שמות כג, כד

הרס תהרסם. לאותם אלהות:

מצבותיהם. אבנים שהם מציבין להשתחוות להם:

לָא תִסְגוּד לְטַעֲוָתְהוֹן וְלָא תִפְלְחִנוּן וְלָא תַעְבֵּד כְּעוֹבָדֵיהוֹן אֲרֵי פַגָרָא תְּפַגְרִנוּן וְתַבָּרָא תְתַבַּר קָמָתְהוֹן:

לָא תִסְגְּדוּן לְטַעֲוַותְהוֹן וְלָא תִפְלְחִינוּן וְלָא תַעַבְדוּן כְּעוֹבְדֵיהוֹן בִּישַׁיָּיא אֲרוּם מְפַכְרָא תִּפְכַר בֵּית סְגוּדְהוֹן וְתִבְרָא תְּתַבֵּר קָמְתֵי צִילְמֵיהוֹן

לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם התורה תזהיר על ע"ז בכמה מקומות ואע"פ שהמקראות מיותרין בה אין להקפיד בכך שמפני חומר שבה שכל המודה בה כופר בכל התורה כלה (חולין ה) תזהיר ותחזור ותזהיר כאומר לעבדו זכור תמיד ולא תשכח העיקר הגדול שצויתיך שהכל תלוי בו ויתכן שתזהיר בעשרת הדברות שלא יעשה לו עבודה זרה ולא יעבדנה ועכשיו הזהיר שימצאו אותה עשויה ונעבדת לגוים שבארץ שלא יעבדו אותה כלל אבל יעקור אותה מן הארץ

ולא תעשה כמעשיהם יתכן שהיא אזהרה מדרכי האמורי שמנו חכמים (שבת סז) כמו שהזהיר במקום אחר ובחקותיהם לא תלכו (ויקרא יח ג) ואמרו (בספרא שם) אלו דרכי האמורי שמנו חכמים והנראה יותר כי יזהיר על ע"ז שלא יעבוד אותה כדרכה אפילו בעבודה שאינה דרך כבוד כמו שדרשו (סנהדרין סא) בפסוק איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני (דברים יב ל) והטעם כי אמר לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם ועבודה היא הכבוד אשר יעשה העבד לאדוניו וחזר ואמר כי אפילו ענין שאינה עבודה אלא בזיון כגון פעור שפוער עצמו לפעור וזורק אבן למרקוליס אם נהגו בה לעשות להם כן לא תעשנו אתה להם כלל ואמרו (סנהדרין סד) אע"ג דקא מכוין לבזויה לפעור ואע"ג דקא מכוין למירגמיה במרקוליס

לא. זהו שהזכרתי. שתחל' ספר הברית אתם ראיתם שהזהיר על ע"ז וסוף הספר להזהיר על עבודה זרה שהוא הסוף. כי יהיה לך למוקש רק יש הפרש שבתחלת הספר צוה שלא יעשון עם השם אלהי כסף. ובסוף ספר הברית צוה להכרית ע"ז הנמצאה בארץ כנען שעשאום יושביה. כי העובד עבודת כוכבים כאילו הוא עובר על כל מצות לא תעשה. ולא יועילוהו כל מצות עשה בעולם הזה ובעולם הבא:

כי הרס תהרסם - מדעתי הגהתיו תְּהָרְסֵם משקל דגש מנעורי ושבשתי ספרי צרפת שנקד בהם תַּהַרְסֵם והוא משקל רפי. כמו: הרג תַּהַרְגֶּנּוּ. אבל מאחר כי הרס משקל דגש צ"ל כמו כן משקל דגש תְּהָרְסֵם דוגמת שַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר. ושוב מצאתי בכל ספרי אספמיא ואשכנז כמו שהגהתי משקל דגש.

לא תשתחוה לאלהיהם. שלא תעשה כמו שעשה אמציהו אחר שכבש את שעיר ויבא את אלהי בני שעיר ולפניהם ישתחוה שאולי חשב לרצותם שלא יקצפו עליו על שהרג את עובדיהם:

לא תשתחוה למעלה הזהיר על עבודת כוכבים שלך וכאן על עבודת כוכבים של אחרים.

לא תשתחוה וגו׳. צריך לדעת למה הצרך לצוות לזה אחר שהזהיר כמה אזהרות על כעור זה ועל הדומה לו, ומה גם שבסמוך למעלה הזהיר אפלו על בל ישא את שמותם על שפתיו, ולא לגרם שיזכרו שמם הזולת, דכתיב (שמות כג:יג) ״ולא ישמע על פיך״, אם כן מה מקום להזהיר עוד על העבודה. ורמב״ן ישב כי להיותה חמורה ירבה בה האזהרות, ומן התימה הוא שאחר שהשוה אותה לכל התורה כלה כאמור למעלה בין לענין ענש בין לענין שכר, הנה העובדה עובר על תרי״ג אזהרות, ומה גם שיש מצוות שיש בהם שני לאוין ויותר, ומצוה זו שקולה כנגד הכל.

ונראה לומר כי טעם הכתוב הוא לשלש סבות: האחד, להיות שרצה להזהיר שלא ידמה להאמות במעשיהם, לזה אם לא היה מקדים לומר ״לא תשתחוה ולא תעבדם״ לא יעלה על דעת אנוש לומר שיכון הכתוב לומר על מעשה חול שאין בו עבודה זרה שאסור, ובהכרח לומר שאינו אומר אלא על מעשה אסור שהוא עבודה זרה. אך אחר שאמר לא תשתחוה ולא תעבדם, בזה גלה דעתו כי מה שאמר לא תעשה כמעשיהם הוא אפלו דבר שאינו נכר שיש בו עבודה זרה, והוא שלא ידמה להם לא במלבושיהם ולא בתגלחתם כלל, וכאן נכלל כל שהוא מיחד למעשה הגוים כאמור בדבריהם זכרונם לברכה (שבת סז,א). והשני, להודיענו בא כי כל מעשיהם יש בו עבודה זרה, כי ה׳ יודע מחשבות בני אדם ויסוד כל דבר, ואם כן כל העושה מעשה גוים הרי זה טועם מעון עבודה זרה. והשלישי, להיות שרצה לצוות על הריסתם ושברונם, לזה קדם לומר לא תשתחוה וגו׳, לומר שאם לא הרס ולא שבר הרי הוא כעובד עבודה זרה, כי ה׳ תופס על המחשבה בעבודה זרה, וצריכין הכר לשלילת מחשבת עבודה זרה מלבם, ואין הכר אלא בשבר מצבותיהם, ואם לא יעשו כן הרי הם כעובדי עבודה זרה וזה לך האות. ולזה הצרך לומר לא תשתחוה ולא תעבדם וגו׳ כי הרס, לומר שבהעדר הרס הרי הוא עובר על לא תעבדם. ותמצא שהקפיד ה׳ על ישראל שלא עשו כן בכניסתם לארץ (שופטים ב,ב).

לא תשתחוה לאלהיהם. הזהיר ביחוד על אלהי שבעה אומות שנכחדו לפני ישראל משום שהיו עלולים לחשוב כמו שנתפרנסו אותם שבעה אומות עד כה ע״פ עבודת אליליהם. ע״כ יעשו גם המה כך. כי עבודת אותו אלוה מסוגל לאותה ארץ. ואזהרה זו ממש בזה הסגנון ישנו ג״כ בס׳ דברים י״ב כי יכרית ה׳ וגו׳ וכה״ע וע׳ בביאורינו שם. וכ״ז נדרש להזהיר ביחוד אחר שיכחדו שבעה עממין מן הארץ. משא״כ בהיותם במדבר שמעולם לא עלה ע״ד תועי דרך המדבר שנדרש להם עבודת הכנענים אלא היו סבורים שההכרח לעבוד השעירים שמצוים במדבר וכמבואר בס׳ ויקרא פ׳ אחרי. וכן בשעת מלחמת שבעה עממין אין חשש כ״כ שיבערו ויכסלו לעבוד אליליהם שהרי ייראו שמא מחמת זה שיוסיפו כח בע״ז זו יתגברו אומות אלו שהם עובדיו ולא יהיו יכולים להכחידם. אבל אחר שיכחדו נצרך להזהירם:

ולא תעשה כמעשיהם. עבודתם לע״ז לא יעשו לגבוה. ולא יחשבו דעבודה זו מסוגלת לעבודת הארץ. וכן הוזהרו ע״ז בס׳ דברים שם כמש״כ בביאורינו שם:

ק ולא לעובדיהם כמ"ש כמעשיהם שבצדו: