שמות כג, לג

כי תעבד וגו' כי יהיה לך למקש. הרי אלו כי משמשין במקום אשר, וכן בכמה מקומות, וזהו לשון אי, שהוא אחד מארבע לשונות שהכי משמש וגם מצינו בהרבה מקומות אם משמש בלשון אשר, כמו (ויקרא ב יד) ואם תקריב מנחת בכורים, שהיא חובה:

לָא יֵתְבוּן בְּאַרְעָךְ דִילְמָא יְחַיְבוּן יָתָךְ קֳדָמָי אֲרֵי תִפְלַח יָת טַעֲוָתְהוֹן אֲרֵי יְהוֹן לָךְ לְתַקְלָא:

לָא תַעֲבֵיד לְהוֹן שְׁכוּנַן בְּאַרְעָךְ דִּלְמָא יַטְעִינָךְ וִיחַיְיבוּן יָתָךְ קֳדָמַי אֲרוּם תִּפְלַח יַת טַעֲוַותְהוֹן אֲרוּם יְהוֹן לָךְ לְתוּקְלָא

כי תעבוד את אלהיהם כי יהיה לך למוקש אלו "כי" משמשין בלשון אשר וכן בכמה מקומות וזה לשון "אי" שהוא אחד מד' לשונות שה"כי" משמש שמצינו בכמה מקומות וזהו אם משמע בלשון אשר וכו' לשון רש"י ואינו כן אבל שיעור הכתוב לא ישבו בארצך כי יהיה לך למוקש פן יחטיאו אותך לי כי תעבוד את אלהיהם וכן אמר (להלן בפסוק לג) פן תכרות ברית ליושב הארץ פן יהיה למוקש בקרבך והטעם כי ישיבתם בארצך יהיה לך למוקש ולמכשול פן יחטיאו אותך לי בדרכיהם הרעים ובעלילותם הנשחתות כי תעבוד את אלהיהם כי יפתוך וישיאוך בכך

לא ישבו בארצך. כאשר תפרה תשחית ותכחיד כל השבעה עממין. עד כה ספר הברית:

לא ישבו בארצך. באותו החלק מהארץ שתכבוש ותשב בו אתה לא ישבו הם, הפך מה שעשו, כמו שהעיד באמרו וישב הכנעני בקרבו בגזר וישב בקרב הכנעני יושבי הארץ:

כי יהיה לך למוקש. שבתם בארצך, שיגרום שתעבוד את אלהיהם:

יהיה לך למוקש. וסמיך ליה ואל משה אמר וגו' נדב ואביהוא שהיה להם למוקש מה שראו שכינה ומתו נדב ואביהוא:

פן יחטיאו אותך לי. כאן גלה האדון כי החסרון נוגע לבורא. והשכלת הדברים היא כי ישראל להיותם בחינת הקדשה, בעת אשר יעבדו עבודה זרה הנה הם גורעים מערך קדש ונחסרים משרשם, ונמצא החסרון נוגע לשרש הקדשה.

כי יהיה לך למוקש וגו׳. פרוש, נתן טעם מנין יעלה על הדעת שיחשדו ישראל על זה להמיר כבודם בלא יועיל, לזה הודיע כי העבודה זרה מטעה את עובדיה לנקש אחריה, כאמרם זכרונם לברכה (עבודה זרה נה,א) שיש עבודה זרה שמגלה מצפונות ומטמונות ומגדת עתידות, ולזה חש ה׳ על בניו לבל ינקשו.

לא ישבו בארצך. המיעוט שיהי׳ נשאר בעוד לא כלו לא ישבו עמך במקום אחד. וכן פירש הספורנו. כי תעבד את אלהיהם. זה יגרום לבוא לכך:

כי יהיה לך למוקש. אם תבוא לכך ולא קאמר שיביא לידי כליון ח״ו דלא הי׳ מקום לחוש שיעבדו ע״ז של הכנענים באמת. כמ״ש לעיל כ״ד. ולא הי׳ חשש אלא שיעבדו מיראה שלא ימסרו הכנענים נפשם למלחמה. ועוד שלא ייראו מע״ז עצמה כדאי׳ כיב״ז בסוכה דל״ח שלא לאגרוי בשיטנא וכל עובד ע״ז מיראה אינו חייב מיתה כדאיתא בסנהדרין דס״א. ואפי׳ לאביי דס״ל דחייב מיתת ב״ד מ״מ אינו חמור לענין עונשי הצבור בידי שמים כ״כ להביא לידי כליון:

לא ישבו, או שהם יכנעו תח"י והארץ תהיה שלך והם ישבו בארצך כגרים, שבשני האופנים יחטיאו אותך לי שתעבוד את אלהיהם וגם יהיו לך למוקש בעניצים אחרים כמ"ש (במדבר ל״ג:נ״ה) והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם וגו' וצררו אתכם:

ב דק"ל הרי כי אינו משמש אלא בד' לשונות אי דלמא אלא דהא אבל לא משמש בלשון אשר ומתרץ דכי זה משמש בלשון אי דהיינו אם דמצינו בכמה מקומות דאם משמש בלשון אשר כמו ואם תקריב וגו':