שמות כא, לה

וכי יגף. ידחוף, בין בקרניו, בין בגופו, בין ברגליו, בין שנשכו בשניו, כלן בכלל נגיפה הם, שאין נגיפה אלא לשון מכה:

שור איש. שור של איש:

ומכרו את השור וגו'. בשוים הכתוב מדבר, שור שוה מאתים שהמית שור שוה מאתים, בין שהנבלה שוה הרבה, בין שהיא שוה מעט, כשנוטל זה חצי החי וחצי המת, וזה חצי החי וחצי המת, נמצא כל אחד מפסיד חצי נזק שהזיקה המיתה, למדנו שהתם משלם חצי נזק, שמן השוין אתה למד לשאינן שוין, כי דין התם לשלם חצי נזק לא פחות ולא יותר או יכול אף בשאינן שוין בדמיהן כשהן חיים, אמר הכתוב וחצו את שניהם, אם אמרת כן, פעמים שמזיק משתכר הרבה, כשהנבלה שוה למכר לנכרים הרבה יותר מדמי שור המזיק, ואי אפשר שיאמר הכתוב, שיהא המזיק נשכר. או פעמים שהנזק נוטל הרבה יותר מדמי נזק שלם, שחצי דמי שור המזיק שוין יותר מכל דמי שור הנזק, ואם אמרת כן, הרי תם חמור ממועד, על כרחך לא דבר הכתוב אלא בשוין. ולמדך שהתם משלם חצי נזק, ומן השוין תלמד לשאינן שוין, שהמשתלם חצי נזקו שמין לו את הנבלה, ומה שפחתו דמיו בשביל המיתה, נוטל חצי הפחת והולך, ולמה אמר הכתוב בלשון הזה ולא אמר ישלם חציו, ללמד שאין התם משלם אלא מגופו, ואם נגח ומת, אין הנזק נוטל אלא הנבלה, ואם אינה מגעת לחצי נזקו, יפסיד. או שור שוה מנה שנגח שור שוה חמש מאות זוז, אינו נוטל אלא את השור, שלא נתחיב התם לחיב את בעליו לשלם מן העליה:

וַאֲרֵי יִגוֹף תּוֹר דִגְבַר יָת תּוֹרָא דְחַבְרֵהּ וִימוּת וִזַבְּנוּן יָת תּוֹרָא חַיָא וִיפַלְגוּן יָת כַּסְפֵּהּ וְאַף יָת דְמֵי מֵיתָא יְפַלְגוּן:

וַאֲרוּם יִנְגוֹף תּוֹר דִּגְבַר יַת תּוֹרָא דְּחַבְרֵיהּ וִימוּת וִיזַבְּנוּן יַת תּוֹרָה חַיָיא וְיִפְלְגוּן יַת דְּמֵיהּ וְאוּף יַת דְּמֵי מוֹתָא יִפְלְגוּן

וכי יגוף. אמר בן זוטא כי רעהו תואר לשור ולא ראה כי שור איש סמך הוא. וכן הוא שור רעהו ואין לשור ריע רק בן זוטא לבדו וזה השור שהוא תם ישלם בעליו חצי נזק:

וחצו את כספו - חכמים פירשו כל הפסוק: כי עולה הכל לתשלומי חצי נזק, ופירשו שוויו של חי ושל מת לפי ענין חצי נזק.

ומכרו את השור החי היינו כשהזיק חוץ מרשות בעליו. אבל אם הזיק ברשות בעליו פטור, יכול לומר מזיק לניזק תורך ברשותי מאי בעי.

וחצו את כספו וגם את המת לפי שהיה תם ואין דרכו להזיק לא היה לבעל שלו להזהר בו ולא פשע ומזלא דתרוייהו גרים, לפיכך שניהם שוים בהיזק.

ומכרו את השור החי. וגם את המת ימכרו וחצו את כספו לפי שהיה תם ולא דרכו להזיק ולא היה על הבעל להזהר בו ולא פשע ומזלא דתרווייהו גרם לפיכך תרווייהו שווים בהיזק ובסתמא דבר הכתוב דמסתמא שור כשור ושוה זה כזה וכשחולקין אותן נמצא ההיזק שוה ביניהם ומתוך כך יש להבין שאם אינם שוים שיהיה חצי היזק על המזיק וחציו על הניזק ובלבד שיהא שוה שור המזיק חצי הנזק שאם אינם שוים רק חצי נזק שעשה יקחנו הניזק כולו ואם אינו שוה חצי נזק יקח מי שהזיקו ותו לא דכיון שלא פשעו הבעלים בדבר לא ישלם לו רק מי שעשה לו הנזק אותו יקח וכן אמר' רבות' דתם אינו משלם רק מגופו:

שור איש את שור רעהו. אמרו את, ירצה ששניהם שוים בחייהם כשנערכו אותם יהיו שוים, והוא אמרו שור איש את שור פרוש, הנערך אתו, אבל אם היה גדול הנוגף אין לנזק אלא חצי נזקו, וכן מבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה (בבא קמא לד,א). ואם אין שעור המזיק כנזק אין לומר שיטל יותר מחציו של חי, שאם כן לא היה הכתוב תולה במכירת השור החי אלא היה לו לומר יתן לו חצי נזקו של מת ויחצון המת, וממה שתלה בחצי שור החי שמע מנה שאין לו אלא חצי החי הגם שיעלה לפחות מחצי נזק, ולא חש עלי לטעות שאפלו יותר ממה ששוה. ואם תאמר כלך לדרך זה מה שתלה הדבר בחצי החי הוא אפלו יהיה בחציו יותר מחצי נזק ואמר ההשואה בשורים להיכא שלא היה שוה שיטל יותר מחצי, זה אינו דלכשתאמר כי נגף יטל חצי מזיק הרי לא חלקת, אם כן לפעמים יגח שור שוה מאתים לשור שוה חמשים ולכשתדון כסברא זו הרי הוא נוטל כפלים מהזקו, ונראה למי דומה דין זה שנסכים עליו.

ומת. הדבר ברור דה״ה לא מת דמה לי קטלא כולה או קטלא פלגא אלא משום דמיירי בפ׳ באופן שאין הניזק שוה כלל כמו שיבואר מש״ה הקדים ומת דאז קרוב שלא תהא הנבילה שוה כלום:

ומכרו. למ״ד יושם דבעל חוב הוא קאי על ב״ד. ולמ״ד יוחלט דשותפי נינהו משמעות ומכרו מדעת הניזק והמזיק. שיד שניהם בו:

וחצו את כספו. במחיר השור החי יחצו את כספו של שור המת. והיינו באם אין הנבילה שוה כלום. והיה ראוי לכתוב וחצו את כספו בשור החי. אבל א״כ הייתי אומר שיהא בשותפות בשור החי ואינו יכול להכריחו למכור מש״ה כתיב ומכרו וגו׳. והטעם פשוט שהרי לא נשתתף עמו מעולם ואינו נוח לו להיות שותף עמו:

וגם את המת יחצון. אם יש בבשר המת איזה שווי יחצון שווי הנזק גם עם בשר המת. היינו מה שניתותר היזק שלם אחר שימכרו הנבילה. ישלם חצי ההיזק ממחיר השור החי:

וכי יגוף, נגיפה כולל כל הכאה במכת מות, פי' בקרן שע"ז בא לשון נגיחה, בין בגוף בין ע"י נשיכה, [ואינו בכלל שן דזה אין הנאה להזיקה (וכמ"ש בב"ק דף ב')] ור' אליעזר לשטתו דס"ל (בסוף פרק שור שנגח) שאין לו שמירה אלא סכין, ובגמ' מקשה על ר' אליעזר ממ"ש ולא בשמרנו שמשמע שיש לו שמירה, וז"ש והרי דברים ק"ו אם בעליו שמרו חייב כשהזיק ר"ל שלשטת ר' אליעזר שאין תקנה אלא סכין חייב אף כששמרו שמירה מעולה וא"כ למה אמר ולא ישמרנו, ומזה מוכיח שגם שור שדרכו להמית בנשיכה הוא בכלל והואיל שמירה אחרת, ר"ל שא"צ לשמור כל גופו רק לסגור את פיו בזממא דפרזלא שלא יוכל לנשוך, שזה מועיל גם לר"א, ובזה אמר ולא ישמרנו [מזה מבואר שלא כדברי התוס' דף מ"ו ד"ה אלא]:

שור איש את שור רעהו. הקטן אינו בכלל איש והוא בכלל רעהו, והכותי הוא בכלל איש ואינו בכלל רעהו. ומזה יוצא הדין, המבואר בב"ק (דף לז לח) לענין שור כותי, ושם (דף לט) לענין שור של קטן:

ומכרו את השור החי וכו'. מפשטות הכתוב משמע שיקח הניזק תמיד חצי השור החי והמזיק יקח חצי שור המת, אך זה א"א שא"כ יצויר שלפעמים המזיק נשכר אם חצי הבשר והעור של המת שוה יותר מן חצי החי, ולפעמים נוטל הניזק יותר מן הזיקו אם חצי החי שוה יותר מן כל ההיזק, וע"כ והכתוב תפס הציור בשדמי שני השורים שוים, כ"א שוה מאתים, כי לרוב השור המנגח הוא בלתי חלוש נגד הנגח כי הוא מנצחו בכחו, וכן הנגח החלוש יתחבא ויסתר מן החזק ממנו, וע"כ בא הציור ששניהם שוים בגדלם ובכחם, וס"ל לר"מ שמ"ש וגם את המת יחצון פי' את השור המת ובא על השומא שישומו כמה שוה חצי השור האי וכמה היה שוה חצי השור המת כשהיו בחיים, ואם שומת שניהם שוה כגון שור שוה מנה שנגח שור שוה מנה נוטל חצי השור החי, וז"ש בגמ' לר"מ מ"ש את המת יחצון פחת שפחתו מיתה פוחתין בחי, היינו שור המת כמה היה שוה בחיים וכמה נפחת עתה, וז"ש ר"מ שע"ז נאמר ומכרו את השור החי, ור' יהודה ס"ל שמ"ש את המת פירוש את הנבלה, לא את השור המת שישומו כמה היה שוה בחייו, שא"כ היל"ל וגם את שור המת יחצון, אבל המת היינו הנבלה, וע"כ מצייר שיקח חצי החי וחצי הנבלה, ונ"מ שלר"י הנבלה שייכה גם אל המזיק לענין פחת או שבח, הגם שהבעלים מטפלים בנבלה כ"ש משור המועד, והגם שלרוב לא יהיה החשבון בצמצום שיהיה חצי דמי שור המזיק כחצי דמי שור הניזק, תפס הכתוב ציור זה ללמד שעל אופן ששניהם שוים יקח כ"א החצי ומזה למדנו בשאינם שוים, שכבר בארתי בס' התו"ה (צו סי' מ"ד) שיש הבדל בין שם מחצית ובין שם חצי, ששם חצי לא יורה תמיד על חצי מצומצם, כמו חצי שבט המנשי, שלא היה חצי מצומצם, רק כל שנחלק לשתים נקרא חצי, ובאופן זה גם כשאין דמיהם שוים עולה היטב מ"ש וחצו את כספו ר"ל שיחלק את הכסף לשני חלקים בלתי שוים וכ"א יקח כפי חלקו, וכ"ז מובא בב"ק (דף לד) עיי"ש:

ז פירוש לא שור את איש שהרי כתיב אחריו את שור רעהו: