שמות יב, כח

וילכו ויעשו בני ישראל. וכי כבר עשו, והלא מראש חדש נאמר להם, אלא מכיון שקבלו עליהם, מעלה עליהם כאלו עשו:

וילכו ויעשו. אף ההליכה מנה הכתוב, לתן שכר להליכה ושכר לעשיה:

כאשר צוה ה' את משה ואהרן. להגיד שבחן של ישראל, שלא הפילו דבר מכל מצות משה ואהרן ומהו כן עשו, אף משה ואהרן כן עשו:

וַאֲזָלוּ וַעֲבָדוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּמָא דְפַקִיד יְיָ יָת משֶׁה וְאַהֲרֹן כֵּן עֲבָדוּ:

וַאֲזָלוּ וַעֲבָדוּ בְּנֵי יִשְרָאֵל הֵיכְמָא דְפַקֵּיד יְיָ יַת משֶׁה וְיַת אַהֲרן הֵיכְדֵין אִיזְדַרְזוּ וַעֲבָדוּ

וילכו ויעשו בני ישראל שיצאו מלפני משה והלכו אל הצאן ועשו הפסח בערבים ודרך הכתוב לכפול ולאמר " כן עשו " לבאר שלא הפילו דבר מכל אשר צוו כמו שפירשתי בנח (בראשית ו כב) וכן וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו (להלן לט מג) ולרבותינו בזה מדרש (מכילתא כאן) לפי שלא היה צריך הכתוב להזכיר ההליכה אמרו ליתן שכר להליכה ושכר לעשייה ויעשו וכי כבר עשו אלא מכיון שקבלו עליהם לעשות העלה עליהם הכתוב כאלו עשו כאשר צוה את משה ואת אהרן כן עשו להודיע שבחן של ישראל שכשם שאמר להם משה ואהרן עשו ד"א מה תלמוד לומר כן עשו אלא שאף משה ואהרן כן עשו דרשו תחלה כי הכפל לשבח ישראל שלא שכחו ולא נפל להם דבר מכל אשר אמרו להם והוא דרך הלשון במקומות רבים

וילכו ויעשו בני ישראל שלקחו שה בעשור לחדש כאשר צוה השם למשה ולאהרן זאת חקת הפסח כן עשו:

ויעשו כן עשו. שתי עשיות אחת לפסח ואחת למילה:

וילכו וגו׳ כן עשו. הצרך לומר כן עשו ולא הספיק במה שקדם לומר ״ויעשו״ וגו׳, לומר הצדיקו במעשיהם במצוות ה׳ ולא הבינו דבר שלא כן הוא במשמעות, וזה לא היה נשמע מאמרו ״ויעשו וגו׳ כאשר״ וגו׳, כי אפשר שהכתוב אומר מה שחשבו הם, והבן:

וילכו ויעשו. פרש״י בשם המכילתא ליתן שכר להליכה וגו׳ ולהלן במצות אכילת הפסח לא כתיב אלא ויעשו. היינו משום דבפרשה זו כתיב גם ההכנה למצוה והיינו משכו וקחו. מש״ה שכר ההכנה קרוב לשכר גוף המצוה. משא״כ במצות אכילת הפסח שלא כתב שם הכנה וכן במ״ע של ומלתה אתו דכתיב שם לא כתיב שום הכנה מש״ה אין שכר על ההליכה למ״ע זו כשכר מעשה המצוה כמש״כ בס׳ דברים ו׳ כ׳ יע״ש:

בני ישראל. ולא כתיב כל ב״י. כמו להלן שם. משום דכאן מיירי במצות עשיית הפסח ולא כל בני החבורה עסקו בעשייתו אלא לפי הצורך. משא״כ שם כולם אכלו וכולם מלו:

כאשר צוה. ולא כתיב כאשר דבר כמו בס׳ בראשית י״ב ד׳ אלא משום דבצוה נכלל קבלות בע״פ כדאי׳ ברכות ד״ה והמצוה זו המשנה. ולהלן ל״ד ל״ג יבואר ההכרח לזה הכונה. וע׳ ס׳ בראשית ב׳ י״ז. וניתן כאן ללמד שמן הנמנע להגיע למעשה עפ״י גוף הפרשה אם לא עפ״י קבלות בע״פ. וע׳ מש״כ בס׳ ויקרא ח׳ ה׳. וע׳ עוד בס׳ במדבר ה׳ ד׳:

כן עשו. פי׳ במכילתא אף משה ואהרן. הרבותא הוא שלא נהגו סלסול בעצמן רק משכו בעצמם טלה הפסח ושחטו. וע׳ מש״כ להלן ס״פ חקת הפסח:

ב אע"פ שהיה סכנה בדבר לזבוח תועבת מצרים לעיניהם:

ג דס"ד דמשה ואהרן שאינן בכלל הגאולה לא נצטוו ולא עשו ת"ל כן עשו מיותר דבוילכו ויעשו סגי: