שמות יז, י

ומשה אהרן וחור. מכאן לתענית שצריכים שלשה לעבור לפני התבה, שבתענית היו שרוים:

חור. בנה של מרים היה וכלב בעלה:

וַעֲבַד יְהוֹשֻׁעַ כְּמָא דְאֲמַר לֵהּ משֶׁה לְאַגָחָא קְרָבָא בַּעֲמָלֵק וּמשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר סְלִיקוּ לְרֵישׁ רָמָתָא:

וְעָבַד יְהוֹשֻׁעַ הֵיכְמָא דְאָמַר לֵיהּ משֶׁה לְאַגָחָא קְרָבָא בַּעֲמָלֵק וּמשֶׁה אַהֲרן וְחוּר סְלִיקוּ לְרֵישׁ רָמָתָא

ויעש. הזכיר אהרן וחור בעבור צורך לפרש תמכו בידיו:

ומשה אהרן וחור. פירש"י חור בנה של מרים היה וגם בפרשת ואלה המשפטים פי' כן שחור בנה של מרים ואביו כלב שנא' ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור. אפרת זו מרים כדאית' במס' סוטה ומקשי' העולם אדרבה בסוטה מסיק ותמת עזובה זו מרים ולמה נקרא שמה עזובה שהכל עזבוה ובאותו פסוק כתיב ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור וא"כ לא זו היא מרים וגם כן משמע דחור לאו בנה של מרים דהא בן אפרת הוה. ואומר אני דיפה פירש"י וקושיא שלהם אינה קושיא כי כן הפסוק בדברי הימים וכלב בן חצרון הוליד את עזובה ויקח אשה את יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור וחור הוליד את אורי וגו'. ובסוטה פירש"י כלב בן חצרון הוא ומשנה בן יפנה מעצת מרגלים ואכתי בן קנז הוא דכתיב וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב אמר רבא חור בנה דקנז היה דיקא נמי דכתיב כלב בן יפנה הקניזי ש"מ ומסיק עזובה זו מרים ולמה נקראת עזובה שהכל עזבוה ונ"ל דהיינו כשהיתה מצורעת ופריך הוליד את עזובה והלא אשתו היתה א"ר יוחנן ללמדך שכל הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאלו ילדה

ואת יריעות פי' גם היא מרים ולמה נקרא שמה יריעות שהיו פניה דומות ליריעות לבנות וכתיב ואלה בניה אל תיקרי בניה אלא בוניה פי' כלב בעלה ונקרא ישר על שם שישר עצמו. ושובב על ששב מעצת מרגלים. וארדון על שם שרדה ביצרו ולפיכך אני אומר ששם מפרש כל שמות כלב וכל שמות מרים ושמה מרים ועזובה ויריעות ואפרת ונקרא' אפרת על שהיא בעלת חן כמו אפריון נמטייה ואומר אני דה"פ דקרא וסרס המקרא ודרשהו ותמת עזובה זו מרים ויקח לו כלב את אפרת דהיינו נמי מרים עצמה ותלד לו את חור קודם מותה והשתא ניחא הכל למבין:

עלו ראש. ראש בזכות אבות.

הגבעה בזכות אמהות:

ומשה אהרן וחור לפי שעתיד לומר ואהרן וחור תמכו בידיו קדם וכתב לך כאן שהם עלו עמו ראש הגבעה.

ומשה אהרן וחור עלו. עמו כדי לסמוך ידיו כי היה יודע שאם היה מניח ידו יהיו נרתעין בני המלחמה ויתגברו בני עמלק כמו שכת' שאם ירים ידו מתגברין ישראל שיודעים שהם נוצחין ומתגברין. וכאשר יניח ידו. כלו' אם יניח ידו יתש כחם כי יאמרו אין אנו מתגברין וגבר עמלק ולפיכך היו סומכין ידיו ולא היה מניח את ידיו וגבר ישראל כדכת' [ויהי ידיו אמונה קיימי בחזקם וכן (ישעיה כ"ב) יתד במקום נאמן פי' מקום חזק וכן (תהילים ק׳:ה׳) דור ודור אמונתו קיומו הגה"ה] ויהי ידיו אמונה ולא גבר מעולם עליהם עמלק כי לא הוצרך להניח וכן פי' הפסוק לפי שהיה יודע משה כי כאשר יניח ידו וגבר עמלק וכאשר ירים וגבר ישראל לפיכך העלה אהרן וחור עמו שלא יניח:

ומשה אהרן וחור. תניא במכילתא והובא בר״ן במס׳ תענית שמשה רבינו גזר ת״צ. ומשה עלה להתפלל עם אהרן וחור. ומכאן אמרו אין פוחתין משלשה ב״א עוברין לפני התיבה בת״צ :

ויעש יהושע. המלחמה הגלויה עשה יהושע, והמלחמה הצפונה עשה משה במה שצרף עמו את אהרן וחור שעמדו לסייעו בתפלה, כמ"ש שמעמידים שני זקנים אצל הש"ץ והכ"ג היה הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו: