שמות יא, ט

למען רבות מופתי. מופתי שנים, רבות שלושה מכת בכורות וקריעת ים סוף ולנער את מצרים:

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה לָא יְקַבֵּל מִנְכוֹן פַּרְעֹה בְּדִיל לְאַסְגָאָה מוֹפְתַי בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם:

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה לָא יְקַבֵּיל מִנְכוֹן פַּרְעה מִן בִּגְלַל לְאַסְגָאָה תִּמְהַיַי בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם

ויאמר ה' אל משה לא ישמע אליכם פרעה בעבור שהיה ראוי שיפחד פרעה ועבדיו במכת הבכורות ויירא ממנה יותר מכל אשר בא עליהם וכבר ראו כל דברי משה מתקיימים בהם בעבור כן הודיעו השם שהוא מחזק את לבו כדי שירבה בו מופתיו במכת בכורות באדם ובבהמה ושפטים באלהיהם ורש"י אמר מכת בכורות וקריעת ים סוף ולנער המצרים בתוכו ולא יתכן זה בעבור שאמר (בפסוק הבא) ולא שלח את בני ישראל מארצו

ויאמר. כמנהג העברים כמשפט הלשון. וכבר אמר השם. ורבים כמוהו:

לא ישמע אליכם פרעה - כלומר: אחר כל מכה ומכה היה אומר הקב"ה למשה ולאהרן: לא ישמע אליכם עד לבסוף.

ויאמר ה' אל משה לא ישמע אליכם פרעה כו'. אמר שבהיות שהאל יתברך אמר אל משה שטעם הכבדת הלב שהיתה לפרעה כי הקשה ה' את רוחו היה כדי להרבות מופתיו, כדי שבהם יכירו המצרים וישראל את גדלו וטובו, כאמרו וידעתם כי אני ה' והנה להשלים כונתו זאת משה ואהרן יחדיו התעסקו לעשות המופתים, לכן עתה כאשר גזר האל יתברך להעניש את המצרים ולהציל את ישראל מאותו העונש, עם היות קצתם ראוים לו בצד מה, ולהפיל את אלהי מצרים, כדי שיחול העונש, וכל זה בזבח הפסח, כאמרו ועברתי והכיתי אעשה שפטים ופסחתי, רצה שתהיה מצותו זאת לישראל על ידי משה ואהרן יחדיו, כמו שהשתדלו יחדיו להשיב את המצרים בתשובה ולהורות את בני ישראל, כדי שיזכו שניהם יחד להוציא לפועל את פרי פעולת השתדלותם:

לא ישמע אליכם פרעה. בהתראת מכה זו עד שתחול עליו המכה בעצמה.

למען רבות מופתי. זו מכת בכורות, והזכיר מופתי כדי שיכלול עמה קריעת ים סוף ונעור המצריים בתוך הים.

לא ישמע אליכם פרעה וא״ת הרי מצינו ששמע דכתיב ויקם פרעה לילה ויאמר להם קומו צאו וגו', אלא פי׳ הכי כבר מתחלת הענין במעשה הסנה ויאמר ה׳ אל משה לא ישמע אליכם פרעה למען רבות מופתי. ובלע״ז איאוגידי״ט אמש״ה.

לא ישמע אליכם פרעה . ד״א לא ישמע אליכם פרעה לא היה לו להמתין מכה זו והיה לו להבין שקשה מכולן ועליו לשלוח אתכם, שהרי בה התריתם בו מתחלה, פן יפגענו בדבר או בחרב. ומה שלא ישמע אליכם פרעה עכשו למען רבות מופתי, הוא מכת בכורים עם שאר מכות.

ויאמר ה' אל משה לא ישמע עליכם פרעה. בתחילה מתחיל למנות כלו' בתחלה אמר ק' למשה לא ישמע וכן היה שלא שמע אליהם עד מכה אחרונה וגם מונה אהרן ומשה ושהק' חיזק את לבו למען ספר שמו:

ויאמר ה׳ וגו׳ לא ישמע. הכונה בזה אולי שחשב משה כי פרעה בראותו כל המופתים והפלאים אשר עשה משה בזה, הגם שיראה כי הלכו ישראל ולא חזרו, שמא תפול עליו אימתה ופחד ולא ירדוף אחרי בני ישראל, לזה הודיעו כי ״לא ישמע״, פרוש, לא יקבל אליכם, פרוש, למה שאתם חושבים שהחליט דעתו מישראל. ואמר לשון עתיד לומר אפלו אחר מכת בכורות לא אכניע לבו לקצה האחרון לקבל לשלח בהחלט, והטעם ״למען רבות מופתי בארץ מצרים״ כשירדפו אחריהם. ואמרו ״ארץ״ כבר אמרו זכרונם לברכה (מכילתא י״ד) בפסוק ״כי ה׳ נלחם להם במצרים״ וגו׳, יעין שם דבריו.

עוד ירצה, להיות שאמר משה והשתחוו לי לאמר צא אתה וכל העם אשר ברגליך, ופרוש ״ברגליך״ הוא ברשותך, הרי שהוציאם לעם מרשות פרעה ונתנם ברשות משה רוענו מלכנו, ובזה גלה לו כי יציאתן ממצרים היתה בעקירת רשות פרעה מעליהם. לזה אמר ה׳ אליו לא ישמע אליכם פרעה, פרוש, לא יבין דבריכם פרעה, והטעם, ״למען רבות מופתי״, ואם יבין הדבר מעת שיאמר לכם בלילה (שמות יב:לא) ״קומו צאו״ יחליט הדבר ואין לו מקום לרדף אחריהם אחר כך, ואין מקום למופתים שאני רוצה להרבות מאתים וחמשים מכות יסובבוהו.

לא ישמע אליכם פרעה. מה שאתם מדברים אל פרעה. הוא לא ישמע כלל לא משום שהוא מיקל בכבודכם אלא כך הקשיתי את לבו שלא ישמע כלל:

למען רבות מופתי בארץ מצרים. כפרש״י להגיע למכת בכורות וקריעת י״ס. ואלו שמע והתבונן היטב בזה המאמר היה יצא לבו לשמוע מות בנו הבכור שהוא קשה מהכל כמש״כ לעיל ד׳ כ״ב:

ויאמר ה'. הודיע לו שפרעה לא יכנע בהתראה זאת וזה יהיה מה' למען רבות מופתי, שעי"כ תהי' מכת בכורות ואח"כ קריעת ים סוף:

נ (נח"י) קשה לי דהכתוב אומר באמ"צ ואלו המופתים היו חוץ לאמ"צ: