שמות כא, יט

על משענתו. על בוריו וכחו:

ונקה המכה. וכי תעלה על דעתך שיהרג זה שלא הרג, אלא למדך כאן שחובשים אותו, עד שנראה אם יתרפא זה, וכן משמעו כשקם זה והולך על משענתו אז נקה המכה, אבל עד שלא יקום זה לא נקה המכה:

רק שבתו. בטול מלאכתו מחמת החולי, אם קטע ידו או רגלו, רואין בטול מלאכתו מחמת החולי כאלו הוא שומר קשואין, שהרי אף לאחר החולי אינו ראוי למלאכת יד ורגל, והוא כבר נתן לו מחמת נזקו דמי ידו ורגלו, שנאמר (פסוק כד) יד תחת יד רגל תחת רגל:

ורפא ירפא. כתרגומו, ישלם שכר הרופא:

אִם יְקוּם וִיהַלִיךְ בְּבָרָא עַל בּוּרְיֵהּ וִיהֵי זַכָּאָה מָחַיָא לְחוֹד בּוּטְּלָנֵהּ יִתֵּן וַאֲגַר אַסְיָא יְשַׁלֵם:

אִין יְקוּם מִמַּרְעֵיהּ וּמְהֲלֵךְ בְּשׁוּקָא עַל מוֹרְנִיתֵיהּ וִיהֵי זַכְיַי מַחְיָיא מִדִּין קְטוֹל לְחוֹד בּוּטְלִין עִיבִידְתֵּיהּ וְצַעֲרֵיהּ וְנִזְקֵיהּ וּבַהֲתֵיהּ יִתֵּן וַאֲגַר אַסְיָא יְשַׁלֵּם עַד דְּמִתְּסֵי

אוֹ בְּמַרְתּוֹקָא וְלָא יָמוּת וְיִטְלַק לְעֶרֶס מְרָע:

על משענתו על בוריו וכחו לשון רש"י ואמר ר"א כי טעמו שלא ישען על אחר כדרך החולים רק על עצמו כי אז ינקה המכה שיוציאוהו מבית הסוהר ולפי דעתי כי משענתו כפשוטו כמו ואיש משענתו בידו מרוב ימים (זכריה ח ד) משענת הקנה הרצוץ (מלכים ב יח כא) ויאמר הכתוב כי כאשר יתחזק המוכה והוא מתהלך תמיד בחוץ בשווקים וברחובות על משענתו כמשפט החלושים שנתרפאו מחולי ונקה המכה ולמד שאפילו פשע בנפשו ומת בחולשתו אחרי כן לא יומת ודבר הכתוב בהווה כי המוכים שנפלו למשכב לא יתהלכו בחוץ עד שתחיה מכתם ויצאו מידי סכנה וזה טעם והתהלך בחוץ כי אם יקום ויתהלך בביתו על משענתו לא ינקה ובמכילתא (כאן) אם יקום והתהלך שומע אני בתוך הבית ת"ל בחוץ אי בחוץ שומע אני אפילו מתנונה ת"ל אם יקום וגם זה נכון מאד שיאמר הכתוב אם יקום ממשכבו לגמרי והוא מתהלך תמיד בחוצות שלא יחזור למשכבו בבאו מן החוץ כמנהג המתנונים אע"פ שהוא חלוש ונשען על משענת ינקה המכה והכלל כי כל זה כמין משל בהווה והדין הוא שיאמדוהו לחיים (סנהדרין עח) ולכך תרגום אונקלוס על בורייה ואמר רק שבתו יתן ורפא ירפא ולא אמר שבתו ורפואתו יתן להגיד שיתן השכר אל הרופאים וירפאו אותו ולא יוכל לתבוע שיתן לו השכר והוא יעשה בו דברים אחרים רק ירפא בו על כל פנים

אם יקום. על חז"ל נסמוך. שפי' על משענתו שלא ישען על אחר כמשפט החולים. רק על עצמו:

ונקה המכה. שיוציאוהו מבית הסהר.

ופי' שבתו מגזרת שביתה ששבת ממלאכתו. ונכון הוא. והוא על משקל שברו כי התי"ו שורש ויתכן להיותו כמו זה שבתה הבית מעט. שהוא מגזרת ישב והטעם זמן ישיבה בבית ששובת בלי מלאכתו. והעד על זה הפי' שהוא הפך והתהלך בחוץ:

ורפא ירפא. לאות שנתן רשות לרופאים לרפא המכות והפצעים שיראו בחוץ. רק כל חלי שהוא בפנים בגוף ביד השם לרפאתו. וכן כתוב כי הוא יכאיב ויחבש.וכתוב באסא וגם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים והנה הכתוב הפריש כי לא אמר ורפוא ירפא מן הבנין הקל. רק ורפא ירפא שהוא מהבנין הכבד ועוד אפרש זה היטב בפרשה הזאת. וחכמינו קבלו דברים אחרים עם אלה שניהם. כאשר קבלו בשמים עם קטורת סמים. ואינם כתובים:

אם יקום והתהלך וגו' - ואם ימות אפילו לזמן מרובה, מות יומת מכהו. אבל בעבדו אינו חייב אלא אם מת תחת ידו, אבל אם יום או יומים יעמוד פטור.

שבתו - בטול מלאכתו.

אם יקום הפסוק הזה מתחיל בא' ומסיים בא' ירפא לו' לך שהקב"ה שולח יסורים על האדם וגוזר עליהם שילכו לאותו יום ולאותו שעה:

ונקה ג' במס' ונקה המכה. ונקה האיש מעון. מי שלח ידו במשיח ה' ונקה ג' מוחלין להם על כל עונותיהם חולה שנתרפא. חתן ומלך. אם יקום והתהלך בחוץ כגון שנתרפא ונקה מעונותיו. ונקה האיש היינו ע"י שישקנה והיא תמות והוא יקח אחרת ואז ונקה האיש מעון. מי שלח ידו במשיח ה' ונקה היינו מלך:

רק שבתו יתן למעוטי אם עבר על דברי הרופא:

ורפא ירפא. כל רפואה בבשר ודם לא מצאנוהו בכל הכתובים כי אם בדגש, וכן (ירמיהו נ״א:ט׳) רפאנו את בבל ולא נרפתה אבל בהקב"ה מצינו ברפה והוא שכתוב (שם יז) רפאני ה' וארפא, וכתיב (תהילים קמ״ז:ג׳) הרופא לשבורי לב, (הושע י״ד:ה׳) ארפא משובתם, (בראשית כ׳:י״ז) וירפא אלהים את אבימלך, (שמות ט״ו:כ״ו) כי אני ה' רופאך. והטעם בזה כי הרפואה בבשר ודם אינה אלא ע"י צער וטורח והוא שיסבול הסם או המשקה המר, אבל רפואה של הקב"ה בנחת אין שם צער כלל כי ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה. ומה שארז"ל ורפא ירפא מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות לא אמרו אלא במכה שבחוץ שהכתוב מדבר בה אבל חולי מבפנים אין זה תלוי ביד הרופא אלא ביד הרופא כל בשר אשר בידו נפש כל חי.

אם יקום והתהלך. אבל אם לא קם ונשתהה במשכב חולה זמן מרובה ומת באותו חולי מות יומת המכה.

על משענתו. מקלו, כמו וקח משענתי בידך דגבי אלישע כדרך העומדים מחליים.

שבתו יתן. זמן ישיבתו בלא מלאכה, כמו זה שבתה הבית מעט. וראיה לדבר אם יקום והתהלך בחוץ.

יתן. אפילו נרפא בלא מום.

ורפא ירפא. שאנ"ר בלע"ז וכן תרגום ואגר אסייא ישלם פי' יתן שכר הרופא:

ונקה המכה. ממיתה אבל אם היה מת מאותו המכה חייב מיתה:

ורפא ירפא נתן רשות לרופא לרפא מכת חרב אבל החלאים השם יתעלה ירפאם שנאמר בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים ומה שלא אמר שבתו ורפואתו יתן לומר שאם תבע המוכה הרפואה לא יתן אלא לרופא שלא יקראוהו שור נגח:

רק שבתו יתן ורפא ירפא. פרוש, אפילו אחר שקם והתהלך בחוץ, אם הוא עדיין בטל ממלאכתו ואינו יכול לעשותה, או שעדיין הוא צריך לרופא לשיורי החולי מחמת המכה, הרי זה חייב לתת.

ואמרו ״רק״ יתבאר על פי מה שכתב רמב״ם (הלכות חובל ומזיק ב): משערין את הרפוי וכו׳, וכן השבת אומדין וכו׳, ואם וכו׳, וארך החולי יותר על מה שאמדוהו אינו מוסיף לו כלום וכו׳, במה דברים אמורים כשרצה המזיק שזו תקנה היא לו וכו׳, עד כאן. ולזה אמר ״רק״ וגו׳, פרוש, למעט בא שיש זמן שלא יתן שבתו ורפואתו, והוא אם קדם וקצב וכו׳, אבל בלא קצבה יתן עד שיתרפא לחלוטין.

ורפא ירפא. יתבאר על דרך מה שכתב רמב״ם (הלכות חובל ומזיק ב יד): אמר לו הנזק פסוק וכו׳ ואני ארפא את עצמי – אין שומעין לו, והוא אמרו ורפא ירפא ולא אמר יתן כאמרו בשבתו הסמוכה, שהיה לו לומר שבתו ורפואתו יתן. והרבה דרשות נאמרו בכפל זה.

ונקה המכה. משמעו אפי׳ מדין שמים. ואע״ג שההכאה עצמה עון הוא ועובר בלאו מ״מ אם בא ע״י ריב ויכול להיות שחבירו קדמו בדבריו שראוי להכאה כמו הקורא לחבירו רשע או ממזר כידוע. נקה מכל דין שמים. וכ״כ ביש״ש ב״ק פ״ג ופ״ח:

רק שבתו. דהיזק בד״מ לא שייך לעושק דברים:

אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו. מתהלך בהתפעל מורה על הטיול הנה והנה, כמו מתהלך בגן לרוח היום, כמש"ש במדרש מקפץ ועולה מקפץ ויורד, ויש בו תנאי שיטייל בחוץ שזה מורה שהוא בריא אולם כי החולה יזיק לו האויר, ומ"ש על משענתו, א"ל דוקא משענת דהא זה סימן חולשה כמ"ש עוד ישבו זקנים וכו' ואיש משענתו בידו מרוב ימים, ור' ישמעאל דייק מ"ש משענתו בכנוי ולא אמר על משענת בלא כנוי דהא רוב ב"א הבריאים הולכים בלא משענת, ונשענים על כחם וגבורת גופם שהוא משענת הבחורים, והזקנים נשענים על מקלם, וצריך שילך על משענתו המיוחד לו מכבר, הבחור על משענת בוריו וכחו והזקן על מטהו, ומאמר זה מובא בירושלמי פ"ד דכתובות ופ"ח דסנהדרין: ואם זרחה השמש יתבאר לקמן (סי' קלב):

ונקה המכה. אין פי' שנקה מן המיתה דלמה ימות ואם בשאח"כ מת המוכה הלא אז לא ינקה לרבנן דר' נחמיה (דף עח) רק שנקה מן החבישה שחובשין אותו כמ"ש במגדף ומקושש ויניחו אותו במשמר, רק משם א"א ללמוד לדורות כמ"ש בסנהדרין ולמד מפה:

רק שבתו יתן. שהגם שעד עתה היה בחזקת חיוב מיתה ולא היה מחויב בשבת ורפוי, עתה שנקה מחיוב מיתה חזר עליו חיוב שבת ורפוי וה"ה דמי נזק וצער ובושת שמפורשים במק"א, דא"ל שרק שבת ורפוי יתן ולא זולת מדיוק מלת רק, שא"כ היה צ"ל אך שבתו יתן [שמבואר אצלנו שמלת רק ממעט במשפט הקודם ומלת אך ממעט במשפט השני כמ"ש באיה"ש כלל תקצ"א] ואז היה פי' אך השבת ורפוי יתן לא נזק וצער, אולם מלת רק ממעט מ"ש ונקה המכה שאינו נקי מן השבת והרפוי:

רק שבתו יתן. מענין השבתה שנותן לו מה שנשבת ממלאכתו בימי חליו שהיה ראוי להיות שומר פירות, ואין פירושו שיתן לעולם, רק כ"ז שמרפא א"ע, שהרפוי הוא רק מחמת מכה, אמנם ממ"ש ורפא ירפא בקדימת המקור אל הפעל מורה שיעשה הפעולה כ"פ [כמ"ש באילת השחר כלל לה], ומזה למד לגבי רפואה שאם חזרה המכה כ"פ או עלו צמחים מחמת מכה חייב לרפאות שנית, כמ"ש ורפא ירפא שאם נתרפא וחזר אפי' ד' וה' פעמים וכו', וא"כ י"ל כשם שלא חלק מכלל רפוי, וצריך לרפאות גם הצמחים שלא מחמת המכה, כן לא חלק מכלל שבת, ת"ל רק שבתו יתן ולא כתיב נתון יתן וכמ"ש בגמ' ב"ק (דף פה) אליבא דר' יהודא [דמכילתין אתיא כוותיה] שבת דלא תני ביה קרא לא מחייב, ומש"ש לר"י דמעטה קרא רק, ר"ל שמלת רק מורה שקאי למעלה ונקה המכה רק שבתו יתן, ר"ל משבת לא ינקה, וא"כ מוסב על המכה הראשונה שמזה דבר שינקה מן החבישה, ובאר מ"ש ורפא ירפא בכפל היינו אם נתרפא וחזר מחמה מכה, אבל שלא מחמת מכה פטור גם מרפואה, דלענין זה איתקש עכ"פ לשבת, כי התבאר בכללי הלשון שכל דברים הבאים במאמר א' יש לדמותם זל"ז וזה מכללי ההיקש כמ"ש באילת השחר (כלל קס), וא"כ הגם שלמד ברפואה לרפאות כ"פ אם הוא מחמת המכה, בשלא עלו הצמחים מחמת המכה נשאר על הדין שאינו חייב לרפאות כמו שאינו חייב בשבת, ופירושי עולה לפי הגירסא שבספרים, ור' ישמעאל ס"ל כרבנן בתראי שם, וכפל רפא ירפא מורה שנתנה תורה רשות לרפאות, ואזיל ר' ישמעאל לשיטתו בירושלמי שאינו דורש לשונות כפולים על רבוי הפעולה דס"ל ד"ת כלשון ב"א כמ"ש ג"כ בגמרא אליביה, ויש הבדל בין רפא בקל ומרפא בבנין הכבד שהמרפא הוא ע"י אחרים, ומזה למדו (ב"ק פה) שלא ירפאנו בעצמו לא ע"י רופא בחנם רק ע"י רופא בשכר שבזה הוא המרפא ע"י אמצעי:

ב דאי משענתו ממש אם כן עדיין חולה הוא ושמא ימות ולמה כתיב ונקה המכה:

ג ואפילו אם הוא רופא יכול לומר לו לא ניחא לי שתרפאני דכאריה דמית עלי וגם אם אמר לו יודע אני רופא שירפא אותך חנם יכול לומר לו אסיא דמגן במגן מגן שויא. מגן תרגומו של חנם: