שמות כג, יח

לא תזבח על חמץ וגו'. לא תשחט את הפסח בארבעה עשר בניסן עד שתבער החמץ:

ולא ילין חלב חגי וגו'. חוץ למזבח:

עד בקר. יכול אף על המערכה יפסל בלינה, תלמוד לומר (ויקרא ו ב) על מוקדה על המזבח כל הלילה:

ולא ילין. אין לינה אלא בעמוד השחר שנאמר עד בקר, אבל כל הלילה יכול להעלותו מן הרצפה למזבח:

לָא תִכּוֹס עַל חֲמִיעַ דַם פִּסְחִי וְלָא יְבִיתוּן בַּר מִן מַדְבְּחָא תַּרְבֵּי נִכְסַת חַגָא עַד צַפְרָא:

עַמִּי בְנֵי יִשְרָאֵל לָא תֵכְסוּן כַּד דְּחָמִיעַ בְּבָתֵּיכוֹן דָּם נִכְסַת פִּיסְחִי וְלָא יְבִית בַּר מִן מַדְבְּחָא תַּרְבֵּי נִכְסַת פִּסְחִי עַד צַפְרָא לָא מִן בִּשְרָא דְתֵיכְלוּן בְּרַמְשָׁא

לא תזבח על חמץ דם זבחי לא תשחט את הפסח בארבעה עשר בניסן עד שתבער את החמץ לשון רש"י ולא תבין ממנו שירצה לדרשו אזהרה על ביעור החמץ שיהיה קודם זמן השחיטה כמו שהוזכר זה בפרק ראשון בפסחים (ה) זמן שחיטה אמר רחמנא שאין זה עיקר מדרש הכתוב כפי פסק ההלכה שם כי ביעור חמץ בערב פסח אין בו לאו מן התורה ולא אפילו לאוכל אותו אבל לפי הענין שהוא כהלכה הוא אזהרה לשוחט את הפסח על החמץ וענינו שלא יהא חמץ לאחד מבני החבורה הנמנין על הפסח בשעת השחיטה וכך כתב רש"י בפרשת כי תשא (להלן לד כה) וראוי למקרא שיאמר לא תזבח על חמץ זבחי כי הדם איננו נזבח אבל על דעת רבותינו (במכילתא כאן) הוא לרבות את הזריקה שלא יזרק על חמץ יאמר לא תשחט על חמץ ולא דם זבחי כלומר ולא דם זבחי יהיה על החמץ ומקרא קצר הוא

דם זבחי. הוא זבח חג הפסח הנאכל על מצות. ומרורים:

חלב חגי. הוא שה תמים שהוא חיוב. וכן כתוב בהעלות העולה והחלבים עד הבקר:

לא תזבח על חמץ - שתהא השבתת שאור קודמת לוא"ו שעות של ארבעה עשר שהוא זמן שחיטת פסח משבע ולמעלה.

חלב חגי - הפסח. כתוב בו: ולא תותירו ממנו עד בקר. והוא הדין לאימורין.

לא תזבח על חמץ דם זבחי. פירש הרמב"ן ז"ל היה לו לומר לא תזבח על חמץ זבחי כי הדם איננו נזבח ובא ללמד על מאמר רז"ל לא תשחט על הפסח ועדיין חמץ קיים, אבל שעור הכתוב לא תזבח על חמץ ולא דם זבחי יהיה על חמץ, ובא ללמד שני דברים שלא ישחט את הפסח ושלא יזרוק את הדם ועדיין חמץ קיים.

ולא ילין חלב חגי אמורי פסח.

עד בקר כדין גופו של פסח שנאמר בו ולא תותירו ממנו עד בקר.

חגי קרבני דוגמא אסרו חג בעבותים. למעלה בפרשת בא הזהיר בפסח מצרים וכאן הזהיר בפסח דורות.

לא תשחט על חמץ. כמו שאמרו רבות' לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים שלא תמהר לשוחטו:

ולא ילין חלב חגי. שלא תאחר הקטר אימרים עד בוקר שעמוד השחר פוסל בלינה. הגה"ה:

לא תזבח על חמץ דם זבחי. לפי הפשט הן אזהרות לברכות הארץ משום שהי׳ מנהג בישראל להביא בחוהמ״ס תודות כדי להקדיש לחמי תודה ויועיל ללחם כמו שאמר הנביא עמוס ד׳ באו בית אל וגו׳ וקטר מחמץ תודה כי כן אהבתם ב״י. ובפ׳ שור או כשב נתבאר יותר. מש״ה הזהירה תורה. דמכ״מ קרבנות חובה שנקראין זבחי לא תזבח על חמץ. כדי להביא ברכה. אלא תוכל להביא נדבה בפ״ע:

ולא ילין חלב חגי עד בקר. לפי שיטת תלמוד דילן בפסחים דנ״ט מיירי בחגיגה של יו״ט ממש שהוא יום ברכה ומשיכת רצון והשפעה ע״י תפלה בשעת הקרבת הקרבן חגיגה. ועיקר תפלה הוא בשעת הקטרת האימורים כדכתיב בדהי״ב כ״ט ובעת החל העולה החל שיר ה׳ וגו׳ וזמן תפלה מיוחד ביום יותר מבלילה כמש״כ לעיל כ״ב כ״ב בפסוק יום צעקתי בלילה נגדך תבוא לפניך תפלתי. דביום שבלילה שלפניו צעקתי נגדך בתורה או בשיר אז ביום תבוא לפניך תפלתי. וא״כ המקריב חגיגתו ולא הספיקה השעה להעלות אימוריו ביום. וע״כ עושין ההקטרה בלילה. וס״ד להלין האימורים עד בוקר כדי שיגיע תועלת המקוה מחלב חגיגה. מש״ה הזהיר ולא ילין חלב חגי עד בוקר וע״ע להלן ל״ד כ״ה:

לא תזבח על חמץ דם זבחי. חוזר למ"ש את חג המצות תשמור שבעת שישחט הזבח המיוחד בחג הזה שהוא הפסח לא ישחטנו בעוד שנמצא לאחד מהם חמץ בביתו, ובמ"ש דם זבחי מקפיד גם על זריקת הדם, וטעמא דר' יהודה נ"ל ממה דכתיב בפ' תשא לא תשחט על חמץ דם זבחי ולא ילין לבקר זבח חג הפסח, שיש שם זרות גדול בלשון, שכלל הוא כשבא שם אחד שני פעמים יבא ראשונה בבאור ובשניה יבא בכנוי או בקצור ואם הכל מדבר בפסח לבד היה לו לומר לא תזבח על חמץ דם זבח הפסח ולא ילין חלבו עד בקר, לא שיאמר בראשונה סתם זבחי, ובשניה בפרוטרוט זבח חג הפסח, ומזה הוכיח שמ"ש דם זבחי אינו הפסח לבד רק כולל גם התמיד, וז"ש בפסחים (דף סד) זבחי המיוחד לי, ולדעת ר"ש שם כפל זבחי זבחי לדרשא, עיי"ש:

ולא ילין חלב חגי עד בקר. בפסחים (דף ע"א) מיקי לה רב כהנא בחגיגת ט"ו, וכתבו התוס' שמזה למד לכל החגיגות וכ"מ בחגיגה (דף י' ע"ב), ועז"א במכלתא ללמד על החלבים ר"ל של כל החגיגות, כי מה שמוקי בחגיגת ט"ו משוס דמשמע שמדבר מפסח, ובירושלמי מוקי לה בחגיגת י"ד, שבזה שייך עם הפסח, ותחתיו אמר בפ' תשא ולא ילין לבקר זבח חג הפסח, והרמב"ם בסה"מ [מל"ת קטז] ובחבורו (פ"א מה' ק"פ ה"ז) למד מזה למניח מאיסורי הפסח, וכבר האריך בזה במ"ל שם ואכמ"ל, ומן החלבים למד לבשר העולה, וכן ממ"ש בעולה כל הלילה עד הבקר למד לחלבים ובארתי בפ' צו (סי' ד'):

ט אמר את הפסח במקום דם זבחי להורות שאין זבחי האמור כאן אלא הפסח בלבד לאפוקי חגיגה ואמר בי"ד בניסן להורות שאין זה הלאו אלא בי"ד בניסן בלבד ולא בשאר ימות השנה ואמר עד שתבער החמץ במקום על חמץ מפני שעל חמץ משמע על החמץ ממש לכן אמר עד שתבער החמץ:

י פירוש כשנזרק דמו ביום באם היו החלבים על גבי הרצפה דהיינו חוץ למזבח עד אחר שעלה ע"ה נפסלו בלינה [מגילה דף כ]:

כ פירוש היא העולה כל הלילה לאו למעוטי להקטרה מן הבקר ואילך אלא לומר שאם העלו על המזבח אפילו רגע אחד קודם אור הבקר כשר להקרבה אפילו אחר אור הבוקר. ואין להקשות אם כן תרי קראי למה לי יש לומר דעיקר קרא דעל מוקדה וגו' בא ללמד שמצוה להעלותן על המזבח מעת שקיעת החמה ויניחן שם כל הלילה כדי שיתעכלו יפה ואגב נלמד גם כן שאם היו על המערכה כשרים להקטרה אפי' אחר אור הבוקר וכדמשמע הקרא דלא ילין ובזה יתורצו קושיות של הרא"ם: