ע"כ מלאני לבי לעשות ג"כ רמזים לאמור אולי ישמעו העורים שבמחנה העברים ויקחו מוסר.

קערותיו. בדה״א כ״ח קורא אותם מזרקות. משום שהיו כמזרקות:

וכפותיו. שם קורא אותם כפורי. שהמה עשוין כמין כפור שמכפרין בו האצבע שטבול בדם:

ומנקיותיו. שם קורא אותם מזלגותיו למדנו מזה דקשוות הן העומדים מן הצד. והמנקיות הן המזלגות שתופסין את הלחם כמזלג. ומנקה את הלחם מן העפוש שממהר לחם חם להתעפש כדאי׳ בפסחים ד״ז:

אשר יסך בהן. במנקיות מכסה את הלחם ועל דבר סדור הכלים הללו במקרא יבואר להלן ל״ז ט״ז ברצות ה׳. ולשון קערותיו וגו׳ הידועות הוא ע״ש מעשה לה״פ שמוכרח לכלים הללו:

ועשית קערותיו הם הדפוסים, וכפותיו אלו הבזיכים, קשותיו אלו סניפין, ומנקיותיו אלו קנים, כן אמרו במנחות (דף צ"ז) וכן העתיק הרמב"ם (פ"ג מהבהב"ח הלכה י"ג י"ד), ומ"ש אשר יסך בהן, הוא מענין הגנה כמו (איוב א') הלא אתה שכת בעדו ובעד וכו' ומוסב על שתיהם שהקשוות והמנקיות מגינים על הלחם שלא ישבר, ולכן במעשה אמר לקמן (ל"ז ט"ז) ואת מנקיותיו ואת הקשות אשר יוסך בהן, ועיין ברש"י ורמב"ן מ"ש בזה:

ט פירוש הבצק היה זקוף מכאן ומכאן כמין כתלים ובאמצע היה אויר ביניהם והוא כמין ח' הפוכה:

י כלומר היה נותן לחם הפנים בשפת השלחן ממש כדי שיהא עובי השלחן נמשך בשוה למעלה עם לחם הפנים וכן בשפת הב' נמצא שרואין לצדי הבית מכאן ומכאן דאורך של שלחן עומד ברוחב של משכן שהוא אהל מועד מחוץ לפרכת:

כ מדכתיב קערותיו משמע שני קערות וכן בכולהו וצריך לומר שהיו יותר מאחד:

ל פירוש אותן חצאי קנים שהיו מונחים בין לחם ללחם היו כמין סכך על הלחם ואף שאין נזכר לחם כאן ור"ל שפירושו אשר יכוסה בהן מי שצריך לכיסוי והיינו הלחם: