שמות כ, ד

פסל. על שם שנפסל:

וכל תמונה. תמונת כל דבר אשר בשמים:

לָא תַעְבֵּד לָךְ צֶלֶם וְכָל דְמוּת דִי בִשְׁמַיָא מִלְעֵלָא וְדִי בְאַרְעָא מִלְרָע וְדִי בְמַיָא מִלְרַע לְאַרְעָא:

לָא תַעַבְדוּן לְכוֹן צְלַם וְצוּרָא וְכָל דְּמוֹי דְּבִשְׁמַיָא מִלְּעֵיל וְדִי בְאַרְעָא מִלְּרַע וְדִי בְמַיָא מִלְּרַע לְאַרְעָא

כי אנכי ה' אלהיך לבדי ואין ראוי שתשתף עמי אחרים ואנכי אל תקיף שיש לאל ידי וקנא שאקנא בנותן כבודי לאחר ותהלתי לפסילים ולא נמצא בכתוב בשום מקום שיבא לשון קנאה בשם הנכבד כי אם בענין עבודה זרה בלבד ואמר הרב במורה הנבוכים (א לו) שלא תמצא בכל התורה ובכל ספרי הנביאים לשון חרון אף ולא לשון כעס ולא לשון קנאה אלא בענין ע"ז בלבד והנה בקדושי עליון ויחר אף ה' במשה (לעיל ד יד) ויחר אף ה' בם וילך (במדבר יב ט) וכתוב (איוב מב ז) חרה אפי בך ובשני רעיך כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב אבל בלשון קנאה אמת הוא וכך אמרו במכילתא (כאן) בקנאה אני נפרע מע"ז אבל אני חנון ורחום בדברים אחרים ולפי דעתי שיזכיר קנאה בע"ז בישראל בלבד וטעם הקנאה כי ישראל סגולת השם הנכבד אשר הבדילם לו כאשר פירשתי למעלה (יט ה) והנה אם העם שלו משרתיו פונים אל אלהים אחרים יקנא בהם השם כאשר האיש מקנא באשתו בלכתה לאחרים ובעבדו בעשות לו אדון אחר ולא יאמר הכתוב כן בשאר העמים אשר חלק להם צבאות שמים ובכאן אני מזכיר מה שיורו הכתובים בענין ע"ז כי היו שלשה מינין הראשונים החלו לעבוד את המלאכים שהם השכלים הנבדלים בעבור שידעו למקצתם שררה על האומות כענין שכתוב (דניאל י כ) שר מלכות יון ושר מלכות פרס וחשבו שיש להם יכולת בם להיטיב או להרע וכל אחד עובד לשר שלו כי היו הראשונים יודעים אותם ואלה הם הנקראים בתורה ובכתובים כלם אלהים אחרים אלהי העמים כי המלאכים נקראים אלהים כמו שנאמר הוא אלהי האלהים (דברים י יז) השתחוו לו כל אלהים (תהלים צז ז) כי גדול ה' מכל האלהים (לעיל יח יא) ואע"פ שהיו העובדים מודים שהכח הגדול והיכולת הגמורה לאל עליון וכך אמרו רבותינו (מנחות קי) דקרו ליה אלה דאלהיא ובזה אמר הכתוב זובח לאלהים יחרם הזכירם בשם הידיעה והמין השני בע"ז שחזרו לעבוד לצבא השמים הנראה מהם עובדי השמש או הירח ומהם למזל מן המזלות כי כל אחת מן האומות ידעה כח המזל בה כפי משטרו על הארץ שלהם וחשבו כי בעבודתם יגבר המזל ויועיל להם כענין שכתוב (ירמיהו ח ב) ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם ואשר דרשום ואשר השתחוו להם וכמו שנאמר בתורה באיסור של ע"ז דברים ד יט) ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים יאמר כי בעבור שחלק השם אותם לכל העמים ונתן לכל עם כוכב ומזל לא תהיה נדח אחריהם לעבדם ואלה האנשים הם שהחלו לעשות הצורות הרבות בפסילים והאשרים והחמנים כי היו עושים צורות מזלם בשעות אשר להם הכח כפי מעלתם והיו נותנים בעם כפי מחשבתם כח והצלחה וקרוב בעיני שהוחל זה בדור הפלגה כאשר הפיצם השם אל הארצות ומשלו בהם הכוכבים והמזלות למחלקותיהם כי הבונים היו רוצים לעשות להם שם ולא יתחלקו כאשר רמזתי במקומו (בראשית יא ב) והיו לכל אלה הכתות נביאי שקר מגידים להם מן העתידות ומודיעים קצת הבאות עליהם בחכמת הקסם והניחוש כי יש גם למזלות שרים שוכנים באויר כמלאכים בשמים יודעים בעתידות וממין העבודה הזאת היו מהם עובדים לאנשים כי בראותם לאחד מבני האדם ממשלה גדולה ומזלו עולה מאד כנבוכדנצר היו אנשי ארצו חושבים כי בקבלם עליהם עבודתו וכוונתם אליו יעלה מזלם עם מזלו והוא ג"כ יחשוב כי בהדבק מחשבתם בו תוסיף לו הצלחה בכח נפשותיהם המכוונות אליו וזה היה דעת פרעה כדברי רבותינו (שמו"ר ט ז) ודעת סנחריב שאמר הכתוב במחשבתו אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישעיהו יד יד) וחירם וחביריו שעשו עצמם אלוהות כי היו רשעים לא שוטים גמורים והמין השלישי בע"ז אחר כך חזרו לעבוד את השדים שהם רוחות כאשר אפרש בע"ה (ויקרא יז ז) כי גם מהם יש ממונים על האומות שיהיו הם בעלי הארץ ההיא להזיק לצריהם ולנכשלים שבהם כידוע מענינם בחכמת נגרמונסיא גם בדברי רבותינו ובזה אמר הכתוב (דברים לב יז) יזבחו לשדים לא אלוה אלהים לא ידעום חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם לעג להם הכתוב שהם זובחים גם לשדים שאינם אלוה כלל כלומר שאינם כמלאכים הנקראים אלוה אבל הם אלהים שלא ידעום כלומר שלא מצאו בהם שום אלהות וכח שולטנות והם חדשים להם שלמדו לעשות כן מחדש מן המצרים המכשפים וגם אבותיהם הרשעים כתרח ונמרוד לא שערום כלל ומזה מזהיר ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם (ויקרא יז ז) והנה התורה אסרה בדבור הזה השני כל עבודה בלתי לה' לבדו ולכך הזהיר בתחלה לא יהיה לך אלהים אחרים על פני שהם המין הראשון וזהו על פני כאשר רמזתי סודו והזהיר עוד על הפסל וגם על התמונה שהיא תרמוז גם לדבר הרוחני המדומה כענין שכתוב (איוב ד טז) יעמוד ולא אכיר מראהו תמונה לנגד עיני וכך אמרו (ר"ה כד) אשר בשמים לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות ממעל לרבות מלאכי השרת כי גם בהם יעשו צורות לשכלים הנבדלים אשר הם נפש למזלות כאשר היה בענין מעשה העגל שאני עתיד לפרש בע"ה (להלן לב א) ואמר אשר במים מתחת לארץ לרבות השדים מתחת מים ושוכניהם (איוב כו ה) וכך אמרו (במכילתא כאן) להביא את הבוביא ואמר בכלם לא תשתחוה להם ולא תעבדם בשום עבודה כלל ואפילו לא יהא דעתו להוציא עצמו מרשותו של הקב"ה והנה ריקן כל העבודות כלן לשם המיוחד ית' (סנהדרין ס)

פוקד עון אבות על בנים אמר ר"א כי טעם פקידה כטעם זכירה כמו וה' פקד את שרה (בראשית כא א) שהוא כמו ויזכרה ה' (שמואל א א יט) והטעם כי השם יאריך לרשע אולי ישוב ויוליד בן צדיק אבל אם הלך הבן בדרכי אביו גם הדור השלישי גם הדור הרביעי יאבד זכרם כי השם יזכור מה שעשו האבות ולא יאריך עוד וכזה אמרו כל המפרשים וא"כ לא יפקוד עון אבות על בנים ועל שלשים רק על רבעים וראוי היה שיאמר פוקד עון אבות ובנים ושלשים על רבעים ואולי יאמרו שהוא זוכר העון על הבנים לאמר אתה ואביך חטאתם וכן יעשה עם השלשים ועם הרבעים ואז ינקם מהם ולא יפקוד להם עוד כי יכריתם בעון כולם ואין פירושם נכון שיאמר הכתוב הזכירה בכלם בשוה ולא יזכיר הנקמה שתהא ברבעים בסוף ולשון פקידה עם מלת "על" לא תבא על זכירה אבל היא הנקמה וכן וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם (להלן לב לד) וכן יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים (ישעיהו כז א) וכן יפקוד ה' על צבא המרום במרום (שם כד כא) כלם הנקמה והעונש והנכון בעיני שיאמר כי הוא פוקד העון אשר עשה האב על בניו ומכריתם בעון אביהם כענין שנאמר (שם יד כא) הכינו לבניו מטבח בעון אבותם וכן יפקוד אותו על שלשים כשלא יהיה עונם שלם בשני הדורות כענין כי לא שלם עון האמורי עד הנה (בראשית טו טז) ופעמים יפקוד עון כלם על הרבעים שנתמלאה סאתם ויכריתם אבל בדור חמישי לא יענש הבן בעון אביו הראשון והוסיף במשנה התורה (דברים ה ט) ועל שלשים ועל רבעים לשונאי כטעם או ואמר ר"א כי בני הבנים נקראים בנים על כן אחז דרך קצרה כי ממלת שלשים ורבעים יתבונן זה ואיננו כן אבל שלשים הדור השלישי בעון ורבעים כן כי הם ארבע חטאים והכתוב שאמר בשלש עשרה מדות (להלן לד ז) פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים יפרש על בני בנים השלשים והרבעים ולפיכך חזר משה במרגלים ואמר על בנים על שלשים ועל רבעים (במדבר יד יח) ולא הזכיר בני בנים והכל אחד ואמר הכתוב לשונאי כשיהיו הבנים שונאי השם שאם הוליד בן צדיק לא ישא בעון האב כמו שפי' יחזקאל (יחזקאל יח כ) ומדברי רבותינו (מכילתא כאן) נראה כפירוש הזה שפירשתי שלמדו מכאן שמדה טובה מרובה על מדת פורענות שמדת פורענות לארבעה דורות וכו' ואם היה כפירוש הראשון הזה שפירשתי היתה מדה טובה מרובה אם יאריך גם דור עשירי ויתכן שתהיה המדה החמורה הזאת בעבודת גלולים בלבד כי בה יזהיר אבל בשאר המצות איש בעונו ימות (ירמיהו לא כט) והסוד הנסתר בפוקד עון אבות על בנים בתחלת ספר קהלת (א ד) תמצאנו וכבר כתבתיו (בראשית לח ט)

ואשר בארץ מתחת. שהוא מתחת השמים התמונות רבות כאשר הם מפורשות בפרשת ואתחנן גם כן במים ואמר הכתוב מתחת לארץ. כי הים והארץ כדור אחד:

לא תעשה לך פסל. אפילו שלא לעבדו:

תמונה בגי' פרצוף אדם:

ואשר בארץ בגימ' המה ההרים והגבעות:

מתחת בגימטריא זו שלשול קטן:

לא תעשה לך פסל וכל תמונה. אחר שהזהיר לא יהיה לך במחשבה הזהיר על המעשה שלא לעשות תמונתם כי אולי יחשוב שהוא עושה בזה חפץ הש"י ואינו עובר על רצונו כלל אם הוא עושה צורת האמצעי שהטובה באה על ידו כדי להיות זכרון לנסים ונפלאות שעשה הקב"ה לישראל ע"י הסבה ההיא או ע"י האמצעי ההוא מפני שיאמר והלא כמה מצות יש בתורה שהן לזכרון דבר כענין הסוכה שנאמר (ויקרא כ״ג:מ״ב) בסכות תשבו שבעת ימים וסמך לו למען ידעו דורותיכם כי בסכות, וכן אכילת הפסח על שם שפסח המקום וכן המצה על שם שנגאלו ולא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ אף הוא יחשוב לעשות הפסל ההוא או התמונה ההיא לזכרון המצוה המעידה על שרש דבר באלהותו של הקב"ה וביכלתו, ועל כן באה התורה ואסרה לעשות שום פסל ותמונה אפילו אמצעי שאם יעשה כן סופו שישתחוה לו ואחר ההשתחויה יבא לעבדו, כענין שכתוב (תהילים א׳:א׳) אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב, ודרשו רז"ל מאחר שלא הלך היכן עמד ומאחר שלא עמד היכן ישב, אלא לומר לך שאם הלך סופו לעמוד ואם עמד סופו לישב ואם ישב סופו ללוץ ואם לץ עליו הכתוב אומר (משלי ט׳:י״ב) ולצת לבדך תשא אחרון אחרון חמור והנה הוא נמנה עם כת לצים שאינם מקבלים פני השכינה וכענין שכתוב (ישעיהו כ״ח:כ״ב) ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם וכן בכאן אמר לא יהיה לך לא תעשה לך לא תשתחוה להם ולא תעבדם, שאם עשה סופו להשתחוות ואם השתחוה סופו לעבוד ואחרון אחרון חמור. ומה שאמר לא תעשה לך פסל וכל תמונה ואחרי כן צוה במעשה כרובים הפה שאסר הוא הפה שהתיר.

ולשון וכל תמונה שום תמונה כמו לא תעשה כל מלאכה שום מלאכה, או ירמוז וכל תמונה לתמונה הנקראת כל, יאמר לא תעשה לך פסל ולא כל שהיא תמונה. אשר בשמים ממעל, וכן כתוב באזהרה (דברים ד׳:כ״ג) ועשיתם לכם פסל תמונת כל. אשר בשמים ממעל, יזהיר שלא יעשה צורת המלאכים ושאר התמונות הקדושות שהם למעלה בשמים כגון האופנים והשרפים וחיות הקדש. ואשר בארץ מתחת, שלא יעשה צורת אדם ולא צורת בהמה חיה ועוף שהם למטה בארץ. ואשר במים מתחת לארץ, שלא יעשה צורת השדים שבתהום ולמדך הכתוב בזה שארץ עומדת על המים, וע"כ אמר ואשר במים מתחת לארץ וכן הכתוב מעיד (תהילים קל״ו:ו׳) לרוקע הארץ על המים. ומן הידוע כי השדים לג' חלקים נחלקים, יש מהם שוכנים באויר בגלגלי היסודות והם המחלימים את האדם בלילה, ויש מהם שוכנים בקרבנו והם המחטיאים האדם, ויש מהם שוכנים בתהומות ים ואלמלא נתנה להם רשות לעלות היו מחריבים את העולם. ודרשו רז"ל אשר בשמים, לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות. ממעל, לרבות מלאכי השרת. ואשר בארץ, לרבות אדם ובהמה וחיה ועוף. מתחת, לרבות שקצים ורמשים. ואשר במים, לרבות דגי הים. מתחת לארץ, לרבות השדים, וכן אמרו רז"ל מתחת לארץ לרבות הבוביא.

לא תעשה לך פסל וכל תמונה במקום אחר הוא אומר הטעם כי לא ראיתם כל תמונה, שלא תאמר אתה אל מסתתר ואין רואך אעשה לי פסילים לזכרונך להשתחות לך לכבודך.

וכל תמונה וי״ו יתרה, פי׳ לא תעשה לך פסל של כל תמונה אפי׳ אין לו פרצוף הואיל והם לשם עבודת כוכבים כגון אבני מרקוליס שאין להם דמות פרצוף. וכל תמונה שום תמונה כמו כל אלמנה ויתום.

לא תעשה לך פסל וכל תמונה. א"ת לא אעבוד אלהים אחרים אבל אתה אל מסתתר ואין לראותך כי לא יראך אדם וחי אעשה לי פסילים ותמונות שיהו מצויים לי ואעבוד אותם ואשתחוה להם לכבודך ואז אזכור אותך כמו שאמרו המינין לכך נאמר לא תעשה לך ואם יעשו אותם אחרים לא תשתחוה להם ובמקום אחר הוא אומר הטעם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' עמכם א"כ מה תמונה תעשו וכן הוא אומר אל מי תדמין אל ולפיכך אני מתרה בך שלא תעשה כל תמונה:

אשר בשמים ממעל. כלומר למעלה מן השמים כגון חיות ואופנים ומלאכי השרת כמו שאמ' רבות':

ואשר בארץ מתחת. כגון אדם ובהמות וחיות ועופות ודגים ושמש וירח וככבים וכל הנראה על הארץ:

ואשר במים מתחת לארץ. מכל אשר בתוך התהום:

אשר בשמים ממעל לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות ממעל לרבות מלאכי השרת ויש להקשות אחר שאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני והם המלאכים כמו שכתב הרמב"ן מה צורך לחזור ולומר ממעל לרבות מלאכי השרת ונראה שבתחלה הזהיר על עבודתם ואחר כך הזהיר על עשייתם ונראה לי שיש מלאכים בשני פנים אחד מניעי הגלגלים שנית משוררים ומה שאמר בתחלה לא יהיה לך אלהים אחרים הם המלאכים המשוררים כאז"ל שלשה כתות של מלאכי השרת אחת אומרת קדוש וכו' ומה שאמרו ז"ל ממעל לרבות מלאכי השרת הם מניעי הגלגלים ולזה אמר אשר בשמים הם חמה ולבנה ממעל מלאכי השרת שהם על השמים:

לא תעשה לך פסל וגו׳. צריך לדעת, אחר אמרו ״לא יהיה לך״ וגו׳ ואפלו במחשבה, מה צרך עוד לצוות על מעשה הפסילים? ואם לצוות על עשיתם אפלו לזולת, אם כן לא היה לו לומר תבת ״לך״. עוד, לא היה לו לגמר אמר לא תשתחוה אם לא באה האזהרה אלא על מעשה אומן. עוד, למה קרא לצלמים בשם פסל? עוד צריך לדעת, למה הצרך לומר פעם אחרת ה׳ אלהיך, שהיה מספיק לומר ״כי אנכי אל קנא״ וחוזרים הדברים להמדבר בתחלה ״אנכי ה׳ אלהיך״. עוד צריך לדעת, למה הצרך לתת טעם כי וגו׳ אל קנא, הלא בלא טעם זה יתחיבו לקבל גזרת מלכו של עולם ברוך הוא?

ונראה שיכון לומר אסור מין עבודה זרה חוץ מהמזכר בפסוק ״לא יהיה לך״, והוא כי יאמר אדם, האמת כי ה׳ הוא האלהים וכל זולתו אין, אבל לצד עצם גדלתו תתמעט תכונת האדם והשגתו לדבר לפניו ולשאל פרטי שאלותיו, כי אינו ממוסר גדר הכבוד שתבא בריה שפלה אפלה כמוני ותשאל שאלות מלפני המלך הגדול והנורא, ולפעמים ירבה בפרטי צרכיו דקים ורבים, ואיך יהיה לו כל כך עזות פנים להרבות לשאל דקדוקי השאלות. אשר על כן יתיעץ בדעת יצרו שיבחר לדבר דבריו לפני אחד ממשמשי עליון המשמשים לפניו במרום, והוא יעזר לו גם יהיה אמצעי לדבר דבריו לפני המלך הגדול בדבר הגדול אם יצטרך, ובאמצעות כן כבד יכבד את השמש ההוא ויברכהו וישתחוה לפניו בדרך כל הכבוד והמעלה, שבזה יתרצה לשאת משאו עליו לעשות לו צרכיו. ודע כי טעות זה בה טעו רב העובדים עבודה זרה, כי יודעים הם שעובדים ללא אלוה אלא כדי שיהיה להם לאמצעי וכו׳ כנזכר. ובחינה זו לא יקרא לה שם אלוה אלא פסל, כי הוא יודע כי לא אלוה הוא וזה הוא פסלותו שאין בו כח אלהי ופסלת הוא לפני העקר שהוא הבורא עולם. או קראו פסל כי הוא עומד להתפסל כשיעבירנו ה׳ מממשלתו על ידי סבה או על ידי סבת זה המשתחוה לו שיהא גורם להתפסל, על דרך אמרם זכרונם לברכה (איכה רבתי פ״ב) במעשה דור המבול שאמרו ״אנו משביעים לשרים הממנים״ וכו׳, וה׳ העביר ממשלת השרים, כאמרו (ישעיהו מ״ג:כ״ח) ״ואחלל שרי קדש״. וצוה ה׳ גם על בחינה זו ואמר לא תעשה לך פסל, פרוש, הגם כי לך בעצמך בדעתך שהוא פסל, אף על פי כן לא תעשהו לך.

וחזר ופרש מה הוא המעשה, ואמר לא תשתחוה להם וגו׳, ואמר הטעם להאסור כי אנכי ה׳ אל קנא, פרוש, מתקנא אני על הדבר הגם שיהיה בדרך זה. ולהבין תכן הכונה, הנה מצינו לה׳ שהזכיר פרט זה של הקנאה בפרשת נשא (במדבר ה:יד), דכתיב ״ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו״ וגו׳, הנה לפעמים יתקנא אדם באשתו על בנו ועל עבדו. וכבר ידעת כי ישראל בבחינת כלה הם, כרמוז בארך בספר קדש קדשים שיר השירים. ומעתה כשישראל עושים להם בעלים, הגם שלא ימרדו ולא יכחידו בבורא כי הוא אדון האדונים, השכל יחיב כי יתקנא הבעל. והמשל בזה אשת מלך כי תאהב עבד מלך או בנו להכין דקדוקי פרטים הצריכה להם ותחבקהו ותנשקהו, האם לא יתקנא המלך לדקרה בחרב? כמו כן הדבר הזה. והמבחין אפן דבקות נפש עם בני ישראל עם הבורא בחפיצה בחשיקה בדביקה באהבה רבה ישיג התבוננות המשכל. והוא מה שאמר כי אנכי ה׳ אלהיך, דקדק לומר ״אלהיך״ לרמז האמור, והוא סוד השראת שכינתו יתברך על ישראל ויחוד שמו, והמשכיל יבין. ולזה תמצא כי אמר הכתוב (דברים ד:יט) ״אשר חלק ה׳״ וגו׳ לכל העמים, כי העמים שריהם שרי מעלה והם המושלים בהם, לא כן בני ישראל, הוא מלכנו הוא שרינו הוא אלהינו, ברוך הוא.

ובדרך רמז ירמז אמרו לא תעשה לך פסל, פרוש, שלא יפסול את עצמו, כי בחטא האדם בעון עבודה זרה שהיא כנגד כל התורה כלה מטבעו נפסל ויוסר צלם אלהי, דכתיב (תהלים לט:ז) ״אך בצלם יתהלך איש״, ולא יראו פניו למעלה, ונכנס בגדר איסור לבני אל חי לבל יסתכלו בפניו, כמאמר הנביא למלך ישראל (מלכים ב ג:יד) ״לולי פני יהושפט״ וגו׳.

ואמר לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים וגו'. אע"פ שיש כמה מיני עבודה זרה שאין להם תמונה לא בשמים ולא בארץ מכל מקום נקט דוקא אלו לפי שאילו היו עובדים לדברים שאין לעולם בהם צורך היה הקב"ה מאבדם אבל עכשיו שהם עובדים גם לדברים שיש לעולם בהם צורך כחמה ולבנה ודוגמתם וכי מפני השוטים שקלקלו יאבד עולמו ואילו היה מאבד אותן שאין לעולם בהם צורך כל שכן דפקר טפי העובד לדברים שיש לעולם בהם צורך כי יאמר מאחר שאלו נאבדו ואלו נתקימו ודאי יש בהם ממש, על כן נקט דווקא אלו שבשמים ובארץ שלאבדם אי אפשר ואם לא יעבדו לאלו אין לחוש לשאר ע"ז כי בנקל לאבדם כמוץ אשר תדפנו רוח.

פסל וכל תמונה. ובדברות שניות כתיב פסל כל תמונה. דתמונה משמעו בשני אופנים. א׳ איזה צורה שהוא בחיים כאשר נברא והוא תמונת המזל שלו. שמזל בע״ח בצורת הבע״ח הוא. ואותו מקדשים עובדיו לע״ז. ב׳ ציור של איזה צורה בבריאה. ופי׳ פסל כמשמעו שפוסלים עץ או אבן באברים כפי הצורה. מעתה פי׳ פסל כל תמונה. משמעו חיתוך אברים של תמונה כפי׳ הא׳. ובא ללמדנו דדוקא פסל של תמונה אסור משא״כ פסל איזה אילן וכדומה שרי לעשות. שאין מזלו בצורת האילן והעשב כלל. ואם כן אין האילן והעשב מכונה בשם תמונה. אבל פסל וכל תמונה משמעו בין פיסול כמש״כ בין ציור בששר של תמונה ופי׳ תמונה כפי׳ הב׳ ציור של בע״ח. והכי תניא במכילתא לא תעשה לך פסל לא יעשה לך גלופה אבל יעשה לו אטומה ת״ל וכל תמונה. והיינו כמש״כ דגלופה היינו בחיתוך אברים. ואטומה היינו מצוירת בששר:

לא תעשה לך פסל. הרמב"ם בספרו ובספר המצות כתב שהוא אזהרה מעשות ע"ז לעבוד ואין חלוק בין שעשאה בידו ובין שצוה לאחרים לעשותה ואעפ"י שלא עבד אותה, והרמב"ן חולק עליו שהלאו אינו בעשית הצלמים אבל הוא מהלאוין שנאמרו בע"ז עצמם ר"ל בעובד אותה, וכן בכ"מ יתפרש כן כמו פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל אין הכונה בעשיתם אלא בעבודתם והקבלה באלהית, וכבר הזכירו בע"ז (דף מג) שהיה סובר שיש איסור בעשית הצורות אפילו לנוי ונדחה זה ואמרו כי תניא ההיא לעבדם ולא אמרו כי תניא ההיא בעושה ע"מ לעבדם, ובמג"א השיב שמש"ש כי תניא ההיא לעבדם עי' בעושה ע"מ לעבדם, וכן פירשו התוס' יומא (דף נד בד"ה כרובים), ובמכילתא מבואר כדעת הרמב"ם שאמר ע"ז לא תעשה לך פסל יכול לא יעשה גלופה אבל יעשה אטומה ת"ל וכל תמונה וכו', וי"ל לדעת הרמב"ן שהמכילתא אתיא כר' ישמעאל דס"ל בע"ז (דף נד) דע"ז של ישראל אסור מיד, וע"כ יש איסור ועשיתם, אבל להלכה דקיי"ל כר"ע דאינה אסורה עד שתעבד א"א לאסור עשיתה דכ"ז שלא עבדה לא נתפס עליה שם ע"ז, אולם הלא בסנהדרין (דף נו ע"ב) אלא ויצו זה ע"ז. מאי משמע, רב חסדא ור' יצחק בר אבדימי, חד אמר סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם, וחד אמר כי הואיל הלך אחרי צו, מאי בינייהו איכא בינייהו עכו"ם שעשה ע"ז ולא השתחוה לה, למ"ד עשו משעת עשיה מיחייב, למ"ד כי הואיל הלך עד דאזיל בתריה ופלח לה, אמר רבא ומי איכא למ"ד עכו"ם שעשה ע"ז ולא השתחוה לה חייב והתניא בעכו"ם דברים שב"ד של ישראל ממיתים עליהם ב"נ מוזהר עליהם אין ב"ד של ישראל ממיתין עליהם אין בז"נ מוזהר עליהם למעוטי מאי לאו למעוטי עכו"ם שעשה ע"ז ולא השתחוה לה, אמר רב פפא לא למעוטי חבוק ונשוק, הרי שבין ישראל ובין ב"נ מוזהר על עשית ע"ז אף שלא השתחוה לה, ממ"נ לר' ישמעאל ע"ז של עכו"ם אינה אסורה עד שתעבד. ולר"ע ע"ז של ישראל אינה אסורה עד שתעבד, הרי דאין זה תלוי בזה:

פסל וכל תמונה. במכילתא יכול לא יעשה לו גלופה אבל יעשה אטומה ת"ל כל תמונה, בארו ההבדלה בין פסל ותמונה שהפסל הוא צורה בולטת והתמונה הוא צורה שוקעת, הנה רש"י ז"ל פי' פסל שם נגזר מפעל פסל, פסל לך שני לחות, שחוצב אבנים בצורה ידועה מרובעת או עגולה, וכן ויפסלו בוני שלמה (מלכים א ה׳:ל״ב) שחצבו האבנים בשעור וכמות נרצה אצלם, ומזה שם פסל אם חוצב על האבן צורה ידועה בולטת מן הדברים הנמצאים בטבע כמו צורת אדם או בע"ח, ותמונה אין הצורה בולטת רק שוקעת, למשל אם משקיע צורה בולטת בשעוה שנעשה בו צורה שוקעת, ובענין זה אמר תמונה לנגד עיני, שלא ראה צורה בולטת ממשית, רק כח הדמיוני צייר לו צורה, כאלו מן הדבר הרוחני נשקע בדמיונו צורה שקבל ונשקע בו מן הדבר הרוחני, וכן מ"ש ותמונת ה' יביט, שצייר כל המציאות שבו נשקע ונחקק צורת החכמה העליונה, וכן ציירו חכמי האמת בסוד הצמצום כאלו בחלל הצמצום נחקק צורת החכמה של א"ס בצורה שוקעת, ואמר יביט שההבטה מורה על עיון השכל, שבהמציאות יעיין ויכיר דרכי החכמה הנשגבת, אבל בראות העין אין שם תמונה, שעז"א כי לא ראיתם כל תמונה, ועיין במו"נ ח"א פ"ג ופ"ד:

אשר בשמים ממעל. במכילתא או אשר בשמים יכול דמות חמה ולבנה כוכבים ומזלות ת"ל ממעל לא דמות כרובים ולא דמות אופנים, יכול יעשה לו דמות תהום וחשך ת"ל אשר בארץ מתחת ואשר במים מחאת לארץ להביא את הבוביא דברי ר"ע וי"א להביא את השברירים, הנה העמים הקדמונים היו מאמינים שיש אלהות השוכנים בשמים ויש השוכנים על הארץ, ויש השוכנים בימים ובנהרות, וע"כ הזהיר שלא יעשו דמות מאחד הנמצאים באלה המקומות, ויש הבדל בין על ובין מעל וממעל, שעל מציין שהוא על גופו של דבר, ומעל מציין שהוא באויר למעלה ומגופו של דבר, כמ"ש בב"ר (פ"ד) אלו נאמר על הרקיע הייתי אומר על גופו של הרקיע המים נתונים, כשהוא אומר מעל הוי הם תלויה במאמרו של מלך, וכשאומר ממעל מציין עוד למעלה יותר, וכמ"ש בב"ר (פנ"ו) וישם אותו על המזבח ממעל לעצים מפרש על המלאכים שנאמר שרפים עומדים ממעל לו, ובזוהר ויקרא (דף טז) כי גדול מעל שמים אתר דקיימא על השמים לעילא לעילא, וע"כ אמר שממ"ש בשמים ממעל מרבה כרובים ואופנים, ובר"ה (דף כד) לרבות מלאכי השרת, וכן במ"ש מתחת מרבה דמות תהום וחשך שהוא מתחת הארץ, וממ"ש במים מתחת לארץ, מוסיף מה שבמים שבתהום שהיו עובדים לבבואה שלהם כמ"ש בחולין (דף מא), או השברירים בריות שבתהום שאין להם עינים, שסנורים ת' שבריריא, ובגמרא לרבות שלשול קטן:

ע מל' פסל לך:

פ ר"ל שלא תפרש ששם עבודה זרה תמונה ועוד שבשמים אין תמונה כי התמונה שהיא הצורה היא מקרה צריכה לנושא ואי אפשר לעשות תמונה עומדת לכן פירש דבר שבשמים דהיינו כוכבים שהן בדמות טלה או שור: