שמות יז, ו

והכית בצור. על הצור לא נאמר אלא בצור, מכאן שהמטה היה של מין דבר חזק ושמו סנפרינון והצור נבקע מפניו:

הָא אֲנָא קָאֵם קֳדָמָךְ תַּמָן עַל טִנָרָא בְּחוֹרֵב וְתִמְחֵי בְטִנָרָא וְיִפְּקוּן מִנֵהּ מַיָא וְיִשְׁתֵּי עַמָא וַעֲבַד כֵּן משֶׁה לְעֵינֵי סָבֵי יִשְׂרָאֵל:

הָאֲנָא קָאִים קֳדָמָךְ תַּמָּן בְּאַתְרָא דְתֶחֱמֵי רוֹשֶׁם רִיגְלָא בְּחוֹרֵב וְתִמְחֵי בֵיהּ בְּטִינָר בְּחוּטְרָךְ וְיִפְקוּן מִינֵהּ מוֹי לְמִשְׁתֵּי וְיִשְׁתּוּן עַמָּא וְעָבַד הֵיכְדֵין משֶׁה קֳדָם סָבֵי יִשְרָאֵל

הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב בעבור כי הפלא במים במקום הזה עתה היה קבוע שיהיה הבאר עמהם כל ימי המדבר כדברי רבותינו (במדב"ר יט כה) בעבור זה נגלית עליו השכינה במקום ההוא כמו שאמר במן (לעיל טז ז) ובקר וראיתם את כבוד ה' בעבור היותו פלא קיים

הנני. הטעם כי תמצאני. והטעם כחי וגבורתי בחורב:

והכית בצור. שאין בו מים.

ואחז דרך קצרה. שלא הזכיר ותשת העדה ובעירם:

והכית בצור. ושתה העם. ובזה יכירו שאין פעל המטה טבעי לו, כי הטבעי יעשה לעולם על ענין אחד. אמנם פעלו במצות פועל רצוניי הפועל פעולות הפכיות:

הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב. הצור הזה שברפידים הוא הסלע שבקדש הכל אחד והוא היה בארה של מרים והלך כל ימי המדבר עמהם וזהו שאמר לשון הנני כלשון האמור במן הנני ממטיר לכם ללמד כשם שהמן עמד לישראל ארבעים שנה כן עמד הבאר הזה, ועוד כי כשם שנגלית שכינה במן שנאמר וראיתם, את כבוד ה' כן נגלית בכאן על הצור לבאר כי היה ענין הבאר פלא קיים כפלא המן.

והכית בצור. אמרו במדרש מכאן שהמטה מסנפירינון היה שנאמר והכית בצור על הצור לא נאמר אלא בצור.

והכית בצור הם היו ברפידים והלך בחורב למצוא שם צור.

הנני עומד לפניך שם על הצור זה הצור הוא הסלע שבקדש והוא בארה של מרים והלך כל מ' שנה עמהם ולז"א לשון הנני כמו שאמר במן הנני ממטיר:

והכית בצור על הצור לא נאמר אלא בצור מכאן שהמטה מסנפירינון:

הנני עומד וגו׳. פרוש ״לפניך״ במקום זה, ו״שם״ על הצור, כי מלא כל הארץ כבודו בתמידות באין השתנות מקום שלא יהיה בו שוכן השוכן, אלא יש מקום שתגדל בו השראת שכינתו יתברך, או כפי מעלת הכנת המקום כמקום המקדש, או כפי השרויים בתוכו.

הנני עומד וגו׳. כדי שידע איזה צור נגזר עליו מששת י״ב להיות באר:

ושתה העם. ולא אמר ה׳ המה ובניהם ובעירם. כמו שאמר בפ׳ חקת והשקית את העדה ואת בעירם אלא הודיע הקב״ה בזה כי שקר טענו ולא היה צמאון אלא להם שדרשו רעה ותבואם:

ויעש כן משה לעיני זקני ישראל. משה עשה מדעתו לחלוק כבוד לזקנים וגם שלא ידעו כי לקח אותם לשמירה עליו כדבר ה׳ אלא לצורך הענין:

ד] הנני עומד לפניך שם. שגם אני אעזר לזה ע"י שכבר אני מכין הכנות שיקבלו התורה בחורב ואני עומד שם ומכין קדושת המקום לעשות שם נסים גלוים ונוראים בעת קבלת התורה שתהיה בקרוב, וכמו שהם ישאבון שם בקרוב מי התורה והדעת כן אכין שם מעיני מים, ולכן בחר שיוציא המים בחורב לא ברפידים, ה] והכית בצור, שאם היו זוכים היה די בדבור אבל עתה יצטרך להכות, ולא אמר והכית את הצור רק (הכית בצור, היינו שיפעול השתנות בצור עצמו, כי הצור והחלמיש לא נמצאו בתוכו מעיני מים כמו שנמצאו בהסלע, שאמר (בפ' חוקת) ונתן מימיו, כי הסלע שהוא רך יש לו מים של עצמו, לא כן הצור הקשה, והיה מוכרח שהצור עצמו נתהפך למים, וידוע שכל דבר ודבר ממעשה בראשית יתאמץ בכל כחו שלא יתבטל מציאותו, ופה היה צריך שיתבטל יסוד העפר ויתהפך להיות מים, וזה לא יהיה בדבור רק בהכאה בתוכיית הצור לשנותו ליסוד אחר וע"כ אמר והכית בצור, ויצאו ממנו מים ושתה העם שכ"ז בעבור העם, כי העדה לא רבו והיה מוציא להם מים ברפידים, רק ע"י העם שלא היה להם זכות היה צריך כ"ז, ועי"ז לא השיגו מים במקומם רק הוצרכו להובילו מחורב לרפידים: