שמות כב, יא

וְאִם אִתְגְנָבָא יִתְגְנֵב מֵעִמֵהּ יְשַׁלֵם לְמָרוֹהִי:

וְאִין יִתְגַנְבָא יִתְגַנֵּב מִנֵיהּ דַּהֲוָה לֵיהּ עִמֵּיהּ אֲגַר נְטִיר יְשַׁלֵם לְמָרוֹי

ואם גנב יגנב מעמו ישלם דכיון שיש לו שכר על שמירתו, היה לו להזהר בו.

ואם גנוב יגנב. ישלם דכיון שיש לו שכר על שמירתו היה לו ליזהר בו:

ואם גנב יגנב. בפרשה ראשונה פטר על הגנבה ופה מחייב על הגנבה מזה הוכיחו חז"ל פה וב"מ (דף צד) שפה מדבר בש"ש, שאין לומר בהפך שבראשון יש חומרא שאם טוען טענת גנב משלם כפל, ופה אין משלם כפל וי"ל שהראשון בש"ש, שזה שמשלם קרן חמור יותר שכן השואל שהוא נהנה יותר מש"ש ג"כ חייב על גנבה ואין משלם בטוען טענת גנב, כן פי' בגמרא שם, וצ"ל כגי' הגר"א והשומר חייב והשואל חייב, וכבר בארתי שלכן בפ' ראשונה אמר כי יתן וכו' כסף או כלים שהם דרך לשמרן בחנם ובפ' זו תפס חמור או שור שדרך לשמרן בשכר:

ואם גנב יגנב. ר' יוסי ס"ל שכפל המקור על הפעל נדרש בכ"מ כמ"ש בע"ז (דף כז) מל המול ימול שס"ל לר' יוסי לא דברה תורה כלשון ב"א [ואע"ג דבזבחים (דף קח) אמר לר' יוסי דאיש איש דברה תורה כלשון ב"א, לא כן בכפל המקור עם הפעל, ופי' שבא לבאר שבא לשון גנבה לדוגמא וה"ה אבדה שדומה לגנבה, ות"ק ס"ל דברה תורה כלשון ב"א כמ"ש בב"מ (דף צד) ולמדו מן הסברא עי' בגמ' שם:

ואם גנב יגנב מעמו. כבר בארתי (צו סי' קנז) שיש הבדל בענין לקיחה בחזקה בין לקח ממנו ובין לקח מאתו או מעמו, שבמלת מעמו מציין שלוקח דבר שהוא ברשות חברו, ובזה מביא את הנוקד, שהוא הרועה הגדול שהוא עצמו עם נעריו שומרים כל הצאן והגניבה הוא מרשותו ומוציא הצוער אם מסר הבהמה לשומרים צעירים שהם שומרים ורועים שפ"ע שאז פטור כי חל החיוב על הצוער, והעתקתי כגי' הגר"א עפ"י המלקט: