שמות טו, כ

ותקח מרים הנביאה. היכן נתנבאה כשהיתה אחות אהרן, קדם שנלד משה, אמרה עתידה אמי שתלד בן וכו', כדאיתא בסוטה (דף יג א) דבר אחר אחות אהרן לפי שמסר נפשו עליה כשנצטרעה, נקראת על שמו:

את התף. כלי של מיני זמר:

בתפים ובמחלת. מבטחות היו צדקניות שבדור שהקדוש ברוך הוא עושה להם נסים והוציאו תפים ממצרים:

וּנְסֵיבַת מִרְיָם נְבִיאֲתָא אֲחָתֵהּ דְאַהֲרֹן יָת תֻּפָּא בִּידַהּ וּנְפָקוּ כָל נְשַׁיָא בַּתְרָהָא בְּתֻפִּין וּבְחִנְגִין:

וּנְסֵיבַת מִרְיָם נְבִיאָתָא אַחְתֵיהּ דְּאַהֲרן יַת תּוּפָא בִידָהּ וְנַפְקָן כָּל נְשַׁיָא בַּתְרָאָה בְּתוּפַיָיא הֲווֹ חַיְילִין וּבְחִנְגַיָא מְחַנְגִין

אחות אהרן הנכון בעיני כי מפני שהוזכרו בשירה משה ומרים ולא הוזכר אהרן רצה הכתוב להזכירו ואמר אחות אהרן דרך כבוד לו שהוא אחיה הגדול ואחותו הנביאה מתיחסת אליו שגם הוא נביא וקדוש ה' ויתכן שדרך הכתובים ליחס אל גדול האחים וכן ובני כלב אחי ירחמאל (דהי"א ב מב) שהיה גדול מאחיו שנאמר (שם ב ט) את ירחמאל ואת רם ואת כלובי

ותקח מרים הנביאה וגו'. וכמוהו כאשר צוה ה' את משה ויניחהו אהרן לפני העדות למשמרת. וכן בירמיה: כי בא ירמיה אל בית הבור ואל החנויות וישב שם ירמיה ימים רבים וישלח המלך צדקיהו ויקחהו.

הנביאה - קורא בעל דברי שבח או תוכחות בני אדם.

אחות אהרן - על שם הבכור קורא אחות, כמו שפירשתי אצל אחות נביות ואחות לוטן.

ותקח מרים הנביאה. על דרך הפשט אמר אחות אהרן כדי שיהיו שלשת האחים משה אהרן ומרים נזכרים בשירה הזאת, ועוד כי דרך הכתוב ליחס האדם על גדול האחים כענין שכתוב (בראשית ל״ו:כ״ב) ואחות לוטן תמנע. ואפשר עוד לומר שהזכיר אחות אהרן כדי שיסמיכנו לתוף שהוא כנגד צדק וכתיב באהרן (איוב כ״ט:י״ד) צדק לבשתי וילבשני, בשכבר ידעת כי במזמור (תהילים ק״נ:א׳) הללו אל בקדשו יש בו עשר הלולים ויש בו תשעה מיני זמר מכוונים למשכיל כנגד תשעת הגלגלים, התוף הוא כנגד צדק, ומחול כנגד מאדים, וזהו שאמר אהרן את התוף.

וע"ד המדרש הנביאה אחות אהרן, ולא אחות משה, אלא מלמד שהתנבאה בזמן שהיתה אחות אהרן עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל ע"כ.

ומה ששורה הנבואה על אשה נראה לומר שאין לתמוה שהרי מין האדם היא ואדם נקראת שנאמר (בראשית ה׳:ב׳) ויקרא את שמם אדם. והנה מזה אמרו שרה היתה נביאה כמרים או גדולה ממנה שנקראת יסכה על שם שסוכה ברוח הקדש, ודרשו רז"ל (בראשית כ״א:י״ב) כל אשר תאמר אליך שרה וגו', מלמד שהיה אברהם טפל לשרה בנבואה, אבל הכתוב לא הזכיר נבואה עד מרים, או מטעם מדרש שהזכרתי, או מטעם שרצה להמתין עד זמן הגלות השכינה שעליו אמרו רז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל, והודיענו כי מרים הנביאה מקלסת לשכינה וכל הנשים אחריה ואומרת השירה הזו בעצמה כמשה ובני ישראל.

ועוד תמצא עקרים גדולים שבתורה מפורשים ע"י נשים כענין העוה"ב הנקרא צרור החיים ע"י אביגיל, וענין תחיית המתים וסדרי תחנה על ידי חנה, וענין הגלגול ע"י התקועית וכל זה יורה שאין האשה דבר טפל לגמרי אבל יש לה עקר. ודרשו רז"ל במסכת מגילה שבע נביאות הן אלו הן, שרה, מרים, חנה, דבורה, חולדה, אביגיל, אסתר, וזה כנגד שבע מדות המקבלות וזה מבואר.

בתפים ובמחולות. היו הנשים האלו גדולות בחכמה, וכמו שדרשו רז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל והיו מהן שהיתה כוונתן לשמים ומהן שהיתה כוונתן רעה לכך היו יוצאות במחולות בשכבר ידעת כי המחול כנגד מאדים ומזה תמצא במעשה העגל (שמות ל״ב:י״ט) וירא את העגל ומחולות ושם אאריך בזה בעזה"י.

מרים הנביאה בעלת דברי השבח כמו ואהרן אחיך יהיה נביאך.

אחות אהרן זה לפי שיזכר אהרן בשירה ועוד להסמיכו לתוף שהוא כנגד צדק וכתיב באהרן צדק לבשתי שבמזמור הללו אל בקדשו י' הלולים וט' מיני זמר כנגד ט' גלגלים תוף כנגד צדק מחולות כנגד מאדים. ובמדרש שהיתה נביאה כשהיתה אחות אהרן ולא אחות משה שאמרה עתידה אמי שתלד בן להושיע לישראל. ובמחולות כוונתם רעה שהמחול כנגד מאדים ולז"א בעגל ומחולות ואחר שפירשתי השירה אקשה בה ספקות: הספק הא' למה שר משה שהמלאכים לא אמרו שירה בקריעת ים סוף כמו שארז"ל בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה אמר הקב"ה מעשי ידי טובעים בים ואתה אומרים שירה לפני וא"כ משה למה שר וכל שכן שמשה נקרא מלאך שנאמר וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים ואז"ל זה משה: הספק הב' שחז"ל סתרו דבריהם שהם אמרו שמלאכי השרת אמרו שירה כמו שאמרו במדרש קדמו שרים אחר נוגנים קדמו שרים אלו ישראל ואחר כך מלאכי השרת וז"ש אחר נוגנים: הספק הג' למה זאת השירה חלק ותחתיה כתב ולמה אינה כשאר ס"ת שכולו כתב: הספק הד' אין רע יורד מלמעלה וכל דעבדין משמיא לטב ותכלית הרע אינו אלא הטוב ואם כן היה ראוי שיאמר אשירה לה' כי עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה סוס ורוכבו רמה בים: הספק הה' שכשישראל בצרה נקרא הקב"ה בשם יה וכשאנו בריוח והצלה נכתב ה' שלם בד' אותיות וא"כ למה בישועת ישראל כתוב שם יה שאמר עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה: הספק הו' למה אמר אלהי אבי ולא אמר אלהי אבותי כמו בכל התור' כולה והיה ראוי לומר אלהי אבותי אברהם יצחק ויעקב: הספק הז' למה אמר רמה בים ואמר מרכבות פרעה וחילו ירה בים ולא אמר ים סוף ואחר כך אמר ומבחר שלישיו טובעו בים סוף יותר ראוי היה שיאמר בראשונה ים סוף ואח"כ יאמר ים. תשובה לכל אלו הספקות שמחשבת עובדי ע"ז היא שמאדים שמשפטו לעשות מלחמות מכת חרב והרג ואבדן שעושה כן ברצונו ולכן מי שרוצה לנצח במלחמה עושה הקטרות למאדים לשיחפוץ להיות בעזרו להרוג לאויבו ומי שעובד צדק הוא שחושב שברצונו מטיב לעובד אותו ולזה אמר ויזבחו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים פירוש כמו שהמת אין לו בחירה כן ג"כ הכוכבים ומזלות אינם בעלי בחירה אלא טבע שהטביע הקב"ה בהם ולכן מאדים נמנע לו לעשות טובה לעולם וצדק אי איפשר להרע לעולם ואם היו בעלי בחירה היה יכול כל אחד להרע ולהטיב ולכן אמר וברוח אפך נערמו מים נצבו כמו נד אות' שהיו נוזלים וזה לעשות טובה לישראל ואח"כ נשפת ברוחך שהוא הפך מזה וכסמו ים וזה לעשות רעה למצרים ולז"א אשירה לה' כי עשה שתי גאוות טובה ורעה ולזה כפל גאה גאה ואמר סוס ורוכבו רמה בים וזהו רעה עזי וזמרת יה וזהו טובה ויהי לי לישועה וא"כ ראוי לשבחו ואין ראוי לשבח לצדק ולמאדים ובענין השבח יש גנאי שלא ימנע או נשבח הרבה או מעט אם הרבה יאמרו סיימתינהו לשבחיה דמרך ואם מעט יאמרו שאנו כפויי טובה ונ"ל שלזה הניחו חלק בשירה כלומר אין אנו יודעים לשבח אלא זה המעט והוא הכתוב אבל הקב"ה שיודע שלימיותיו הוא יבא ויכתוב בזה החלק מה שאנו חסרנו ולפי שזה הנס שעשה הקב"ה לעשות טובה ורעה לא עשה הטובה בזמן בפני עצמו והרעה בזמן בפני עצמו אלא כשעשה הטובה עשה הרעה כמאמרם ז"ל ידו אחת משקעתן וידו אחת מצלת וזהו הוא שאמר כי בא סוס פרעה וגו' וישב ה' עליהם את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה וא"כ היו ישראל בצרה גדולה כשמצריים טובעים בים שאולי יבואו המים על ישראל ובזה הותר הספק החמישי למה אמר שם יה שאמר עזי וזמרת יה שכשהיה לי לישועה היינו בצרה ולזה אמר זה אלי ואנוהו וכשיצאו ליבשה אז אמרו שם ה' של ד' אותיות וזה הוא שנא' ה' איש מלחמה ה' שמו פירוש ה' של ארבעה אותיות שמו וראוי לדעת שלא לבד יש גבורה לש"י בזה העולם לעשות הפכים אבל גם כן יש לו גבורה להפיל לשרי מעלה ולפי שבא שרו של מצרים לנגד לישראל לזה אמר והנה מצרים נוסע אחריהם והיה ראוי שיאמר נוסעים אלא הוא שרו של מצרים וכמו שיש ים למטה גם כן יש ים למעלה והקב"ה הטביע לשרו של מצרים בים שלמעלה ולזה אמר סוס ורוכבו רמה בים פירוש הרוכב שהוא שרו של מצרים רמה בים ובזה הותר הספק השביעי למה אמר רמה בים מרכבות פרעה וחילו ירה בים ואחר כך אמר טובעו בים סוף והיה ראוי שבראשונה יאמר ים סוף ואחר כך טובעו בים. התשובה שמה שאמר בראשונה סוס ורוכבו רמה בים וירה בים אינו ים של מטה אלא ים של מעלה וים של מעלה אינו ים סוף ואחר שסוס ורוכבו רמה בים של מעלה ומרכבות פרעה וחילו ירה בים של מעלה מבחר שלישיו טובעו בים סוף שהוא ים של מטה ובזה גם כן הותר הספק הרביעי שהוא אחר שאין רע יורד מלמעלה וכל דעבדין משמיא לטב ותכלית הרע אינו אלא הטוב היה ראוי שיאמר אשירה לה' כי עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה סוס ורוכבו רמה בים ולא שיתחיל ברעה. התשובה שמה שעשה בראשונה הוא הפלת השר ולזה אמר בתחלה סוס ורוכבו רמה בים של מעלה ואח"כ עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה שלסבת שסוס ורוכבו רמה בים היה לי לישועה ובעבור שזה הנס נעשה בזכות יעקב שאמר לו הקב"ה אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה פי' אעלה לך וגם עלה לבניך לכן הוצרך הקב"ה להביא ליעקב על הים לשיראה שהקב"ה קיים דברו ולז"א וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים ואחז"ל ישראל סבא והוא יעקב ובני ישראל ראו לאביהם יעקב שם לזה אמרו אלהי אבי פירוש יעקב שראו אותו בעיניהם ולא אמרו אלהי אבותי ובזה הותר הספק הששי ולפי שכשהדברים הטבעיים עושים הטבע שהקב"ה הטביע בהם הוא שבח לש"י לזה אמרו שהמלאכים אמרו שירה פירוש הממונים על הים לשיעשה טבעה והוא כשהים חזר לאיתנו לעשות טבעה שהוא שיעשה מה שהיה רגילה לעשות וכסה למצריים ולפי שהים נבקע לישראל ואז לא היתה עושה מה שהקב"ה הטביע בה לזה אמרו שלא שררו המלאכים פי' המלאכים הממונים על הים לא עשו טבעם ולכן הלכו ישראל ביבשה בתוך הים. ובזה הותר הספק השני שסתרו דבריהם. לא סתרו שמה שאמרו שהמלאכים אמרו שירה ר"ל שהממונים על הים עשו טבעם וזהו ששבו המים על מצרים. וזאת היא השירה שמשבחים לש"י שכל דבר שעושה טבעו הוא שבח לש"י שברא הטבע ובזה גם כן הותר הספק הראשון שלמה שר משה אחר שהמלאכים לא אמרו שירה. התשובה שגם כן המלאכים אמרו שירה ומה שאמרו שמשה שר הכוונה ששבח לשי"ת כשנבקעו המים שזהו הנס שמשה שבח לשי"ת כשנעשה בים הפך טבעה שהוא כשנבקעו המים א"כ שיר משה הוא הפך שיר המלאכים שהשבח שמשה שבח לשם יתעלה הוא כשנעשה הנס והשבח ששבח הממונה על הים הוא כשעשה טבעה זהו דעתי בהתרת אלו השמונה ספקות והוא ענין חשוב מאד:

ותקח מרים הנביאה וגו'. עכשיו נעשית נביאה כי במעמד זה זכו גם הנשים לראות פני השכינה עד שאמרו כולם זה אלי, כארז"ל (מכילתא בשלח פר' ג) ראתה שפחה על הים כו', לכך נאמר ותצאן כל הנשים אחריה, כי הנבואה התחילה במרים וכל הנשים יצאו בעקבותיה במעמד זה כי כולם זכו לנבואה, ולפי שאין השכינה שורה כ"א מתוך שמחה והנשים יש להם צער לידה ע"כ לקחה את התוף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות כדי שתחול עליהם רוח הקודש מתוך שמחה.

ומ"ש אחות אהרן. לפי שהיתה שוה לו בנבואה אבל לא למשה, כי כן משמע סוף פר' בהעלותך בפסוק לא כן עבדי משה (יב ז) כי שם הושוו אהרן ומרים בנבואה, וכן פירש מהרי"א. ולשון מחולות הוא ענין מחילת עון וכ"כ רבינו בחיי, ואולי שזהו שמסיק בילקוט פר' זו בפסוק ויסע משה, שכל מי שנעשה לו נס ואומר שירה בידוע שמוחלין לו כל עונותיו, ומהיכן למד לומר אם לא מלשון מחולות שנזכר בשירת נשים אלו.

ומ"ש ותען להם מרים. להן מבעי ליה למימר, אלא לפי שעל הים באו הנשים למדריגת האנשים בהשגת הנבואה ע"כ נאמר להם כמדברים לזכרים, וכן לעתיד נאמר (ירמיה לא כב) נקיבה תסובב גבר.

אחות אהרן. ללמדנו שהיתה נבואתה מעין נבואת אהרן. אבל אינו בערך נבואת משה. שהיה למעלה מסגולת המשפחה המסוגלת לנבואה כמש״כ לעיל ו׳ י״ד:

ותקח. כבר אמרו חז"ל שבזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים, שנשי הדור ההוא היה להם זכות יותר מן האנשים, כמ"ש על גן נעול אחותי כלה, ועל כרחך נמצא אז נבואה בה מן הנשים, וקראה אחות אהרן כמו שפי' חז"ל שנבאה בעוד שהיתה אחות אהרן לפני לידה משה, היולד בן שיהיה הגואל והמושיע, ועתה שנתקיים נבואתה לקחה התוף בידה: