שמות יא, י

ומשה ואהרן עשו וגו'. כבר כתב לנו זאת בכל המופתים, ולא שנאה כאן אלא בשביל לסמכה לפרשה של אחריה:

וּמשֶׁה וְאַהֲרֹן עֲבָדוּ יָת כָּל מוֹפְתַיָא הָאִלֵין קֳדָם פַּרְעֹה וְתַקַף יְיָ יָת לִבָּא דְפַרְעֹה וְלָא שַׁלַח יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְעֵהּ:

וּמשֶׁה וְאַהֲרן עֲבָדוּ יַת כָּל תִּמְהַיָא הָאִילֵין קֳדָם פַּרְעה וּתְקֵיף יְיָ יַת יִצְרָא דְלִבָּא דְפַרְעה וְלָא פְטַר יַת בְּנֵי יִשְרָאֵל מֵאַרְעֵיהּ

וטעם ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה הם המופתים הנזכרים למעלה ואמר זה בעבור שהשלים כל המעשים שעשו וגזרת מכת בכורות שכבר הודיעו אותה לפרעה כי במיתת הבכורות אין למשה ואהרן בה מעשה

ומשה. אע"פ שעשו כל המופתים הנזכרים לא רך לבו לשלחם כי השם חזקו. והיה ראוי להיות פרשת ויהי בחצי הלילה אחר זה להיות המכות על הסדר רק נכנסה פרשת החדש הזה באמצע. להודיע איך נמלטו בכורי ישראל בבוא המשחית על המצרים:

ויחזק ה' - בכל פעם ופעם.

ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה. הם עשר מכות שסדר אותם עד עתה והסימן בהן דצ"ך עד"ש באח"ב, והוא הסדר המסודר בתורה. והיו ד' חלקים בד' יסודות, דם צפרדע מן המים וראוי היה שתלקה הארץ תחלה כי היא היסוד האחרון אך מפני שכל הארץ שותה מן היאור על כן התחיל בלקות המים כי בלקותו ילקו היסודות כלן לפיכך לקו המים ומתו פרטיו שהם הדגים. כנים ערוב מן העפר שהוא חזק מן המים וכן כתיב כל עפר הארץ היה כנים, וכתיב ותשחת הארץ וגו'. וכיון שחזק לבו ולא אבה לשלחם הביא עליו מן השמים מכות בגופם מיסוד האויר דבר בגופי הבהמות ומיסוד האש שחין בגופי האדם ומיסוד האויר עוד ברד וארבה בצמחי האדמה, ועדיין לא שמעו על זאת והביא עליהם מכות מן האויר והוא החשך ואבוד נשמת רוח חיים אשר באפי הבכורות. ומה שכתוב עשו את כל המופתים ומשה ואהרן לא עשו שום מעשה במכת ערוב ובמכת הדבר ובמכת הבכורות אלא על הרוב ידבר, והנה בשבע מכות נאמר בהם נטית היד חוץ מג' אלו והכתוב יבאר לך כי אחר שנשלמו מהם עשר מכות עדיין חזק הש"י את לבו לקיים ואני אקשה את לבו הנאמר לו בתחלה, וכן מצינו על הים שכתוב שם ויחזק ה' את לב פרעה מלך מצרים וירדוף אחרי בני ישראל.

את כל המפתים האלה הם תשע מכות האמורות למעלה וכן הוא, שהרי בתחלת הענין כתיב ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה אבל כשאשלח ידי והכיתי את מצרים בבכוריהם אחרי כן וישלח אתכם.

ומשה ואהרן וגו׳ ויחזק וגו׳. כונת הכתוב לומר שהגם שעשו את כל המופתים האלה, אף על פי כן לא נתרצה לשלחם אפלו שלא בהחלט, אלא לצאת מארצו לבד, כאמרו (שמות ה:ג) ״נלכה נא דרך שלשת ימים״.

ומשה ואהרן עשו את כל המופתים וגו׳. היה ראוי לכתוב זה המקרא אחר מכת חשך שהרי במכת בכורות לא עשו מאומה. אלא שגם אזהרה זו להגיד לפרעה כי ימות בנו הבכור היה מופת בפ״ע כמש״כ שם מש״ה אחר אותה אזהרה פירש הכתוב מה שעשו משה ואהרן:

ויחזק ה׳ וגו׳. בלי שום טעם וסיבה אלא חיזוק הלב בדרך פלא:

מארצו. לא מיבעי שלא אבה להוציאם לחרות אלא אפי׳ יציאה מקומית לאיזה ימים לא אבה בעקשות הלב. ובא הכתוב להגדיל הפלא לפנינו. ללמדנו כמה מתעלל ה׳ עם רשעים להעבירם ע״ד אנושי כדי להוסיף לחטוא ולפתוח להם פתח להמציא עונם כדי לאבדם:

ומשה ואהרן. ר"ל הגם שמשה ואהרן עשו כל המופתים האלה והיו לפני פרעה ולא נסתפק באמתת דבריו וע"פ הטבע היה ראוי שישמע להתראה זאת בכ"ז היה מעת ה' שחזק לבו: