שמות יב, לב

גם צאנכם גם בקרכם קחו. ומהו כאשר דברתם, גם אתה תתן בידנו זבחים ועולות (שמות י כה):

קחו כאשר דברתם וברכתם גם אתי. התפללו עלי שלא אמות, שאני בכור:

אַף עַנְכוֹן אַף תּוֹרְכוֹן דְבָרוּ כְּמָא דִי מַלֵלְתֻּן וֶאֱזִילוּ וְצַלוֹ אַף עָלָי:

אוּף עַנְכוֹן אוּף תּוֹרֵיכוֹן דְּבָרוּ מִן דִּילִי הֵיכְמָא דְמַלֵּילְתּוּן וְזִילוּ וְלֵית אֲנָא בָּעֵי מִנְכוֹן אֱלָהֵין דְּתַצְלוּן עָלַי דְלָא אֵימוּת

וטעם וברכתם גם אותי כאשר תזבחו לה' אלהיכם כאשר דברתם ותתפללו על נפשותיכם שלא יפגע אתכם בדבר או בחרב תזכירו גם אותי עמכם ואמר רש"י התפללו עלי שלא אמות שאני בכור ופשוטו שיברכו אותו ואת ממלכתו כי בכלל ברכת המלך שלום כל המלכות ובמכילתא (כאן) התפללו עלי שתכלה ממני הפורענות כלומר שלא יענש עוד בעבורם

וטעם וברכתם גם אותי. שיברכו אותו ויתפללו בעדו:

וטעם גם. שנתן להם זבחים כאשר אמר לו משה:

וברכתם גם אותי - וגם תברכו אותי.

גם צאנכם גם בקרכם גם ריבה, מלמד שנתן להם משלו ומשל שריו לקיים מה שנאמר גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות.

[וברכתם גם אתי פי׳ גם תברכו אותי].

וברכתם גם אותי. עמכם שתשתפוני בזבח:

וברכתם גם אתי. כאלו אמר ״וגם תברכו אותי״, ושעור הכתוב ״וברכתם גם כן אותי״ מלבד שיסיר המכה, הרחקת הנזק והקרבת התועלת.

גם צאנכם גם בקרבם קחו. בכל פרט רבותא בפ״ע. דצאן מסוגל לעשירות מצמר וחלב. ובקר מסוגל לעבודת האדמה ורב תבואות בכח שור ואחר שהוציאם לחלוטין בע״כ יתיישבו באיזה מקום וא״א להיות בלא בקר. אבל צאן היה מקום לחשוב שישאר ביד פרעה ע״כ אמר גם צאנכם ויש סברא להיפך דצאן מוכשר יותר לקרבן מבקר והיה עולה עה״ד דהצאן יקחו הכל ולא הבקר מש״ה אמר גם בקרבם:

כאשר דברתם. דאפילו כל המקנה היינו עדרים בשלימות:

וברכתם גם אותי. היינו שנתן להם זבחים ועולות להתפלל עליו כדבר משה. והרמב״ן כ׳ כי לא עשה משה כן. באשר ה׳ חפץ דכאו לא לכפר עליו רק להענישו ולנער אותו ואת כל חילו בים. ולא נראה שיגנוב משה דעתו אלא ודאי התפללו עליו בשעה שהגיעו לעבוד את ה׳ שהיה בהגיעם להר סיני אחר קריעת י״ס. וידוע דפרעה עצמו ניצל. ועליו התפללו וברכוהו על ימים יוצרו. ואם נימא שלא עשה משה כן. היה מפני שפרעה שינה דבריו ונהפך להיות רודף אחריהם. שוב אבד הבטחת משה לברך אותו בתפלה:

י דאל"כ מה היה צריך לברכתם כיון ששלח את העם: