שמות יח, כו

ושפטו. ודינין ית עמא:

יביאון. מיתן:

ישפוטו הם. כמו ישפוטו וכן (רות ב ח) לא תעבורי, כמו לא תעברי ותרגומו דינין אנון מקראות העליונים הם לשון צווי, לכך מתרגמין וידונון ייתון, ידונון, ומקראות הללו לשון עשיה:

וְדַיְנִין יָת עַמָא בְּכָל עִדָן יָת פִתְגַם קָשֵׁי מַיְתִין לְוָת משֶׁה וְכָל פִּתְגַם זְעֵיר דָיְנִין אִנוּן:

וַהֲווֹן דַּיְינִין יַת עַמָא בְּכָל עִידַן יַת פִּתְגַם קְשֵׁי מַיְיתוּן לְוַת משֶׁה וְכָל פִּתְגַם קָלִיל דַּיְינִין הִינוּן

ישפוטו הם. כמו ישפוטו בשורק תחת חולם כמו וגם לא תעבורי מזה. כמו ולא תעבורי. ורבי שלמה רצה להפריש ביניהם ולא עלתה בידו. ונוכל לומר דרך דקדוק כי ראינו חדלו פרזון בישראל חדלו בדגשות הלמ"ד בעבור שהוא באתנח. הרים נזולו בסוף פסוק. ואמר תהתלו בו כי חשבוהו כמו סוף פסוק כי מלת בו דבקה היא עם תהתלו. ותנועה אחת לבדה. וככה ישפטו הם כמו ישפוטו בעבור שיש להשיב כי אין כח האתנח ככח סוף פסוק בו. הנה עמים תחתיך יפלו. ה' על ימינך טוב עשית עם עבדך. ורבים כאלה וככה לא ימצא בסוף פסוק:

ישפוטו הם - כמו: לא תעבורי מזה. בכמה מקומות (וא"ו מלאפו"ם במקום וא"ו חול"ם).

הקשה ב' במסו'. הדבר הקשה. ערפך הקשה. מלמד שהיה משה דן דין האלמים שהיו קשי עורף:

[יביאון, ישפוטו לשון הווה].

את הדבר הקשה. אחר שיהיו דיינים ע״פ ד״ת שוב אין נ״מ בין דבר הגדול לדבר הקטן דדין פרוטה כדין מאה. אבל ודאי איזה ד״ת שהיה קשה על הדיינין וניצרך לילך לגדול ממנו הביאו אל משה. וכתיב את הדבר הקשה ולא כל הדבר משום דאפילו שהיה קשה לדיינים אלו לא הלך מיד למשה אלא לגדול ממנו וכדאי׳ בסנהדרין דפ״ח הוצרך הדבר לשאול שואל מב״ד שבעירו אם שמעו אומרים להם כו׳ ואם לאו באים לזה שעל פתח הר הבית כו׳ וכך היה במדבר שרק הקשה לכולם הביאו למשה. וכתיב יביאון בנו״ן הנוסף להקטין ההבאה. דאפילו הדין הקשה לכולם לא הביאו הבע״ד עם הטו״ת אלא תמצית הדבר הקשה:

וכל הדבר הקטן ישפוטו הם. עוד היה נ״מ דאפילו הדבר הקשה לכולם והיה מגיע למשה מכ״מ כמו שלא היה משה שומע הטו״ת כן לא היה הוא גומר את הפסק אלא מודיע הפסק לדיינים. והמה גומרים את הפסק. נמצא אחר שנעשה הדבר הקשה דבר קטן. נעשים המה השופטים. ומש״ה כתיב ישפוטו. בל׳ עשייה כמ״ש רש״י ז״ל. שנעשים בעצמם שופטים. והמה ישפטוהו. משא״כ לפי מאמר יתרו הלא מתחלה כשהיה עוסק גדול באו לפני משה לפסוק הדין והוא בעצמו היה צריך לחתוך הדין:

את הדבר הקשה. אחר שבעת שבחרם משה כבר למדו פרשה משפטים, היו דנים גם את הדבר הגדול עפ"י המשפט הקבוע, כמ"ש כקטן כגדול תשמעון, רק הדבר הקשה שלא יכלו למצוא פשרה עפ"י המשפטים הערוכים הביאו אל משה: