שמות יב, ל

ויקם פרעה. ממטתו:

לילה. ולא כדרך המלכים בשלש שעות ביום:

הוא. תחלה ואחר כך עבדיו, מלמד שהיה הוא מחזר על בתי עבדיו ומעמידן:

כי אין בית אשר אין שם מת. יש שם בכור מת אין שם בכור, גדול שבבית קרוי בכור, שנאמר (תהלים פט כח) אף אני בכור אתנהו. דבר אחר מצריות מזנות תחת בעליהן ויולדות מרוקים פנויים, והיו להם בכורות הרבה, פעמים הם חמשה לאשה אחת, כל אחד בכור לאביו:

וְקָם פַּרְעֹה לֵילְיָא הוּא וְכָל עַבְדוֹהִי וְכָל מִצְרַיִם וַהֲוַת צְוַחְתָּא רַבְּתָא בְּמִצְרָיִם אֲרֵי לֵית בֵּיתָא דִי לֵית הֲוָה בֵהּ תַּמָן מֵתָא:

וְקָם פַּרְעה בְּלֵילְיָא הוּא וְכָל שְׁאָר עַבְדוֹי וְכָל שְׁאָר מִצְרָאֵי וַהֲוָה צְוַוחְתָּא רַבְּתָא אֲרוּם לָא הֲוָה תַּמָּן בֵּיתָא דְמִצְרָאֵי דְלָא הֲוָה תַמָּן בְּכוֹר מָאִית

כי אין בית אשר אין שם מת לשון רש"י היה שם בכור מת אין שם בכור גדול הבית מת שקרוי "בכור" שנאמר (תהלים פט כז) אף אני בכור אתנהו ד"א מצריות מזנות תחת בעליהן ויולדות מרווקים פנוים והיו להם בכורות הרבה פעמים הם חמשה לאשה אחת וכל אחד בכור לאביו ועל דרך הפשט הבכורות שמתו במצרים בכורי פטר רחם היו ועל כן קדש תחתיהם כל בכור פטר רחם בבני ישראל באדם ובבהמה (להלן יג ב) והיה בכור פרעה היושב על כסאו (פסוק כט) פטר רחם לאמו וכן מנהג המלכים להיות הגבירה המולכת בתולה כענין שנאמר באחשורוש (אסתר ב ג) אבל על דעת רבותינו נתרץ שהכה במצרים כל בכוריהם כלומר בכור האב ראשית אונו ובכור האם פטר רחם וגם גדול הבית ולא רצה לקדש תחתיהם בישראל רק בכור האם שהוא ידוע ומפורסם יותר ובבהמה לא יודע כלל רק בכור האם ובחר מכלם המין ההוא וכדמות ראיה לזה ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם (תהלים עח נא) כי על הזכר יאמר כן

ויקם. הוא בעצמו כמו ועבד הלוי הוא בעצמו:

כי אין בית. על הרוב ידבר הכתוב:

כי אין בית. אמרי' בספרי וכי תעלה על דעתך שלא היה שם בית שאין שם בכור אלא כך היה מנהגם של מצרים כשהיה בכור שלהם מת היו עושין איקונין שלו בבתיהם ובאותה שעה הי' נשבר ונתך ארצה והי' קשה בעיניהם כיום המות. ועוד אמרינן התם שבמקום שהיו שם בכוריהם קבורים היו באים עכברים וחוטטי' אחריהם ומוציאין אותם ומגררין אותו והיה קשה להם מיום המיתה:

ויקם פרעה לילה מהו לילה שהיה חשך כלילה. הוא ועבדיו, כי אין בית אשר אין שם מת רבי נתן אומר וכי לא היו שם בתים שלא היו שם בכורות, אלא שכיון שבכור מת לאחד מהם היה עושה לו איקונין ומעמידה בתוך ביתו ואותה לילה נשחקת ונהדקת ונזרת והיה אותו יום קשה בעיניהם כאותו יום שקברוהו, ולא עוד אלא שמצרים קוברים אותם בבתיהם והיו הכלבים נכנסים דרך הכוכין ומוציאים את הבכורות מתוך שיניהם ומתעתעין בהם והיה קשה בעיניהם כאותו יום שקברוהו.

כי אין בית אשר אין שם מת. לפי שהיו קוברים אותם בבתיהם והכלבים מחטטים ומוציאין ומוליכין אותם מבית לבית:

כי אין בית אשר אין שם מת. כי במקום שאין בכור מת הגדול כמו שפי' ובכל אלהי מצרים אלו הגדולים:

אין בית אשר אין שם מת פרש"י היה שם בכור מת אין שם בכור גדול הבית מת שקרוי בכור שנאמר גם אני בכור אתנהו דבר אחר מצריות מזנות תחת בעליהן ויולדות מרווקים פנויים והיו להם בכורות הרבה לפעמים הם חמשה לאשה אחת וכל אחד בכור לאביו. וע"ד הפשט הבכורות שמתו במצרים בכורי פטר רחם היו ועל כן קדש תחתיהם כל בכור פטר רחם ובכור פרעה היושב על כסאו פטר רחם לאמו אבל לרז"ל השם הכה בכור האב ובכור האם ולא רצה לקדש תחתיהם רק בכור האם שהוא ידוע ומפורסם יותר וכדמות ראיה ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באלהי חם כי על הזכר יאמר כן הר"מ. ובמדרש מכת בכורות היתה אף בנקבות חוץ מבתיה בת פרעה שהיתה בכורה ולא מתה שנמצא לה פרקליט טוב זה משה שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא ועליה אמר שלמה עליו השלום טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה כלומר נשמתה והיא הלילה של מכת בכורות טוב סחרה משה שנקרא טוב:

ויקם פרעה לילה. טעם אמרו לילה יתבאר על דרך אמרם זכרונם לברכה (זהר ח״ב לח.) כי אותו לילה היה כיום יאיר כצחות היום. ורמזתי רמז זה בפסוק (שמות יג:ח) ״והגדת לבנך ביום ההוא״, כי יכון לומר שיגיד לו גם נס הלילה שנעשה יום. ושמא תאמר כי זרח אור בלילה דרך כלל לרעים ולטובים, לזה אמר ויקם פרעה לילה, כשקם הוא לקרא למשה ולאהרן מנע ה׳ מרשע אורה והיה לילה, פרוש חשך, כאמרו (בראשית א:ה) ״ולחשך קרא לילה״.

וכל מצרים. תושבי המדינה. אבל עמו של פרעה היינו אנשי חילו לא ניזוקו כאן כי אין באנשי חיל התנשאות אחד על חבירו במעלת פנימית ויצא כח הבכורה מהם. והן המה אשר השאיר הקב״ה לטביעת ים סוף כאשר יבואר בס״ד:

ויקם פרעה מספר: א] שפרעה קם בלילה ודרך מלכים לעמוד בג' שעות, ב] שקם הוא קודם לעבדיו, והוא הקים אותם, שע"ז מורה מלת הוא הנוסף שהוא היה הקודם בקימה והמעורר את עבדיו, ומ"ש ותהי צעקה ר"ל שהיה באופן שנאמר למעלה והיתה צעקה גדולה אשר כמהו לא נהיתה, ומ"ש אשר אין שם מת, ועל דבר המתחדש ראוי שיאמר אין בית אשר לא היה שם מת, פי' שבכל בית היה תמיד מת קבור מכבר ואיקונין שלו תלוי בבית, והמתים נלקו ע"י הכלבים שזה רמז במ"ש ולכל ב"י לא יחרץ כלב לשונו הגם שחרצו לשונם על המצריים ועל מתיהם:

ו (נח"י) והא דעבדיו לא היו מעמידין את פרעה אע"פ שבהם היתה עיקר המכה דכתיב אין בית וגו' י"ל לפי שהם אמרו כבר שלח את האנשים וגו' הטרם תדע וגו' ולא שמע אליהם לכך הוצרך הוא להעמידם:

ז וקשה דא"כ יוכלו לו' משה בדאי הוא שהרי גם אחרים שאינם בכורים מתים וי"ל שמשה אמר להם שכולם בכורים היו לפי שהיו נשותיהם מזנות וכו' וכל זה כדי להראות שפלותם וטומאתם מהרש"ל:

ח פנוים הוא פירושו של רווקים: