שמות יח, יט

איעצך ויהי אלהים עמך. בעצה, אמר לו צא המלך בגבורה:

היה אתה לעם מול האלהים. שליח ומליץ בינותם למקום, ושואל משפטים מאתו:

את הדברים. דברי ריבותם:

כְּעַן קַבֵּל מִנִי אֲמַלְכִנָךְ וִיהֵי מֵימְרָא דַיְיָ בְּסַעְדָךְ הֱוֵי אַתְּ לְעַמָא (תְּבַע) אוּלְפַן מִן קֳדָם יְיָ וּתְהֵי מַיְתִי אַתְּ יָת פִּתְגָמַיָא לִקֳדָם יְיָ:

כְּדוֹן קַבֵּיל מִינִי אִימְלְכִינָךְ וִיהֵי מֵימְרָא דַיְיָ בְּסַעֲדָךְ הֲוֵי אַנְתְּ לְעַמָּא תְּבַע אוּלְפַן מִן קֳדָם יְיָ וְתַיְתֵי אַנְתְּ יַת פִּתְגָמָא דִילְהוֹן קֳדָם יְיָ

ויהי אלהים עמך בעצה זו אמר לו צא המלך בגבורה לשון רש"י ור"א פירש שמע בקולי והיה ה' בעזרך להצליחך בעצתי אבל למטה (בפסוק כג) אמר אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים שפירושו אם תעשה את הדבר וצוך אלהים לעשותו אז תוכל לעמוד שתמלך בגבורה ואין ספק שעשה כן

היה אתה לעם מול האלהים נגד האלהים ויאמר היה אתה בעבורם עומד נגד האלהים להתפלל אליו כטעם יום צעקתי בלילה נגדך (תהלים פח ב)

והבאת אתה את הדברים שיבקשו אל האלהים הודה לו על הדבר הראשון שאמר כי יבא אלי העם לדרוש אלהים ויתכן שהיה גם בזה עצה ממנו יאמר היה אתה לעם מול האלהים לשבת באהל מועד מזומן לפניו לדרוש אותו ולא יהיה זה במקום המשפט

עתה שמע בקולי איעצך. אתן לך עצה.

דע כי מלת אלהים הוא שם תאר כאשר פירשתי. רק בעבור שידברו בה הרבה. יחשבו זה שם התאר כאילו הוא שם עצם. אלהים יראני בשוררי בראשית ברא אלהים. ורבים ככה. על כן שמוהו חכמינו ז"ל שם מן השמות שאינם ראויים להמחק.

וטעם ויהי אלהים עמך. שהשם יעזרך אם תעשה ככה. ואמר לו בסוף הדברים שיקח רשות מאת השם על העצה הזאת. וזהו אמרו וצוך אלהים. ואין ספק כי כן עשה.

וטעם היה אתה לעם בעבור העם:

מול האלהים. מפאת השם.

והבאת אתה את הדברים. אם הם קשים. ואלה הדברים הם שאמר משה בתחלה כי יהיה להם דבר בא אלי. ופירש זה אחר כן את הדבר הקשה יביאו אליך:

ויהי אלהים עמך - כלומר: ויכלת עמוד.

היה אתה לעם מול האלהים - לאותם דינים שצריך לדרוש אלהים, אתה תשמע מה יאמר לך הקב"ה והזהרתה אתהם. וזה הדבר הקשה יביאו אליך אבל שאר דינים הנודעים (בקל לחכמי ישראל שתשים עליהם ישפטו הם והקל מעליך.

היה אתה לעם מול האלהים. להודיעם המצוות והמשפטים שיצוה כמליץ בינותם ובין האל יתברך:

והבאת אתה את הדברים אל האלהים. מה שלא שמעת, כענין עמדו ואשמעה וכענין ויקרב משה את משפטן:

איעצך ג' במסורה הכא ואידך דבלעם לכה איעצך דאיתקש נבואה דבלעם לנבואת משה ואמרו חז"ל ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אבל באוה"ע קם. קבלתי שפירושו קם לשעה פי' לפי שעה כמו שהיתה מדברת לשעה ולא בהתמדה ואידך וכי איעצך לא תשמע אלי בענין צדקיהו שיעץ לו ירמיהו לצאת אל שרי מלך בבל משה ששמע לעצת יתרו נאמר בו על מקומו יבא בשלום אבל צדקיהו שלא שמע לעצת ירמיהו גלה ממקומו:

היה אתה לעם מול האלהים. נגד האלהים להתפלל בעבורם כלשון הכתוב (תהילים פ״ח:ב׳) יום צעקתי בלילה נגדך.

והבאת אתה את הדברים אל האלהים. הודה לו על הדבר הראשון שאמר לו כי יבא אלי העם לדרוש אלהים.

היה אתה לעם מנה עצמך לצורך העם וע״י כך שתהיה פנוי, והזהרתה אתהם את החוקים וגו'.

ויהי אלהים עמך. שאז תצליח במעשיך שתעשה מעשיך כהוגן וכשורה ואז יסכים הק' על ידיך ויצליחך:

מול האלהים. שיבואו לשאול לך בעת הצורך כאשר ישאל איש בדבר אלהים שהם יבואו לשאול ממך ואתה בעת הצורך תשאל להק' כמו שכת' ויקרב משה את משפטן לפני ה' וי"ל מול האלהים נגד הדיינין כמו עד האלהים יבא דבר שניהם שתעמוד כנגדם כדי שישאלו לך בעת הצורך ואתה תשיב דבריהם לפני הק' כמו שפי' ואז והזהרתה אתהם את החוקים אבל עתה אין אתה יכול להזהיר שאינם שומעים מה שאתה אומר ולא אתה מה שהם אומרים:

שמע בקלי. נתבאר כ״פ דבקלי משמעו הבנה ודיוק בדבר. והודיע יתרו שדבריו בדיוק. כי באמת כח רוה״ק בהם:

ויהי אלהים עמך. הנני מבטיחך שתהי׳ הסכמת אלהים בזה:

היה אתה לעם. העמיס עליו משא בשני דברים יותר מאשר היה עד כה. ואמר בענין הראשון שהוא לדרוש אלהים. דמשמעו לשאול דעת אלהים. ולא לבקש עבורו. לא כן תעשה אלא היה אתה לעם מול האלהים והבאת וגו׳. דיש שני אופני אמצעים בין אדם לשמים. כמו מלכותא דארעא שאין כל אדם מוצא עצמו ראוי לבא אל המלך לדרוש ממנו דעתו או לבקשו איזה דבר. ע״כ יש שני אופני אמצעים בין העם ובין המלך. א׳ האיש שהמלך מנה אותו להנהיג משרה. והוא יודע וחוקר דעת המלך ומודיע לשואליו. ב׳ שהעם יש להם איזה אדם חכם ואהוב למלך וראוי להתיצב לפניו. ומי שיש לו דבר מציע לפני זה האיש. ויש הבדל בין שני אמצעים אלו. דמי שהוא ממונה מן המלך אין לו התרועעות וקשר אהבה לעם. רק עושה דבר המלך להיות אמצעי. וא״כ אינו אלא חוקר דעת המלך ולא מבקש עבורם. משא״כ מי שאינו ממונה ע״ז ה״ז ריע העם ויועצם ומבקש עבורם. כך במלכותא דרקיע שאין כל אדם מישראל מוצא עצמו מוכשר לשפוך שיח לפני אל. ומכש״כ לשאול דעתו ע״פ נבואה. ע״כ או שבאים אל נביא אשר הקים ה׳ אותו בשעתו להיות אמצעי ודורשים ממנו דעת עליון כמו שבא שאול לפני שמואל לשאול בדבר האתונות. ואליהו התקצף על אחזיה שלא בא לדרוש ממנו דעת ה׳. או שבאים לגדול הדור אע״ג שאינו נביא אבל ראוי להתפלל לפני ה׳ וכענין דאי׳ בב״ב דקט״ו מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם וכו׳ ובחגיגה די״ב הלומד תורה בלילה חוט ש״ח משוך עליו ביום שנאמר יומם יצוה ה׳ חסדו ובלילה שירו עמו תפלה לאל חיי ויבואר להלן כ׳ כ׳ עוד בזה. ואמר יתרו למשה שלא יהא נחשב לעם באופן שאינו אלא כנביא ומגיד דעת ה׳ אלא היה אתה לעם מול האלהים. לכל מה שיהיו נצרכים ממנו ית׳ היה אתה בא בשבילם:

והבאת אתה את הדברים. של כל א׳ וצרת לבבו. אל האלהים. לבקש רחמים:

עתה. לכן עתה שמע בקולי ואל תמתין עד לאחר זמן, איעצך ויהי אלהים עמך, ר"ל שבודאי יחכים ה' ע"ז אחר שא"א בלא"ה, כמו שמצאנו דברים שעשה משה מדעתו והסכים הקב"ה על ידו. היה אתה לעם, ר"ל נגד מ"ש כי יבא אלי העם לדרוש אלהים, שזה כולל בין להוריד את האלהות למטה, כמו להוריד השפעה נבואוית בדרישת העתידות, להוריד שפע שובע רצון בשיקבל תפלה, בזה תהיה אתה לעם מול האלהים, תהיה אתה האמצעי שעומד בין האלהים ובין העם עד שהורדת השפע האלהית תהיה על ידך, ובין במה שצריך להעלות כל הדברים הארציים והשפלים אל האלהות, עז"א והבאת אתה את הדברים אל האלהים, שתעלה כל הדברים החומריים משפל מצבם שיהיו רוחנים אלהיים, בענין שאתה תהיה ההולם להוריד עליונים למטה ולהעלות תחתונים למעלה: