שמות ב, כא

ויואל. כתרגומו ודומה לו (שופטים יט ו) הואל נא ולין, (יהושע ז ז) ולו הואלנו, (בראשית יח כז) הואלתי לדבר, ומדרשו לשון אלה, נשבע לו שלא יזוז ממדין כי אם ברשותו:

וּצְבִי משֶׁה לְמִיתַב עִם גַבְרָא וִיהַב יָת צִפּוֹרָה בְרַתֵּהּ לְמשֶׁה:

וְכַד חַכִּים רְעוּאֵל דְעָרַק משֶׁה מִן קֳדָם פַרְעה טָלַק יָתֵיהּ לְגוּבָא וַהֲוַת צִפּוֹרָה בְּרַתֵּיהּ דִבְרֵיהּ מְפַרְנָסָא יָתֵיהּ בְּסִיתְרָא בִּזְמַן עִשַרְתִּי שְׁנִין וּלְסוֹף עִשַרְתִּי שְׁנִין אַפְקֵיהּ מִן גוּבָא וְעַל משֶׁה בְּגוֹי גִינוּנִיתָא דִרְעוּאֵל וַהֲוָה מוֹדֵי וּמַצְלֵי קֳדָם יְיָ דַעֲבֵד עִמֵיהּ נִיסִין וּגְבוּרַן וְאִיסְתְּכִיַית חוּטְרָא דְאִיתְבְּרִאַת בֵּינֵי שִׁמְשְׁתָא וְחַקְיָין וּמְפָרַשׁ עֲלָהּ שְׁמָא רַבָּא וְיַקִירָא דְבֵיהּ עָתִיד לְמֶעֱבַד יַת תִּמְהַיָא בְּמִצְרַיִם וּבֵיהּ עָתִיד לְמִבְזַע יַת יַמָא דְסוּף וּלְהַנְפָקָא מוֹי מִן כֵּיפָא וַהֲוָה דָעִיץ בְּגוֹ גִינוּנִיתָא וּמִן יַד אוֹשִׁיט יְדֵיהּ וְנַסְבֵיהּ הָא בְּכֵין צָבֵי משֶׁה לְמִתַּב עִם גַבְרָא וִיהַב יַת צִפּוֹרָה בְּרַת בְּרַתֵּיהּ לְמשֶׁה

ויואל. אולי לא היה שם יתרו בן רעואל. על כן לא הזכירו הכתוב:

לשבת את האיש. לרעות את צאנו, כמו שבה עמדי:

ויואל משה. מה ראה משה ליטפל ביתרו עובד ע"ג אלא היה משה בורח מפני פרעה ומתירא ממנו שמא יגלגל עלילות בכל מקום שהוא כדי שיהרגוהו ועל כן הלך להתחתן עם אחד הכהנים שהם כומרים לע"ג מפני שהיו כל נכסיהם בני חורין אין למלך עליהם שום נגישה ולא שום תביעה כענין שכתוב (בראשית מ״ז:כ״ו) רק אדמת הכהנים לבדם לא היתה לפרעה וכתיב כי חק לכהנים מאת פרעה, ועל כן רצה להתחתן עם אחד מהם ושישא בתו אחר שנתגייר, ומה שבחר יתרו מן הכהנים מפני שהיו לו בנות רבות כדי שיעשה לו זול וירצו בו לאלתר ולא ידקדקו עמו ומזה אמר ולכהן מדין שבע בנות כי מה צורך להזכיר שהיו לו שבע בנות אלא שמן הטעם הזה רצה להטפל במקום ההוא ורצה להשבע להם בדבר שכן דרשו רז"ל ויואל משה אין אלה אלא שבועה כך שמעתי מפני הרב רבי דן ז"ל.

ויתן את צפורה בתו למשה. נקראת צפורה מלשון צפור שהוא עוף טהור על שם שעתידה להתגייר ולהטהר מטמאת ע"ג ולהזדווג למשה.

ויתן את צפרה למה נקרא שמה צפורה, שרצתה כצפור לקרוא למשה ד״א היתה יפה ומאירה כבוקר דמתרגמינן צפרא, ואומר ״באה הצפירה״ (יחזקאל ז,ז), ״ויצפור מהר גלעד״ (שופטים ז,ג).

את צפרה בתו למשה. טעם שכפל הזכרת שמו ולא הספיק לומר ״ויתן לו את״ וגו׳, יכון הכתוב להודיע כי היא בת זוגו, ותיבת למשה הוא דברי הכתוב שאומר כי צפורה למשה היא למנה בת זוגו.

לשבת את האיש. שכרו לרעות צאנו בשביל לחמו תמיד. וכ״כ הספורנו:

ויתן את צפרה בתו למשה. לא כתיב כאן לו לאשה כלשון המקרא בכ״מ. משום דמשמעות לו לאשה הוא לכלכל חייו ולהיות לו לעזר. משא״כ במשה שהיה מובדל מאנשים. ולא היתה לו לעזר. ועי׳ מש״כ להלן ו׳ כ״ה:

ויואל, כבר בארתי (הושע ה) שפעל יאל מורה שנתרצה אחר שמאן תחלה בדבר, מבואר שמשה לא נתרצה תיכף, וכן אחר שנתרצה לא נתרצה מצד שהוא כהן מדין רק לשבת את האיש מצד מעלתו וחכמתו, כי כהונתו לע"ז היה נגד רצון משה:

ק צ"ל דמייתי הכא ראיה מל' הואלתי שהוא ל' רציתי מהואלתי האחרון דכתיב לעיל בפ' וירא דב"פ כתי' שם הואלתי דהא הואלתי ראשון דכתי' שם אינו ל' רציתי אלא ל' התחלה כדפירש"י שם ע"ש: