שמות יא, ו

וּתְהֵי צְוַחְתָּא רַבָּא בְּכָל אַרְעָא דְמִצְרָיִם דִכְוָתֵהּ לָא הֲוַת וְדִכְוָתֵהּ לָא תוֹסֵף:

וּתְהֵי צְוַוחְתָּא רַבְּתָא בְּכָל אַרְעָא דְמִצְרַיִם דְּדִכְוָותֵיהּ לֵילְיָא לָא הֲוָת בֵּיהּ מַחְתָּא כְּדָא וְדִכְוָותֵיהּ לֵילְיָא לָא תוֹסֵיף לְמֶהֱוֵי מַחְתָּא כְּדָא

והיתה. לא ראינו כזאת בכל המקרא לומר כמוהו לא נהיתה וכמוהו לא תוסיף ותחסר מלת על וככה הוא אשר כמוהו לא נהיתה ועל כמוהו לא תוסיף צעקה:

וטעם כמוהו. שוד או שבר או מות והדומה להם:

אשר כמוהו לא נהייתה - הרבה מצינו לשון זכר ולשון נקבה בדבר א', המחנה האחת והכהו.

אשר כמוהו לא נהיתה. אשר בלילה כמוהו לא נהיתה צעקה כזאת, וזה כי לא היה ליל מלחמת חיל אויבים, כי אמנם אז תרבה הצעקה בעיר, כענין קול צעקה משער הדגים, ויללה מן המשנה, ושבר גדול מהגבעות (צפניה א' י') אבל בלילה כזה שהיה ליל שלום במצרים לא נהיתה ולא תוסיף צעקה כזאת:

וכמוהו ב' במסו' וכמוהו לא תוסיף וכמהו לא היה לפניו גבי יאשיהו לומר שגם אחריו לא קם כמוהו כדכתיב הכא וכמוהו לא תוסיף:

אשר כמהו לא נהיתה מצינו לשון זכר גבי ענין נקבה, והרים ממנו בקומצו כל אשר יתן ממנו לה׳ יהיה קדש, ובענין אחר זכר ונקבה אל המחנה האחת והכהו והנה רוח גדולה וחזק. וי״א דכמהו לא קאי אצעקה אלא אלילה דכתיב לעיל כחצות הלילה אני יוצא, והכי קאמר כמוהו של אותו לילה לא נהיתה כן צעקה ולא תוסיף.

והיתה צעקה גדולה. שכל אחד צועק על מתו וכאן עושה צעקה לשון זכר ולשון נקבה:

אשר כמהו לא נהיתה וכמהו לא תסיף. ידוע הזרות שבזה הלשון שעירבב ל״ז עם ל״נ. וע׳ ת״י וראב״ע והספורנו. והנראה דלא קאי על הצעקה שתהי׳ גדולה כ״כ. אלא שכך תהיה הצעקה אשר כמהו וגו׳. היינו שיצעקו כי מכה כזו לא נהיתה. והנה תניא במכילתא בא פ״ז למדנו שע״ז לוקה בארבעה דרכים ועובדיה בשלשה במכה ובהשחתה ובמגפה. למדנו שלא מתו כל הבכורים בב״א כעין מכת סנחריב וחילו. אלא הוכו בתחלואים רעים ונשחתה צורתם עד שמתו במיתה משונה. ומעתה יובן שמש״ה עירבב המקרא ל״ז עם ל״נ. ללמדנו שהמכה היתה באה כעין דבר ממש שהוא בל״ז וגם מחלה משונה המכונה בל״נ:

והיתה צעקה. היא צעקת מרד כמ"ש חז"ל שרצו להרוג את פרעה, ובאר שלא יהיה המרד נגד ישראל כי בהפך שאף הכלבים שנובחים באשמורה שמה ובעת שמלאך המות בעיר, לא יצעקו על איש או בהמה מישראל שבזה תדע כי יפלה ה' וכו':